כשאנחנו מכניסים את הילדים שלנו למסגרת, לפעמים זה מרגיש כאילו מסרנו את הדבר הכי חשוב לנו בעולם לזרים גמורים. מי מבטיח לנו שהם יהיו מטופלים כמו שצריך? שיתנו להם מספיק חום ואהבה? וכמובן – שלא יתעללו בהם? לא חסרים סיפורי זוועה על גננות ומטפלות מתעללות, אבל לא צריך ללכת כל כך רחוק. יש גנים שבהם הילדים סופגים עונשים על התנהגות שלא מוצאת חן בעיני הגננת, עונשים שבהחלט עלולים להיראות מוגזמים, והם לא תואמים את האג'נדה החינוכית שיש לנו בבית. כשהם נמצאים יום שלם בגן, לרוב אנחנו פשוט לא יודעים מה עובר עליהם.
רוני, אמא מתל אביב, הכניסה את הילדים שלה לגן, ואז גילתה ששיטות העונשים של הגננת לא מקובלות עליה. שני ילדיה – בת שלוש ובן שנה וחצי – נמצאים באותה מסגרת, ולגננת יש ציפיות שהילדים יתנהגו בצורה מסוימת. אם זה לא קורה, היא נותנת להם עונש. "אם הבת שלי לא מתנהגת 'כראוי', לפי איך שהגננת מגדירה את זה, אם אומרים לה לסדר והיא לא מסדרת – אז היא תצטרך להיות בפינה", אומרת רוני. גם בנה הקטן של רוני מקבל עונשים בגן, והוא צריך ללכת להירגע כשהוא בוכה. "מה הוא מבין? הוא ילד קטן שרק התחיל את חייו", היא אומרת.
איך הגננת מסבירה את זה?
"היא אומרת לנו שהילדה צריכה להיות מחונכת, אבל אני חשבתי שזה תפקידי כאמא שלה לחנך אותה. לטענתה הילדים לא תמיד ממושמעים וצריך להציב להם גבולות. להורים אין הרבה אופציות לגנים בתל אביב, ולכן אני לא מעבירה אותם למקום אחר".
גם בנה של בת אל, המתגוררת בדרום, סובל מעונשים בגן, ולאחרונה קיבל עונש שרירותי ומשפיל ונטול ערך חינוכי. לפני חודש, היא מספרת, בנה בן הארבע חזר מהגן ואמר שלא נתנו לו לאכול פירות. "הוא הלך לשירותים, בחוץ יש קערה עם מים והוא מילא אותה בנייר טואלט. הוא בסך הכל ילד", אומרת בת אל. "אז כן, הוא עשה בלגן עם המים, ועל זה הוא קיבל עונש לא לאכול פירות. הוא לא אכל כששאר הילדים אכלו ובא הביתה רעב. אני מבינה שלפעמים הגננת רוצה להעניש, אבל למנוע אוכל? אפשר לתת פינת חשיבה,אבל עם אוכל לא משחקים. בכיתי כשהוא סיפר לי. הרגשתי מאוד רע עם עצמי. איך הגענו למצב הזה?".
זוהר, גם היא מהדרום, מספרת שבתה בת החמש גם זכתה לעונש משפיל על לא עוול בכפה. זה היה בסך הכל בשבוע השני בגן. בתה של זוהר ישבה במפגש בוקר, ומאחוריה היה מתקן עם בקבוקי שתייה. הילדה הסתובבה, לקחה בקבוק ושתתה. "הגננת אמרה לה שצריך צריך להקשיב ולא לשתות", אומרת זוהר, "אבל היא לא הסתפקה בזה. כל הילדים ישבו על כסאות, ולה לקחו את הכיסא והגננת אמרה שהיא היחידה שתשב על הרצפה. היא ישבה על הרצפה ובכתה. כשהיא חזרה הביתה באותו יום היא הייתה כבויה. למחרת היא לא רצתה ללכת לגן. שאלתי את הגננת אם אפשר לדבר וסיפרתי לה מה הבת שלי אמרה, והיא אפילו לא היססה ולא הכחישה".
נשמע נורא.
"אני מסכימה שחשוב להציב גבולות ברורים, אבל יש דרך לחנך. מילדה טובה הבת שלי הפכה להיות כבויה. הגננת השפילה אותה וריסקה לה את הביטחון. זו הייתה שנה מאוד טראומטית".
סנקציה רק כשהילד נוקט באלימות
אפרת מונשרי גורן, יועצת להורים, טוענת שעונשים הם דבר מקובל בגנים, למרות שהם לא יעילים. "רוב המומחים יסכימו איתי שעונש יכול להועיל אולי לטווח קצר, אבל הוא יוצר אצל הילד תסכול וכעס, ובסופו של דבר לא ישפיע על ההתנהגות. חיזוקים חיוביים עובדים טוב יותר וכמובן יוצרים אווירה טובה יותר. אם רוצים להסבר לילד מה לא נכון בהתנהגות אפשר לדרוש ממנו לעשות דברים, אבל זה חייב להיות לא משפיל ולא פיזי. להושיב ילד על הרצפה או למנוע אוכל זה עונש רע. לתת לו לסדר את הקערה מחדש או להחזיר בקבוק למקום זה משהו הגיוני הקשור למעשה".
גם גננות שדיברנו איתן לא מבינות לפשר עונשים מהסוג הזה לילדים רכים. "יש היום שיטות חינוך שמוכיחות את עצמם", אומרת קרן דויטש, בעלת גן מקרית מלאכי. "אצלי בגן בונים את החיובי ומחזקים את הילד. אומרים ישר כוח ומוחאים כפיים. אנחנו כצוות חינוכי מזהים את הקשיים ובמידת הצורך מערבים את ההורים, ויש לנו קודם כל דרים נעימות לעצור את ההתנהגות השלילית. יש פינות הרגעות, יש כרטיסי הרגעות ואחר כך אנחנו מדברים עם הילד על איך מתנהגים בפעם אחרת. הרבה פעמים זה קורה בגלל שלילד נולד אח קטן, והוא מוציא תסכול בגן ולא בבית. צריך קודם כל להבין את מקור ההתנהגות".
נאוה ניסים, בעלת גן "קצת אחרת" בהרצליה, מדריכת הורים ויועצת שינה, טוענת שאלימות היא הקו האדום. "אני נוקטת בעמדות של עונש רק כאשר ילד נוהג באלימות חוזרת ונשנית", אומרת ניסים, "אם אחרי שניסינו להראות לילד פעם פעמיים דרך של תקשורת חיובית וזה לא עזר, נושיב אותו למשך דקה-דקה וחצי באזור הירגעות. לאחר מכן אני ניגשת ומסבירה לו, ונותנת לו חיזוקים חיוביים ומראה לו התנהגות חיובית. אני מספקת לו הסברים ודרכי פעולה, למשל 'אם נשכת כי הציקו לך אתה יכול לפנות למבוגר'. אנשים מאוד נמנעים מהמילה עונש, אבל לפעמים צריך לנקוט בסנקציה כאשר הילד מתנהג באלימות. כי אם אתה מתנהג באלימות אתה תורחק, אין דרך אחרת. תקשורת חיובית היא טובה, אבל ברגע של אלימות אין דרך לעצור".
איך זה שגננות נותנות עונשים לא ראויים?
"הגננת לא תמיד מבינה שילד שיש לו גירוים אחרים מסביבו. לא יכול לעצור את עצמו, שלא כמו מבוגר. זו לא דרישה תואמת גיל. היום אנחנו מדברים על ילדים עם בעיות קשב וריכוז, וזה לגיטימי שילד שלא מתעניין במפגש יש לו את הזכות לצאת החוצה. לא צריך להילחם בזה עכשיו, זה יקרה מאליו בבית הספר. כל עוד הם בגן, צריך לתת לילדים את החופש להתבטא, את האפשרות לעסוק בפעילות אחרת. קצת שכחנו עם כל החוקים שהם ילדים".
ניסים מחדדת את העובדה שהעולם השתנה. "נשארנו עם החוקים הישנים, אבל אנחנו כבר מזמן לא שם. יש ילדים שזקוקים לגירויים יותר מאתגרים, ולכן לדרוש מהם להקשיב זה עוול. לדעתי ילד צריך לקבל את האופציה לבחור ולהביע רצונות עד גיל חמש-שש. וחשוב לתת לו את זה. הילדים הם המראה וההשתקפות שלנו המבוגרים בדברים שאנחנו צריכים לתקן בנו עצמנו. מבוגרים הרבה פעמים ממהרים לתת עונשים, באים לתקן את הילד, במקום לראות את ההשתקפות אצלנו ולתקן אותנו".
הצוות שחוק, המערכת מקשה
להורים יש תפקיד מכריע בבחירת הגן והגננת, וחלק מזה הוא לוודא שהאג'נדה של הגן לא מאשרת ענישה משפילה ושרירותית. "כשאתם בוחרים גן, צריך להבין מה חשוב לכם כהורים, ומה הקווים האדומים שלכם", אומרת אפרת מונשרי גורן. "אף גננת לא תגיד שהיא מענישה, ולכן אם תשאלו באופן ישיר לגבי עונשים לא תקבלו תשובה. אבל אם תבררו מה הגישה החינוכית שלה, מה קורה כשילד מכה או מתחצף, כנראה תקבלו תשובה ברורה יותר ותוכלו לחשוב אם הגן מתאים לכם".
מה עושים כשהילד נענש בגן?
"לפני הכל לנשום עמוק ולהקשיב לסיפור, לחבק ולהיות שם בשבילו. להבין מה הוא מרגיש ולא להתחיל להשליך מהקושי שלנו על התחושות שלו. לא לצעוק, ובטח לא לנהל את השיחה עם הגננת בפניו. גם אם אתם לא מרגישים שהילד פגוע, אבל התנהגות אליו היא לא לפי התפיסה שלכם, גשו והבהירו לגננת מה לא מקובל עליכם. אם הילד פגוע אז אולי שווה לחשוב על שיחה משותפת לגננת והילד, אבל זה אחרי ששוחחתם לבד עם הגננת. אם מדובר במשהו חריג ואתם לא מקבלים מענה, פנו לפיקוח על הגן ואל תוותרו – הילדים שלכם צריכים להרגיש בטוחים ורצויים ולא מושפלים".
חשוב לזכור שחלק מהבעיה זה מספר הילדים בגן. "הגנים בארץ עמוסים וגדולים", מדגישה מונשרי גורן, "בגנים בחו"ל ישנם נהלים לגבי צוות הגן, והוא כולל הרבה יותר אנשי צוות על פחות ילדים. בגנים העירוניים בארץ יש בקושי שלושה אנשי צוות על 35 ילדים. העומס הזה יוצר קושי אמיתי לנהל גן, להקשיב לכל ילד, לחזק ואפילו לנסות להגיב בזמן על אלימות או על כל דבר שדורש התערבות. בקבוצה של 35 ילדים כל תזוזה של ילד במפגש או פטפוט מקשים על הגננת וגורמים לפעמים להעניש, במקום פשוט לשוחח עם הילד על מה שקרה או להעמיד גבולות".
גם השחיקה של צוות הגננות ומיעוט הכלים שעומדים לרשותן לא תורמים למצב הזה. "כמה סייעות שאתם מכירים עברו הכשרה רצינית בנושא חינוך? כמה ממשיכות לקבל הנחייה? כמה יודעות מה לעשות ואיך לנהוג כשילד מתנהג באלימות או בחוצפה? אם מדובר בצוות שיש לו ניסיון ותפיסה חינוכית זה עובד, אבל אם לא, או שהצוות שחוק, זה בהחלט משפיע על הילדים של כולנו. צוותי הגן עובדים שעות ארוכות, לא תמיד עם הפסקת אוכל או תנאים, ולכל זה יש השפעה גם על היכולת להכיל את הילדים. זה לא תרוץ להתנהגות כועסת או לענישה, אבל זה כן משהו שדורש מהמערכת לשנות כדי שלכולם יהיה טוב יותר".