לפעמים אנחנו בוחרים את המקצוע שלנו, ולפעמים המקצוע בוחר אותנו. לפני כשנה וחצי התמודד אדריאן מורי עם סיטואציה שאף הורה אינו מעוניין להתקל בה. בוקר אחד התעוררו אדריאן ואשתו מישל בביתם שבקנטקי, ארה"ב, ומצאו את בנם בן העשרה חודשים, אמרסון, שוכב במיטתו ללא הכרה. ההורים המסורים נכנסו לתוך סחרור של מיון, רופאים ובדיקות, אך המצב חזר על עצמו מספר ימים מאוחר יותר. האירועים המפחידים נמצאים בשליטה וטיפול תרופתי מאז, וההשפעה הבלתי הפיכה היחידה שיצרו היתה בנפשו של האב, שהבין ברגע אחד כמה החיים שבריריים ויקרים, והחל לצלם את בנו ללא הפסקה. הצורך התיעודי הגדול הזה גילה באב תשוקה חדשה וכשרון גדול, והתוצאות מרהיבות.
>> לעמוד הפייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק?
עוד ב-mako בית ומשפחה:
להבטיח שהרגע יישאר
הצילומים של מורי, שלדבריו אינם מתבססים כמעט על פוטושופ, אלא על האור הטבעי וקסמיה המופלאים של אמא טבע, מנצלים היטב את הסביבה הפראית שבה הוא חי, בעיר לואיוויל, ומספקים הצצה לתוך עולם שעבור רובנו הוא כמעט נוסטלגי ומזכיר ספרים כמו הקלברי פין, בהם הילדים והטבע הם אחד, ואף גאדג'ט אינו מצפצף או מהבהב ברקע.
אמרסון הקטן טופל נגד ההתקפים בתרופה מיוחדת במשך שנה, ולאחרונה הפסיק ליטול אותה לאחר שנערכו לו בדיקות חוזרות, ומצבו מצויין. מאז שכל זה התחיל אף הפך הפעוט, כעת בן שנתיים, לאח גדול לגרייסון בן החצי שנה, שגם הוא החל לאחרונה להצטרף לצילומים הקסומים של אביו. האב רכש, ברגע שהבין שמצא את ייעודו החדש, שתי מצלמות מקצועיות, והחל להציע את שירותיו כצלם ילדים. התמונות מלאות האהבה מדברות בעד עצמן, השמועה פרשה כנפיים והעסק משגשג.
מורי לעולם אינו מתערב בתמונות, ולא מביים אותן. ההתערבות היחידה היא בלבוש שהילדים לובשים, שהוא כמעט תמיד מהודר במיוחד עם קריצה תקופתית, ובאביזרים אותם הם מביאים עמם לטבע, אם זה בלון גדול, סירת משחק או דובון אהוב. למזלו של האב הצלם, הוא חי במקום שמספק די עניין, ובו התקלות עם איילים היא דבר שבשגרה.
למורי, כאמור, לא היה עניין מיוחד בצילום עד שבעבע בו הצורך העצום לתעד את החיים של כאן ועכשיו. הוא עדיין לומד בשנה השנייה לקראת תואר ברפואת שיניים, רק שעכשיו המצלמה תמיד נמצאת לצדו. "לפעמים כל מה שנשאר לנו מהאנשים הכי יקרים לנו בעולם הן כמה תמונות שנצרנו במצלמה", הוא אומר. "כשמצלמים מבטיחים שלפחות הרגע הזה יישאר. עם המצלמה גם יוצרים רגעים, והצילום שהכי ריגש אותי לצלם היה כשחזרתי עם בני למקום בו גדלתי אני, וצילמתי אותו חוקר שם את הטבע, עם האיילים והכבשים. האינטראקציה שלו שם היתה טבעית לחלוטין והוא נראה לגמרי בבית. הרעיון של הילדות מרתק אותי. אני מנסה לתפוס את התמימות והפליאה בכל תמונה ותמונה".
