בהתחלה לא ממש רציתי לדגום את הספרים של טוטו. הפיל הזה נראה לי מקריפ לאללה, בעיקר כי הוא לא באמת נראה כמו פיל. יש לו מבנה גוף של ילד בן שלוש וחדק קטנטן ומזדקר שגורם לו להיראות כמו מוטציה פרוורטית מפאן-פיקשן אירוטי שאני לא מעוניינת להכיר. הוא לבוש כמו ילד מהמאה ה-19, עם בגד ים שלם מפוספס או נעלי לכה אדומות, המבט שלו מודאג תמידית ובשתי לחייו פורח סומק נשי מבויש. אני לא יודעת איך לאכול את היצור הזה. אז דחפתי לרפרף התינוק את פינוקי, כלב שהוא כלב, גבר שהוא גבר, דמות ברור ופשוטה שרצה אחרי כדור כמו כולם ולא כורעת בחושניות ביער עם הישבן באוויר.
אלא שמתישהו רפרף השתעמם כבר מהכלב הוונילי המטומטם והתחיל להציץ בחשדנות לעבר ספר של טוטו שקיבלתי, "שלי מהבית" הוא נקרא. אז דפדפתי לו קצת. ודפדפתי שוב. הפעם יותר לאט, כי הציורים היו יפים ורציתי להסתכל מקרוב. ואז גם קראתי לו את הסיפור, על טוטו ולהלה שהלכו לים אבל להלה לא רוצה לשתף את טוטו בצעצועים שלה כי היא מניאקית. לא הסיפור הכי מקורי, אבל הוא הצליח להמחיש במינימום מילים דינמיקה מדויקת בין שתי דמויות של ילדים - טוטו התמים ונוח המזג ולהלה הביצ'ית האסרטיבית שעסוקה בעצמה, את ההתנגשות בין שני סוגי האופי האלה וגם את האופן שבו הם משלימים זה את זה כחברים. "בוא'נה רפרף, זה לא רע בכלל", מלמלתי תוך שאני שקועה בקריאה, אבל רפרף כבר לא היה שם כי מזמן הפסקתי לשים לב אליו אז הוא הלך להעיף ברעש כפיות מהמגירה. שיואו זה כזה להלה מצדו.
כן, גיליתי ששוב שפטתי ספר לפי הכריכה שלו, אז כיפרתי על חטאי והתארגנתי על עוד ספר של טוטו, הפעם "מחבואים". עכשיו טוטו כבר נראה לי פחות ווירדו, התרגלתי למוטנט המעוות הזה עם הצ'ופצ'יק על הפרצוף ואפילו מצאה חן בעיניי שפת הגוף המסורבלת והלוק הקצת נשי שלו. זה 2020, תתקדמו בומרים. הפעם טוטו משחק מחבואים עם חבר שלו, מיכאל, חילזון שגם לו יש חדק כי למה לא. "מחבואים" אמנם קצת פחות מרהיב ציורית מ"שלי מהבית", בכל זאת מדובר בלוקיישן של קרחת יער עם שני עצים, אבל הסיפור עדיין חמוד והדמויות עדיין מכמירות לב ואמינות. הספרים כתובים בצורת דיאלוג, אין מספר כל יודע ואין תיאורים ואין הוראות בימוי, כך שיש פן קצת קומיקסי לסדרה, יש לנו רק את הדמויות שיעידו על עצמן, עם הבעות הפנים שלהן ושפת הילדים הטבעית והתמציתית שלהם.
על גב הספר מתעקשים שסדרת "טוטו" מחולקת לפי נושאים לימודיים. גדול וקטן, קצב וזמן וכולי. "מחבואים" למשל, הוא ספר על "מספרים ותחרות", לא ברור למה. זה שטוטו סופר עד עשר בזמן שהחבר שלו מתחבא מאחורי שיח לא הופך את זה לספר על מספרים. אז עזבו את האמביציה הפדגוגית, לא תמיד צריך סדרת נושאים שגיבש יחד צוות חינוכי של שישה פרופסורים, הספרים של טוטו פשוט מתוקים וזהו. גוגל חשף בפניי שיש למותג הטוטו גם הצגת ילדים אז בכלל החלטתי להצטרף למועדון וכבר הבטחתי לרפרף להשיג לו טוטו שלישי בקרוב אז עזוב כבר את הפינוקי המסריח הזה מי נתן לך אותו בכלל. בבית הזה רק טוטו, שמעת?
רפרף פוסק: אוחצ' תפרגני לי גם כן נעלי לכה אדומות הן הור-סות!
"שלי מהבית", "מחבואים" - סדרת "טוטו וחברים"
כתבה ואיירה: אורית ברגמן
הוצאת כנרת