לרוב, הורים לילדים צעירים יחשפו בפעם הראשונה לצרוף האותיות כאשר יתבקשו על ידי הגננת או המורה לקחת את ילדם לאבחון. אך לעיתים החשיפה תתרחש דווקא כאשר יגיעו להדרכת הורים, לאחר שניסו, ללא הצלחה, כל דרך התמודדות שהם מכירים, עם התנהגותו הפראית/ חצופה/ מעצבנת של הילד שלהם. ברגע שיקבלו ההורים את תוצאות האבחון - הם יצטרפו לקבוצה גדולה מאוד של הורים, אשר חיים את מאפייני ה-ADHD של ילדיהם יום יום, ומתמודדים עם משמעויותיהם.
בסך הכל מדובר על ילדים רבים, שחולפים על פניכם מדי יום בדרך לגן ולבית הספר. אין להם קרניים וגם לא מחושים, ולא שום סימן חיצוני אחר. למען האמת סביר להניח שאם אתם לא אנשי מקצוע מהתחום - לא תזהו אותם. על חלקם אפילו תגידו שהם מקסימים ומיוחדים. בסופו של דבר אנחנו הרי מדברים על ילדים היפר אקטיביים עם הפרעות קשב וריכוז בתוספת אימפולסיביות. אולי חלק מכם מרימים גבה, ומתחילים להבין שיש סבירות שגם ילדכם יהיה חלק מקהילת ה- ADHD.
בעבר, כשהייתי גננת, עבדתי עם הרבה ילדים עם ADHD. אמנם לא כל ילד עם ADHD נתפס כמקסים בגלל בעיות התנהגות ואלימות שלעיתים באות יחד, אך הייתה ילדה מסוימת שבחרתי להביא כדוגמא דווקא לילדי ADHD בהם קל להתאהב, למרות כל האתגרים שהם מביאים איתם. כמו כל ילדי ה- ADHD גם היא לא יכלה לשבת רגע, והייתה מתנהלת כמו מנהיגת שבט אפריקאים. יחד איתה ואחריה כל הילדים היו רצים, קופצים, צועקים ושואגים ברחבי הגן והחצר. היא הייתה ממש כמו מובילת מרד קטנה.
כששרנו, היא הייתה שרה הכי חזק מכולם, וכשיצאו לחצר הייתה מדלגת כמו קופיף קטן ממתקן למתקן, וגוררת את שאר הילדים אחריה. במפגשים תמיד התנדבה לקום ראשונה, ובזמן השכבת הצהריים הייתה מקפצת בין המזרונים. כשילד התקרב אליה יותר מדי לטעמה - הייתה מפליקה לו כדי שיבין את הרמז, ולצד הסטירה המצלצלת היה נפרש על פניה חיוך של הודאה באשמה, שהיה משאיר את כולנו מחייכות מתחת למעטה הכעס. ותמיד היה לה חם. קיץ, חורף, סתיו, אביב - הילדה הייתה מתפשטת. כל אלה ועוד הקשו מאוד על התנהלות שלווה בגן, והתסיסו את שאר הילדים. אך למרות זאת, לא ניתן היה להתעלם מהקסם ומהאור שהפיצה לכל עבר. קראתי לה מוגלי.
מוגלי הפרטית של הגן שלי. מלחמה אבודה מראש. אל תטעו. זה לא במובן השלילי כפי שזה אולי עלול להישמע. המלחמה הייתה אבודה מראש, מכיוון שאי אפשר לשנות ADHD, ואין סיבה להלחם בו. מוגלי שלנו פשוט לא יכולה הייתה להכיל מסגרת מגבילה, ולכן מתחה את הגבולות. היא הייתה צריכה המון פורקן לכל האנרגיות הבלתי נדלות שלה, ובגן לא תמיד יש אפשרות לרוץ ולהשתולל מפאת סכנת החלקה, נפילה או התנגשות בילדים אחרים. היא הייתה רק בת ארבע ולכן לא עברה מעולם אבחון, ובכל זאת היה לי ברור שבאחד הימים, כשתגדל ותגיע לבית הספר - המורים יפנו אותה, ואכן כך היה.
קל היה לי לראות שמוגלי היפר אקטיבית, כפי שלהורים קל להבחין בכך שהילד שלהם טמפרמנטי בצורה מוגזמת. לגננת לא קשה לאתר ילדים כמוה, שכן הם מושכים המון תשומת לב ואש. אמנם גננת אינה מאבחנת, אך בתוך גן קל לראות כאשר ילד מתנהג בצורה שונה, שכן יש טווח התנהגויות גדול של ילדים להשוואה, וילדים אלה בולטים מבין כולם.
איך מתמודדים עם ADHD במסגרות חינוכיות?
במרבית הגנים ובתי הספר הצוותים מתקשים להתמודד עם ילדי ה- ADHD, אף שרובם מלאי קסם ושמחה, עולם פנימי עשיר, יצירתיות, וכישרונות, מכיוון שיחד עם אלה באים אתגרים. למשל הקושי שלהם לשבת בשקט לאורך יותר מדקות ספורות, או הצורך שלהם לנוע ולדבר בלי סוף. הבעיה היא שהם מוציאים את הילדים האחרים מריכוז, וגוררים אותם להפריע בעקבותיהם. גם בגן או בכיתה של ילדכם סביר להניח שישנם ילדים עם ADHD. לרוב תראו בהם "מציקנים", "מרביצנים", "נשכנים" או אלימים, אם כי, כאמור, רובם ילדים עדינים שפשוט מתקשים לשבת. אני מבהירה שוב - לא כל ילד שנושך או מרביץ הוא בהכרח ADHD, ולא כל ילד עם ADHD ינשוך וירביץ.
בסופו של דבר, ילדי ADHD פשוט זקוקים למרחבים שיאפשרו להם לרוץ, לחקור וללמוד בדרכים יצירתיות קשה להם עם שבלוניות כמו במערכת החינוך הישראלית, והם זקוקים להמון תיווך חברתי, מכיוון שהם מאוד רגישים, ויכולת הויסות שלהם לא טובה - וכך גם סבלנותם.
סימנים נוספים לילד חמוד עם ADHD, ועוד כמה דברים שכדאי לדעת
איך תדעו אם הילד שלכם ADHD? תוכלו לשים לב לצרוף של חלק גדול מסימנים כגון: הילד לא מסוגל להתמיד ולסיים משחק, מתוסכל קשות מכישלון או הפסד, בוכה, מתרגז, ומרים ידיים, עובר מדבר לדבר במהירות האור, קופץ על הספות, מתרוצץ ללא הפסקה, מתקשה לשבת בשקט עד סוף הארוחה, בוכה מכל שטות ובקולי קולות, מתעצבן במהירות מפתיעה, ומתקשה לקבל "לא".
אל תבלבלו את העניין עם חוסר גבולות. כשהורים מתקשים להציב גבולות ברורים - ילדים מסוימים עלולים לאמץ חלק מההתנהגויות האלה גם אם אינם ADHD, אך במקרה כזה - גבולות ברורים ושיתוף פעולה הורי יאפסו מהר את הילד, ויסללו את דרכו חזרה להתנהגות "נאותה". לשם כך נועדה הדרכת ההורים, וכדאי מאוד להיעזר בה.
לעומת זאת, ילדים עם ADHD נולדו עם קושי ממשי בהיענות לגבולות, ולכן ינסו לפרוץ אותם בעקשנות יתרה, וכמובן שיקבלו בתסכול מוקצן את העובדה שהם לא מצליחים. אבל דווקא הם זקוקים לגבולות הרבה יותר ברורים, ולעיתים יותר נוקשים מכל ילד "נורמטיבי|, אם כי האבסורד והחלק אולי הקשה ביותר בכל העניין, הוא שמלכתחילה קשה יותר להציב להם גבולות, מכיוון שיכולת הויסות שלהם, בדרך כלל, שואפת לאפס, ועבורם כמעט בלתי אפשרי להתמודד עם תסכולים. יחד עם הקושי שלהם בוויסות רגשי, צריך לזכור שחשוב לא לותר על גבולות, מכיוון שלאורך זמן הם שיסייעו להם להתנהל בתוך קודים חברתיים ומוסכמות.
בנוסף, ADHD מאוד אימפולסיביים - מה שאומר שהם ידברו יותר מדי על יותר מדי, ולא יהיה להם סינון לגבי מה עדיף לא להגיד, וגם כמה דיבור מצידם כבר הופך ל'חפירה" ומעלה את חמתו של האחר. במילים אחרות: הם פטפטנים חסרי תקנה. הם סוערים, וקשה לעצור את רוח הסערה שבהם - גם להם עצמם. פה אולי אשבור מיתוס רווח. קיימת תפיסה, שצריך לעייף את הילדים ההיפר אקטיביים על ידי ריצה וטיפוס אחר הצהריים בגינה. ההיפך הוא הנכון. מכיוון שקשה לילדים אלה לווסת את עצמם ולהביא את עצמם למצב של רוגע - ההשתוללות אחר הצהריים מעלה בהם מאוד את האנרגיות, ומקשה עליהם מאוד להורידן על מנת להגיע לשלווה הדרושה להרדמות ולשנת לילה איכותית. האבסורד הוא שללא שנת לילה איכותית הם הופכים להיפר אקטיביים ועצבניים אף יותר, מה שמכניס לסוג של מעגל בעייתי, שכדאי לעצור על ידי הכנסת פעילויות שקטות ורגועות אחר הצהריים, שנת לילה מוקדמת ואיכותית, וגבולות, גבולות, גבולות.
דבר אחרון וחשוב מאוד
ילדי ADHD נתפסים כשובבים, בודקי גבולות, מתריסים, מציקים, דווקאים. לכן הם מקבלים הרבה משובים שליליים מהסביבה. הגבולות חשובים ומסייעים להם להבין היכן התנהגותם אינה לגיטימית בעיני הסביבה, כשלאורך הזמן, בתהליך ארוך מאוד של שנים, נצפה לראות שיפור ביכולת הויסות ודחיית הסיפוקים שלהם. חשוב לזכור שיחד עם הגבולות ילדים אלה זקוקים מאוד לרכות של הדמויות הסמכותיות, להתחשבות, לראיית הקושי שהם חווים, ולפרגונים על כל הצלחה ולו הקטנה ביותר. פרגון יעודד אותם להמשיך ולהתאמץ.
אור ייני היא יועצת משפחתית, מדריכת הורים ושינה. מסייעת להורים לראות את העולם דרך עיני הילד, להבין אותו, לשפר את היחסים והתקשורת ולהחזיר את השקט והרוגע לבית. מתמחה במתן כלים להתמודדות עם התפרצויות זעם ותסכול, שימשה גננת ובעלת גן במשך 15 שנים.
>> לכל הטורים של אור ייני - הגננת
הורים - כל מה שחשוב לכם לדעת