זה קורה כמעט לכל הורה, טרי בכל מקרה: התינוק הקטן מגיע לביקור בטיפת חלב ופתאום האחות זורקת לחלל האוויר: "הוא עוד לא מוחא כפיים?" ואתם מיד חושבים שמשהו כנראה לא תקין. יש כל כך הרבה דברים שילדים "אמורים" לעשות בכל גיל, וכדי לראות אם הילד שלכם נמצא בגבולות הנורמה (כלומר אם הוא נורמלי, או במילה עדינה יותר - ממוצע), יש טבלאות שלמות עם סטנדרטים למעקב אחר התפתחות שנחשבת תקינה. הנורמות הללו ממשיכות גם לגיל גן, שם מצופה מהילדים להיות בטווח הנורמה, שנקבע, איך לא, לפי הממוצע.

כך למשל, מצופה מהילד שלכם שבגיל 9 חודשים יגיד את המילה הראשונה (אלוהים אדירים, איזה לחץ חוויתי כשהילד הראשון שלי אמר "דג" רק יום אחרי שחגג 9 חודשים), ובגיל שנתיים כבר ידבר משפטים פשוטים של חיבור לפחות שתי מילים (כמעט התעלפתי כשהבן השני שלי לא הוציא מילה עד גיל שנתיים), וכמובן שיבין הוראות פשוטות.

עוד נצפה שבגיל שנתיים הילד ירכיב פאזל פשוט מעץ, כזה של הכנסת צורה למקומה, ובגיל 3 שירכיב פאזל אמיתי עם מספר חלקים גדולים שמתחברים זה לזה, ושכבר יידע לזהות צורות וצבעים בסיסיים.

חכו, זה לא נגמר: בגיל 3 נרצה ששני ילדים ישחקו כבר יחד בצורה מתוכננת (משחק סוציו-דרמתי), ולא רק ייצרו אינטראקציה כשהם משחקים זה לצד זה כפי שקורה מוקדם יותר. ובגיל 4 נצפה שהילד יהפוך לנינג'ה או גיבור-על לוחמני אם הוא בן, במידה ומדובר בת – נצפה שתגלם נסיכה או אמא, כשהדגש הוא משחקי דמיון משותפים עם חברים (אגב, שלא תטעו לרגע - גם לבת מותר להיות גיבורת על ובן יכול להיות מטפלת, אבל אז הם לא בהכרח ייכנסו לרשימת היעדים והעמידה בציפיות של כל הורה).

בגיל 5 נבקש שהילדים ידעו לכתוב את שמם, ואף שיתחילו לזהות שמות של חברים, ואותיות מתוך שמם, שמופיעות בעיתון למשל, וכמובן שיכירו את הספרות עד 10, שיידעו לספור עד 10, וגם מ- 10 לאחור, ומכיוון שהם בגן חובה - נצפה שיירצו לבוא אל השולחן, על מנת לשבת עם הגננת לעבוד בדפי עבודה, שיכינו אותם לכיתה א' - טפסים שאפילו אותי, המבוגרת האחראית, משעממים.


מרוב ציפיות לא רואים את הילד

ילדות משחקות
מה, הוא עוד לא משחק באינטרקציה מושלמת עם החבר שלו? נו נו נו | צילום: Sunny studio, Shutterstock
אבל טבלאות לחוד ומציאות לחוד. נכון שמרבית הילדים הם ממוצעים, אבל מה לעשות שלכל ילד יש את קצב ההתפתחות שלו?! לא כל הילדים הם אותו שטנץ. זה שילד לא מדבר עד גיל שנתיים לא אומר שהוא לא ידבר מעולם. לפעמים דווקא בגיל שלוש הוא יתחיל בפרץ דיבור שאולי עוד תתכננו שיפסיק. וילד שבגיל 4 עדיין מצייר שרבוטים וקשקושים יכול לגדול להיות פיקאסו צעיר. ומי אמר שילד שעדיין לא מרכיב פאזל בגיל שנתיים לא ידע להרכיב פאזל של 2,000 חלקים כשיגדל? ובכלל, מי אמר שכל הילדים צריכים לאהוב לעשות את אותם הדברים בדיוק רק כי המבוגרים החליטו שזה הזמן בו הם אמורים?

יש ילדים שלוקח להם יותר זמן, ויש ילדים שבאמת יצטרכו סיוע, אבל קודם תנו להם את הזמן ואת ההזדמנות להבשיל באופן טבעי. אחרת, הנבואה תגשים את עצמה.

יודעים מה יגרום לילד שלכם לשנוא לצייר, לקרוא, לכתוב, לעשות פעולות חשבון, להרכיב פאזלים, או כל דבר אחר? ניחשתם נכון - הלחץ שאנחנו ההורים מקרינים מבלי להתכוון בכלל, לצד האכזבה שאנחנו משדרים לילדינו כי הם לא עמדו בקריטריונים הממוצעים. אם הילד שלכם ירגיש שהוא לא עומד בציפיות שלכם - הוא ירגיש שהוא לא מספיק טוב. ואם הוא לא מספיק טוב במשהו – הרי שהוא לא יאהב לעשות אותו. בדיוק כמונו, כולנו נעדיף לעסוק במה שאנחנו מצטיינים בו ולא נופלים בו שוב ושוב.

חשוב להבין שוב ושוב שלכל ילד יש קצב התפתחות משלו. אין ספק שצריך להיות מודעים לנורמות, חשוב להיות עם יד על הדופק ולעקוב במידה ויש עיכוב משמעותי ומצד שני, אל תתנו לנורמות להלחיץ אתכם, משום שאתם תשדרו את הלחץ ואת האכזבה לילד בין אם תרצו ותתכוונו ובין אם לא.

קחו בחשבון שיש ילדים שאכן מתחילים לדבר מעט מאוחר מאחרים, ויש ילדים שלא מעניין אותם לצייר, כי באותה תקופה דווקא מעניין אותם לבנות מגדלים מקוביות, ואם לא תלחצו עליהם, ורק תראו להם שיש להם את האפשרות כשירצו - הם ייגשו לדף הציור מרצונם כשתקופת הבנייה בקוביות תחלוף להם.

ילדה מציירת
היא עוד תהיה פיקאסו. אתם תראו | צילום: Alinute Silzeviciute, Shutterstock
ויש ילדים שבגיל שנתיים לא יכולים להרכיב פאזל, כי יש חלק במח שאחראי על העניין, והוא טרם הבשיל, ויבשיל בזמנו החופשי (ובינינו, לא יקרה כלום אם זה יקרה רק שנה אחרי), כך שלא כדאי לתסכל את הילד, ולתת לו בכוח להרכיב פאזל, שהוא עדיין לא מסוגל להרכיב, כמו שלא כדאי לתסכל ילד, ולהכריח אותו לנסות לכתוב אותיות בכיוון הנכון, כשבמוח שלו עדיין לא הבשיל החלק שאחראי על זה, ולכן הוא עדיין כותב בכתב מראה (כלומר הפוך).

מה בכל זאת צריך להרים דגל אדום מבחינתכם?

1. אם הילד שלכם לא יוצר איתכם קשר עין, או מסובב את הראש בכל פעם שמדברים אליו.
2. אם הילד שלכם לא יודע לזהות את הצבעים בגיל 4 (כלומר שתגידו לו להביא לכם כחול והוא יביא את הצבע הנכון).
3. אם הילד שלכם לא מגיב כשמדברים אליו או קוראים לו (ולא כי הוא מתעלם בכוונה).
4. אם הילד שלכם עסוק כל היום בהצקה לאחרים, או מפריע במפגשים בגן (מעל גיל 3).
5. אם הילד שלכם תמיד משחק לבד מעל גיל 3, ולא יוצר קשרים חברתיים.
6. אם הילד שלכם הולך על קצות האצבעות.
7. אם בגיל שנתיים הילד שלכם לא מדבר, או לא מצליח להגיד מילים בצורה מובנת.
8. אם הילד לא מבין הוראות פשוטות לקראת גיל שנתיים.
9. אם בגיל 7 הילד עדיין כותב בכתב מראה, או לא מצליח לכתוב אותיות או לזהות אותן.
10. אם הילד נמנע ממגע בחומרים/ חול/ עצבני/ מגרד לו/ מעדיף ללכת נטול בגדים ונעליים גם בחורף/ מרביץ.

מעניין אתכם לדעת עוד על עולם הילדים, ולקבל כלים להתמודדות עם הילדים. אתם מוזמנים להצטרף אל קבוצת ההורים שלי לגילאי 1-3, שנפתחת ביום ראשון הקרוב בתל אביב. להרשמה: 052-5350096

אור ייני היא יועצת משפחתית, מדריכת הורים ושינה. מסייעת להורים לראות את העולם דרך עיני הילד, להבין אותו, לשפר את היחסים והתקשורת ולהחזיר את השקט והרוגע לבית. מתמחה במתן כלים להתמודדות עם התפרצויות זעם ותסכול, שימשה גננת ובעלת גן במשך 15 שנים.

 >> לכל הטורים של אור ייני - הגננת