לפני מספר ימים גזר בית המשפט 16 חודשי מאסר על הגננת אביבה דהן, בגין תקיפה והתעללות בפעוטות בגן בגבעתיים. השופטת שגזרה את הדין כתבה שדהן אומנם הורשעה רק במקרים מסוימים אבל כנראה זו גננת שיצרה לאורך השנים אווירת טרור בגן בצורה מכוונת.

פרסום הידיעה גרם לליאת קופלמן לוי, שבנה שהה לפני הרבה שנים אצל המטפלת בביתה, לשחזר את החשדות שהיו לה בעבר. "אני אימא חדשה מעירה והסטרית", היא כתבה בפוסט בפייסבוק. "סיפורים כאלה יש רק בחדשות. בטח לא אצלי. אני מנהלת, אסרטיבית, יודעת לקרוא אנשים... יותם שוב התחרפן כשהבאתי אותו אליה, אבל אז החלטתי להקשיב לו למרות שניסה להגיד לי ולא ידע לדבר. לא הכנסתי אותו יותר לשם ושמתי את הסיפור הזה מאחורי, בטוחה שזו פשוט הייתה חוסר כימיה בין שניהם".

ספרי מה קרה?

לפני 14 שנה הכנסתי את יותם, הילד הראשון שלי, אז בן 8 חודשים לפעוטון. מיותר לציין שעשיתי המון תחקירים ובדקתי המון מקומות, ובסוף בחרתי פעוטון עם עוד 4 ילדים כדי שמצד אחד יהיה לו אינטרקציה עם עוד ילדים ופחות רציתי אחד על אחד כי היא יכולה לעשות לו דברים. בסוף בחרתי את הפעוטון שלה, שבכלל לא היה קרוב לבית והיה יקר כי קיבלתי המלצה משני אונקולוגים שהילדים שלהם היו שם. אמרתי לעצמי: 'וואו, יד ראשונה מרופא'.

ומה קרה?

"כל פעם שהיינו מביאים אותו הוא היה נצמד אלינו, מתחיל לרעוד ולבכות, וממש נכנס להתקפי היסטריה. עכשיו מדובר בתקופה של לפני 14 שנה, שלא הייתה בכלל מודעות לנושא. אני הייתי בטוחה שמשהו לא בסדר בילד. לקחתי אותו לרופאים, עשו לו בדיקות ואז אחת הרופאות עוד אמרה לי: 'תקשיבי, לילד יש חרדת נטישה, זה אופייני לגיל. זה מתאים לילדים חכמים ורגישים'.

ותוסיפי לכל זה שאת אימא לילד ראשון.

"נכון. אבל יותר מזה. יותם היה ילד שאם משנים לו את המוצץ, ואם היו משנים לו את הצבע הוא היה נגעל ולא מכניס. אני גם הנקתי אותו עד גיל שנתיים וחצי וכשהעברתי אותו לבקבוק הוא עשה בעיות ושביתות. זאת אומרת שזה ילד עקשן, עם אופי. אז אולי הוא לא רוצה לעזוב אותנו".

אז מה עשית?

"יום אחד יצאתי מהעבודה מוקדם והחלטתי לעקוב. הסתובבתי בגינה הציבורית שידעתי שהיא הולכת אליה אבל לא ראיתי אף אחד. פתאום עבר שם מישהו והחלטתי לשאול אותו אם הוא ראה במקרה ילדים ומטפלת היום באזור. הוא ענה לי שהיום ספציפית לו אבל אם אני כבר שואלת, שאני אדע שנורא צועקים עליהם כל הזמן".

"התחברו לי כל מיני סימנים. עליתי אליה, הצמדתי את האוזן לדלת ככה 20 דקות אבל לא שמעתי כלום. החלטתי לחזור הביתה ולדבר עם בעלי ושנחשוב מה עושים. למחרת, כששוב הייתה סצנה החלטתי שאני יותר לא מכניסה אותו, והלכתי הביתה בתחושה שפשוט היתה חוסר כימיה".

שאלת אותה או ניסית לברר מולה מה קורה?

"לא. תבינו שאני מנהלת אנשים והייתי קצינה בצבא ואחד הדברים שאני עושה זה לקרוא אנשים, אבל לא עלה על דעתי שמשהו לא בסדר בגננת. הדבר הכי חמור שחשבתי שקורה, לפי האיש מהגינה זה שמרימים עליו את הקול".

ואז את רואה את הכתבה?

"לא, גיליתי לפני שלוש שנים כשהתפוצצה הפרשה. עמדתי באמצע יום הולדת לאחד החברים של הילדים, בעלי מצלצל אלי ואומר לי לפתוח חדשות, וכל מה שאני זוכרת זה שפתחתי את העיניים עם רגליים למעלה".

התעלפת?

"כן, עברתי דברים בחיים שלי אבל פתאום הכל עלה. ויותר גרוע מחשדות - אני אפילו לא יודעת מה קרה שם באמת, כי אפילו אי אפשר לשאול אותו מה קרה. וכולם אומרים לך: 'איזה יופי שהקשבת לעצמך והוצאת אותו', אבל תחשבו שחודשיים לתינוק זה נצח. יום אחרי יום, שעה אחרי שעה".

ניסית ליצור איתה קשר?

"לא אבל התקשרתי למשטרה, כי הקו שפורסם היה שזה איבוד שליטה רגעי. אמרתי לעצמי שאני חייבת לעדכן אותם ולספר להם מה קרה. מצידי שייקחו את התיעוד מהרופאים שלקחתי אותו אליהם באותה תקופה, כי הכל מתועד".

"קיבלתי המון תגובות אחרי שפרסמתי את הפוסט בעקבות ההרשעה שלה. אנשים היו בהלם. היא היתה משפחתון ותיק. היא הייתה מסתובבת בשכונה כמו איזו סבתא נחמדה".

מצד אחד הגננת המושלמת והידועה, מצד שני מפלצת

"כשאני לוקחת החלטה לשים את הילד שלי בגן או פעוטון, זה בעצם לקחת החלטה עבור מישהו אחר שעוד לא יודע לדבר, והשבר הוא נורא גדול כשאני מבינה שההחלטה שלי לא הייתה טובה", אומרת רווית רביב, מומחית גנים ומשפחה.

יש סימנים שאפשר לזהות מראש?

"כאן הוצאת אותו יחסית מהר, למרות שבגיל 8 חודשים תינוקות כן נכנסים לחרדת נטישה ויוצאים ממנה בסביבות גיל שנה פלוס, הקשבת לעצמך. אבל כן יש סימנים שצריכים להעיד שמשהו לא בסדר".

מה הסימנים?

"ילד בגיל הזה צריך ללכת קדימה. אין רגרסיות. הרגרסיות מגיעות בגיל מבוגר יותר. הוא צריך לרצות להגיע לגן. אם הוא פתאום לא אוכל טוב או לא ישן טוב, אם הוא נצמד להורים, או להיפך, הוא אדיש לסיטואציה ולא זז, לא מתנגד ללכת לגן, זה גם מעיד על משהו".

"התעללות בילד זה לא רק מכות, זה גם איך אני מדברת אליו, איך אני מתנהגת אליו, עד כמה אני מכילה אותו. הרבה אומרות לילדים:' תפסיק לבכות'. המלל הוא מאוד חשוב - מה שאני אומרת לילדים".

"אם אתם חושדים, תנסו בזמן המשחק בבית לקרוא בשמות של אנשי צוות ותראו איך הם מגיבים. אתם מכירים את הילדים שלכם, תדעו לזהות את השינויים באותו רגע".