חוק הפיקוח על מעונות היום קובע תנאים לקבלת רישיון להפעלת מעון יום שבו 7 ילדים לפחות. ואם יש פחות מ-7? אז גם אם יש לך רישום פלילי ובלי כל הכשרה – אתה יכול לפתוח משפחתון.
חלק מהמשפחתונים שבהם יש עד 5 ילדים נמצאים גם הם בפיקוח משרד העבודה והרווחה, ואז המטפלות נדרשות לעבור הדרכות ופיקוח כדי לבחון את רמת הבטיחות בבית. הדרכות כאלו העברתי בעצמי כשעבדתי במחלקת רווחה, שם הבנתי שלעיתים ברגע שאת סוגרת את הדלת אחרייך, את לא באמת יכולה לדעת מה מתרחש מאחוריה. כשמשפחתון לא נמצא בפיקוח, אפילו לא נדע אם הבית עומד בסטנדרט. סיפור כזה הסתיים לאחרונה באסון כשילד נחנק במשפחתון מווילון לא בטיחותי.
ללא פיקוח אנחנו נחשפים גם לגנים של פליטים, שמשמשים כמחסן ילדים משעות הבוקר המוקדמות ועד הלילה, והיינו עדים כבר למוות של תינוקות. באזורי הכפרים הלא מוכרים בנגב ובקהילה הבדואית המצב גרוע בהרבה, שם חסרים מבנים והנגישות מוגבלת, ומתקיימת הזנחה פושעת בהשגחה על הילדים.
במסגרות בפיקוח ישנן הנחיות ברורות, אך גם שם יכולים להתרחש אסונות, כמו במקרה שבו ילד נחנק מחול שאכל. אסונות כאלו יכולים להתרחש בתום לב, כשהגננות שנדרשות להשגיח בו זמנית על 30 ילדים. במקרה זה חשוב שגם ההורים יכירו בסכנות החול, אך יש מקרים אחרים שקשה לנו לתפוס, כמו מקרה מזעזע אחר שהתרחש לאחרונה במעון יום בגן מפוקח במרכז הארץ, שבו הגננת, שטענה ש"נכנס בה השד", זרקה פלחי תפוחים על רצפת החצר, והפעוטות נדרשו לאכול ממנה.
ילדים בגיל הרך זקוקים לקשר אישי, וההמלצה הטובה ביותר היא להישאר עם הילד בבית עד גיל 3. במקומות רבים בעולם מאפשרים חופשת לידה של שנה שלמה, ובאתיופיה הילדים נשארים בבית עם האם והסבתא עד גיל 5, מה שמאפשר את חיזוק הקשר עם הילד, מוביל להתפתחות אינטליגנציה רגשית גבוהה ויכולת עצמאות, בזכות החום והאהבה שהם ספגו בשנים הקריטיות.
במהלך עבודתי במרכז לגיל הרך נסעתי לארה"ב ומצאתי שם גנים ברמה מדהימה – מקומות שבהם יש מטפלת אחת לכל שלושה-ארבעה ילדים לכל היותר, והמבנים עצמם מושקעים ומרווחים. מסגרות כאלו נפוצות גם באירופה וביפן, ובישראל? המטפלות מרוויחות שכר מינימום, והתקינה עומדת על 27 ילדים בגנון עם 3 מטפלות. וכשמדובר בעבודה כה קשה ומתישה, אין פלא שקיימת שחיקה במקצוע, והטובות ביותר עוזבות, התחלופה גבוהה והילדים לא זוכים לקביעות.
וכשאין די מעונות בפיקוח, ההורים נאלצים לשלם אלפי שקלים בחודש על גנים פרטיים, ופעמים רבות זוגות חושבים פעמיים האם להביא ילד. מי שמבקש להפוך לגן מוכר צריך לשלם הרבה כסף כדי לעמוד בתקינה, וכך מקומות שמנסים להתאים לתנאי המשרד נפגעים כלכלית, וכשהם נמצאים בסכנת סגירה, גם להורים שוב לא יהיה מענה נכון. בעיה זו הובילה לפתיחתם של מקומות שונים שנתנו מענה כמו ארגון הגנים הפרטיים שצמח מתוך הצורך בשטח. הגנים בארגון התאגדו והוקמה מערכת פיקוח עצמית כדי לתת את המענה הבטיחותי.
בשנים האחרונות המודעות לחינוך הגיל הרך עלתה, הרבה בזכות כלי התקשורת, הטכנולוגיה ומחאות של הורים וארגונים. רק כשהאחריות תעבור למשרד החינוך יהיה פיקוח הולם, רק כך יראו בחשיבות החינוך בגיל הרך. רק כשחוק חינוך חובה יחול מגיל לידה יוכלו ההורים להתגבר על הקושי הכלכלי. רק כשהגננות יעברו הכשרה לאורך זמן, כשהשכר יעלה ויתאים לתנאים, והמקצוע יהפוך למכובד יותר, כשהתקינה תעמוד על מטפלת על כל שלושה ילדים, כשתתבצע בדיקה קבועה מצד הפיקוח על הגנים ושתתבצע ענישה רצינית למטפלות שנקטו במעשים איומים ובאלימות, רק כך נוכל להבטיח עתיד טוב יותר לילדים שלנו.
הכותבת היא דוקטורנטית לעבודה סוציאלית בחממת נבט למחקר מודע הקשר באוניברסיטה העברית, מומחית לגיל הרך, חברה בקואליציה לחינוך מלידה ואם לילדה ופעוט