דקלה חוסטיק, מאפרת ומעצבת שיער לכלות ואירועים מרמת השרון, נכנסה להיריון טבעי בדיוק ביום הולדת 40 שלה. ההיריון הספונטני, שהגיע אחרי שלושה בנים גרם לה להתרגשות גדולה וציפייה שהפעם, לחבורה שבבית תצטרף בת, ואכן כך היה. "אמרו לי שהריון בגיל כזה הוא קשה, אבל אני הרגשתי נהדר וכמו גיבורה", היא מספרת.
"אחרי לידת ואקום ראשונה וקשה ולידה שנייה שהייתה מלאת חששות. שינוי התפיסה שלי לגבי לידות התרחש בלידה השלישית, שהייתה לראשונה בבית חולים ליס. בחרתי ללדת עם דולה, טלי כהן, שהיא גם יועצת הנקה בבית החולים וגיליתי את חדוות הלידה. לא פחדתי וידעתי לקראת מה אני הולכת, כך שתכננתי ללדת שוב באותה דרך".
בבדיקה שגרתית אצל הרופא, בשבוע ה-38 להיריון הרביעי, התברר שהדברים לא הולכים כמתוכנן ושקיימת בעיה בהיריון. "הרופא ביקש שאגש בדחיפות לבית החולים מכיוון שהעוברית הייתה במצב עכוז וממוקמת ממש למטה. יצאתי מהמרפאה והתחלתי לבכות מבלבול. התקשרתי לדולה שלי טלי וסיפרתי לה מה שקרה. תוך שתי דקות היא חזרה אליי ואמרה שמחר בבוקר פרופ' שרון מסלוביץ', סגן מנהל ביה"ח ליס ימתין לי במחלקה".
"המיילדת הסתכלה עליי כמו מלאך מרגיע"
בשעות שיחלפו מהרגע שהרופא בישר על הבעיה במנח העוברית ועד שהגיעה למחרת בבוקר לבית החולים, חוסטיק הספיקה לפתח לדבריה פחד מוות. "התייעצתי עם נשים שעברו היפוך לידה ושמעתי מהן שזו חוויה שדומה ל'פלישת החייזרים'. נשים אמרו לי שאני ארגיש את העוברית יוצאת לי מהצדדים של הבטן וכאבים מזעזעים. שיש סיכון ללדת באותו רגע ושכדאי שאקח איתי תיק. מאוד נבהלתי והחלטתי שאני רוצה לתאם ניתוח קיסרי".
כשהגיעה לביה"ח ליס ב-8 בבוקר, פרופ' מסלוביץ' אכן המתין לה שם לצד המיילדת לאה קליינין והדולה טלי. "הם הרגיעו אותי ואמרו שנעשה מה שאבחר, גם אם זה ניתוח קיסרי. טלי רק ביקשה שלפני שאני מחליטה שאסתכל לפרופ' מסלוביץ' בעיניים ואשמע מה הוא מציע. ביקשתי לקבל ודאות גם אם המידע קשה, ולאה הסתכלה עליי כמו מלאך מרגיע ואמרה שהיא איתי לכל מה שאני צריכה והקשיבה לי.
"אין לי שום ייחוס, אני אדם מהשורה וכבר בשלב הזה הייתי בשוק מהשירות והיחס המדהימים. לא היה רגע שהרגשתי אבודה או שאני חייבת לעשות משהו שאני לא רוצה, מתוך לחץ. זה היה כמו שהגעתי הביתה ופגשתי חברים. כל אנשי הצוות שפגשו אותי ואת הנשים ההריוניות הנוספות חייכו, הציגו את עצמם והסבירו מה הולך להיות השלב הבא".
"הפעולה כולה לקחה 15 שניות ופרופ' מסלוביץ' הודיע שסיימנו"
אחרי שחוסטיק ובעלה השלימו את תהליך הקבלה בחדר לידה, פרופ' מסלוביץ' ניגש אליה. "הוא פנה אליי בקול רגוע ובטוח וביקש שאשכב ואתן לו הזדמנות להביט באולטרסאונד. נשכבתי דרוכה על המיטה כשכל סיפורי הזוועות ששמעתי ערב לפני מתרוצצים לי בראש. בעלי רותם החזיק לי את היד וטלי הדולה צילמה את הכל. פרופ' מסלוביץ' נגע לי בבטן בעדינות ועשה תנועה עגולה ארוכה בלי שהרגשתי שום לחץ או כאב. מרוב שהייתי ערנית לקראת הכאבים ששמעתי עליהם, ביקשתי ממנו רגע שיעצור והוא מיד הקשיב ועצר. הפעולה כולה לקחה 15 שניות ופרופ' מסלוביץ' הודיע שסיימנו. העוברית התהפכה. לא האמנתי שבזה זה הסתיים. פרופ' מסלוביץ' היה מלאך בדמות אדם עבורי באותם רגעים".
ההפתעה לא הסתיימה שם. חוסטיק הועברה לשכב בחדר המתנה, לשם הגיעו נציגות של פרופ' יריב יוגב, מנהל בית החולים ליס, לוודא שהכל בסדר והומאופתית שנשלחה מטעם ליס. "הגיעה רויטל לב ארי, מנהלת הרפואה המשלימה ב"ליס" שעשתה לי טיפול דיקור ונתנה לי הנחיות איך לשמר את המצב כדי להשריש את ההיפוך ולמשוך עד הלידה. רפואה אלטרנטיבית היא לא חלק מהשירות שהייתי מצפה לקבל בבית חולים אבל הם עשו כל מה שאפשר כדי להעניק לי מעטפת מלאה".
למרות שמדובר בסיפור וסרטון מאוד אישי, חוסטיק החליטה שהיא חייבת לפרסם אותו באינסטגרם שלה כדי שנשים ידעו שהיפוך לידה לא חייב להיות אירוע טראומתי. "קיבלתי כ"כ הרבה פניות על התהליך ועל הרופא אחרי שפרסמתי את הסרטון. המון נשים אחרות ששמעו סיפורי זוועות על היפוך לידה הודו לי. זה לא דבר סימפטי ואין שם תמיד מי שיכול להכיל אותך ולהבין את החשש".
"האנושיות והקשב היו מאוד חזקים"
הלידה של חוסטיק החלה כעבור 15 ימים, בתאריך המתוכנן ובצירים שהתגברו באמצע הלילה. "ביקשתי לצעוד לחדר לידה במקום להיות מובלת במיטה והסניטר הסכים וצעד לידי. המיילדת שלי שמעה ממני שמים זורמים מרגיעים אותי ואפשרה לי להתקלח בפתיחה מתקדמת. האורות בחדר היו עמומים, אני הייתי עם אוזניות ומוזיקה והמיילדת והדולה עודדו אותי להחליף תנוחה כדי לתמוך בירידה של העוברית לתעלה ולהפחית כאבים. לא לקחתי אפידורל ולא צעקתי. בחדר הייתה דממה. הלידה הסתיימה תוך שעה וחצי וקרני נולדה במשקל 2.900.
"אחרי הלידה ביקשתי שלא יהיו לי תפרים ונתנו לי אופציה חלופית במקום תפר. באיזה בית חולים נכנס רופא כדי לטפל בבקשה כזאת ספציפית?! ביקשתי גם ביות מלא ושלא ייקחו את התינוקת והאחיות באו אליי כדי לתת לה חיסונים. ביקשתי משכך כאבים לפני שנותנים לי פיטוצין לכיווץ הרחם, ונתנו לי. הסתובבתי בבגדים שלי מהבית, הילדים והמשפחה באו לבקר אותי. רציתי להשתחרר מוקדם ואפשרו לי לצאת תוך 36 שעות מהלידה. האנושיות והקשב היו מאוד חזקים. הצוות גורם לך להרגיש שרואים אותך ושאת היחידה במקום למרות שכל מי שמסביבי קיבלה את אותו יחס. הייתי במחלקה ב', לא במחלקה החדשה והיא נהדרת. היה שם קסם באוויר".
לדברי חוסטיק, ההיריון והלידה היו חוויות כ"כ טובות שהיא כבר החלה לנסות לשכנע את בעלה להביא ילד חמישי. "הוא לא משוכנע עדיין והציע לי לעשות את זה עם מישהו אחר", היא צוחקת, "בא לי ללדת כל הזמן ושתמיד יהיה תינוק בבית. זה לא מובן מאליו אחרי שבהיריון הראשון היה לי קשה לחשוב על עצמי שוב הריונית. כל יולדת צריכה ודאות וחמלה והרגשתי שקיבלתי את שתיהן בבית חולים ליס".