"מיסיס הדס, את בת ארבעים?!" שאל פתאום אחד התלמידים שלי. ככה זה עם ילדים – הם שואלים את כל מה שלא רצית שישאלו.
"כן", חייכתי.
"וואו, מזל טוב", הוא הוסיף בפליאה, "את בכלל לא נראית זקנה!"
**
אחד היתרונות בעבודתי כמורה הוא העובדה שאצל ילדים האמת מובאת לפנייך בלי פילטרים, בין אם תרצה בכך או לא. כילדים תמיד שאפנו להיות בוגרים מגילנו: "היי, אני כבר בן עשר", "עוד חצי שנה בן תשע עשרה". רק שאיפה שהוא, אחרי גיל שלושים (ואפילו עוד קודם לכן) מתחיל תהליך הפוך - של עיגול הספרות כלפי מטה. בגיל שלושים, מסתבר, הצורך לגדול קצת פחות רלוונטי.
אז השבוע חגגתי ארבעים. הכי עגול שיש, ואין שום מג׳יק סטיק שיוכל לשגר אותי לזמן אחר כמו את גבי ודבי (כן, אני מהדור הזה). וגם אם היה בי רצון להתעלם מהיום הזה או סתם להתייחס אליו כאל עוד יום, אז מארק צוקרברג, קבוצת הוואטסאפ המשפחתית והטלפון מאימא בשבע בבוקר כבר דאגו להזכיר לי.
ואתם יודעים מה? אני בת ארבעים ואני לגמרי בסדר עם זה.
40 הוא מספר מיוחד ביהדות ובמחזור החיים: אחרי ארבעים שבועות הריון מגיח העובר לעולם (אצלי בכל אופן) , ארבעים יום שהה משה על הר סיני וארבעים שנה נדדו אבותינו במדבר עד שנכנסו לארץ המובטחת. גם אני, כמו בני ישראל, מניחה את מקל הנדודים, מגיעה אל המנוחה והנחלה ומקבלת את העשור החמישי בזרועות פתוחות.
גיל ארבעים מסמן עבורי תקופה של בשלות ושקט, ציון דרך לאחר עשור עמוס שכלל לימודים, פיתוח קריירה וסיבוב אחרון של אימהות: החלפת חיתולים, הנקה ולילות לבנים. עשור בו הייתי עסוקה יותר ביקרים לי ופחות בעצמי. ועכשיו, כשהקטנה שלי כמעט גדולה, משהו באווירה השתנה .
בגיל ארבעים נתונה לך הבחירה: את בוחרת למה להתייחס ומה להעביר הלאה, את לא מתרגשת כשמדברים עליך ומשתדלת לזכור רק את המחמאות שקיבלת. בגיל ארבעים את מקבלת פרופורציות ומבינה שכל יום בו את ומשפחתך חשים בטוב הוא מתנה יקרה מפז שיש להודות עליה. בגיל ארבעים את לומדת להעריך את מה שיש ולא נבהלת ממה שאין.
"אולי העובדה שאני לא במשבר היא המשבר האמיתי?!"
אני בת ארבעים וזה סופי. ואולי העובדה שבגיל ארבעים אנחנו מצויים באמצע מרוץ החיים, בשיא הקריירה ויש לנו קצת זמן פנוי, הם שגורמים לנו להתבונן מחדש על משמעות החיים ומביאים מחשבות על שינוי מסלול? מישהו כבר אמר שמשבר הארבעים האמיתי הוא ההכרה שאתה בדרך לחמישים, שיש לך (גיב אור טייק) עשר שנים לשנות או להפוך לחלוטין את חייך לפני שיהיה מאוחר.
"אולי משבר הארבעים הוא מיתוס ואפשר להסתדר בלעדיו?", שאלתי את הגיבור, "אולי העובדה שאני לא במשבר היא המשבר האמיתי?!". הרי אצל אחרים המשבר מלא תוכן ברור ודרמטי, ומשברי. איילת התפטרה מהעבודה והחלה ללמוד עריכת דין, טל מתאמנת למרתון באחת מערי הבירה של אירופה, חגית קפצה באנג'י באוסטרליה וגלי קפצה לעשות קעקוע. "אצלנו במשפחה חווים משברים דרך כתיבה", אמר הגיבור ששרף את משבר הארבעים שלו בצורת דוקטורט. "המשבר במשפחה שלנו לא פוסח על אף אחד – שלך הגיע פשוט בגיל שלושים ושבע, ביום שהתחלת לכתוב ולפרסם טורים".
ג'ורג' קרלין אמר: "בדיוק כשמצאתי את משמעות החיים, הלכו ושינו אותה...". עושה רושם שהמשמעות שלי נותרה בעינה ואת המשבר הזה עברתי בעזרת מילים. הנה עשרה דברים שלמדתי על עצמי בגיל ארבעים:
1. אם יש לך תחביב טפחי אותו: הירשמי לחוג צילום או לסדנת כתיבה ותגלי שאת מגוון רחב של יכולות שאף פעם לא מאוחר לממש.
2. הקשיבי למוסיקה ואפשרי לגוף לשחרר אנדורפינים. זה יכול להיות בשיעור זומבה או בהליכה בחוף הים. החומר הזה עושה פלאים לגוף, והיי, הוא לגמרי טבעי.
3. אל תתביישי לבקש עזרה כשקשה ואל תשכחי להציע עזרה לאחרים - עזרה מכל הלב, מבלי לזכור שהענקת, ורק אם את יכולה.
4. קחי יום לעצמך ביום ההולדת, עברי על התמונות באלבומים, תצללי לספר טוב או שבי עם כוס יין לצפות בשקיעה. למדי להכיר עצמך מחדש ותגלי כמה התפתחת עם השנים.
5. אל תוותרי על זמן איכות עם בן הזוג – זה לא חייב להיות בסרט או במסעדה יקרה. אפשר לשבת ולשוחח על היום שהיה, על הילדים ולרקום תכניות לעתיד.
6. כבדי את הוריך ותבלי עמם בכל הזדמנות. ספרי להם איך עבר עליך היום והקשיבי לעצות שהם נותנים. ניסיון החיים שלהם עשיר, ברוב המקרים הם צודקים והם תמיד ירצו רק בטובתך.
7. פני זמן קבוע רק לך ולילדים – הם היצירה הכי חשובה שלך. הניחי את הסלולרי בצד את המיילים והמסרונים ותני לעולם לחכות.
8. חברות באות והולכות אך יש כמה שצועדות איתך שנים – השקיעי בהן ושמרי איתן על קשר. זה יכול להיות באמצעות קבוצת וואטסאפ, במפגש חודשי קבוע או טיול ג'יפים להרי יהודה.
9. למדי לשים את עצמך במרכז. לומר לא עכשיו, לא תודה .אני לא מעוניינת. זכרי שאת בת ארבעים ומותר לך לפעמים לומר לא.
10. מדדת בגד שהחמיא לך וגרם להרגיש נפלא? אל תסתכלי על המחיר וקחי אותו איתך הביתה. יש לך היום יום הולדת, את בת ארבעים – תני לעצמך מתנה!
קרדיטים:
צילום : חיים אמויאל; איפור: אדרת אלישיב; שיער: סונגו בוטיק
*ענבל הדס היא מורה לאנגלית ורכזת חברתית, בעלת תואר שני במנהל מערכות חינוך.