ענבל הדס
סליחה ילדה שלי שפספסתי. ענבל הדס
אף פעם לא פספסתי והשנה זה קרה. התעוררתי עייפה אחרי לילה ללא שינה ואת זינקת מהמיטה מוקדם מהרגיל, שלא כהרגלך, בהתרגשות של ילדת יום הולדת. חיבקתי אותך וצעקתי ״מזל טוב ״! את שפשפת עינייך, ומיד הסתכלת אל שולחן הסלון  - המקום הקבוע שלנו, ואז נתת בי מבט פגוע ומאוכזב. הצצה חטופה אל אותו שולחן ריק גרמה לי להבין שפספסתי. אז נכון שהעוגה לכבוד יום הולדתך הייתה מוכנה ערב לפני ושהמסיבה לכבודך תוכננה רק לערב עצמו, אבל את הטקס הקבוע והמיוחד שלנו פספסתי . 

אני מצטערת, ילדה שלי , פספסתי .

שכחתי לנפח בלונים כמו בכל שנה, ולהקדיש לך את הברכה שאני מחברת עבורך, זאת עם הלבבות והחייכנים אותה את שומרת כמזכרת. ואולי זאת אני ואולי עומס העבודה ואולי שום תירוץ לא יתקבל   ופשוט עצוב לי שפספסתי.

אני מצטערת ,אהובה שלי, פספסתי. דווקא השנה, בגיל ההתבגרות. הגיל שיש בו הכול אך הבגרות הוא הדבר היחידי שחסר בו .דווקא בשלב זה של חייך בו את הכי אמוציונלית  ופגיעה. דווקא בגיל בו תקרית מביכה שכזאת תזרז את המפגש עם ספת הפסיכולוג בעוד כמה שנים ותגרום לתחושה הטראגית שהעולם חבר נגדך .

אני מצטערת, ילדת סנדוויץ' שלי, פספסתי.

השבוע עוד אמרת בקול מוחה, שלך - הסנדוויץ' במשפחה - עדיין לא הקדשתי טור אישי כמו לאביתר הבכור ולאביגיל הקטנה. ניסיתי להסביר שזה לא בכוונה, שזה לא כי את הסנדוויץ' שלי . ניסיתי להסביר שכתיבה זה דבר שיוצא בלי שליטה, הוא מתיישב על הדף, בלי סדר מסוים . בלגן של אותיות  שמתחברות למילים, ולפעמים מצליחות לגעת עם מסר או שלא . מיותר לציין שזה לא עזר ואת נותרת בשלך - פגועה ובצדק.

ענבל הדס (צילום: חיים אמויאל)
העוגה המושקעת הייתה מוכנה לערב, אבל את הטקס של הבוקר שכחתי | צילום: חיים אמויאל
אני מצטערת, לביאה שלי, פספסתי .

אפילו בגלגל המזלות לא ניבאו לנו יונה עם עלה של זית והרמוניה אסטרולוגית . אני ילידת מזל שור המתנגחת ואת  אריה ששואג אם רק אעז להתקרב  יותר מדי. עוד יגיע היום בו נהפוך לחברות נפש - זה בטח יקרה ביום שתהפכי לאמא בעצמך ותברכי על  שירותי הבייביסיטר שאעניק באהבה לילדייך.

אני מצטערת, אבישג שלי, פספסתי .

מתנצלת שבחרתי לך שם שכדברייך הוא "שם לא מוכר שקשה לילדים  לבטא״ . מתנצלת שבחרתי לך שם שנכתבו עליו ספרים, שם תנכ״י ומסתורי, שם  ייחודי - ממש כמוך. ואולי בעוד כמה שנים שנחדל מלשאוג, להתנגח ואת תהפכי לאימא, תסלחי לי ותביני שגם אימהות מפספסות.

ענבל הדס (צילום: דניה מור גורן)
הכול היה מוכן לערב | צילום: דניה מור גורן
מצטערת, אבישג שלי שפספסתי. אני אוהבת אותך, ומקדישה לך ורק לך את הטור הזה. מזל טוב לביאה שלי ויום הולדת שמח!

עוד במשפחה:

>> איך זה מרגיש כשפתאום אשתך נראית אחרת לגמרי?
>> בחנו את עצמכם: איזה סקס של נשואים יש לכם?

>> אבא שלי בלוגר אופנה