בעקבות המקרה הנורא שבו רצח אב מהשרון את בתו בת השלוש, ככל הנראה על רקע פרידה מאם הילדה – נשאלות שוב השאלות הקשות: למה לרוב רק גברים מעורבים במקרים הללו? האם זה יכול לקרות לכל אחד, ואיך ניתן לזהות סימנים מקדימים למעשה הנורא?
לטענת המומחים, המקרה של רצח הילדה נעה גולדרינג – לא היה על רקע נקמה אלא על רקע החפצה של הילד, בבחינת: "אם הוא לא יהיה שלי, הוא לא יהיה של אף אחד".
מירה קרני, מנהלת נציבות זכויות הילד במועצה הלאומית לשלום הילד מוסיפה: "קשה לצייר פרופיל של הורה שרוצח. בתשע השנים שקדמו ל-2008 היו בארץ 35 מקרי רצח של ילדים בידי קרובי משפחה: 12 אמהות, 11 אבות והשאר על ידי דודים, סבים וכו'".
מניפולציות, קנאה ונקמה
האם בנסיבות מסוימות – כל הורה יכול להגיע לרצח?
ברמה הלא מודעת, התשובה היא כן. תיאורטית כל אחד יכול לרצוח את הילד שלו; כשמגיעים לנקודת האל חזור הכל אפשרי. אחד המאפיינים הבולטים בפרופיל של אדם מועד לפורענות, הוא נרקיסיזם קיצוני.
מובן שאדם נורמטיבי לא רוצח ושהמנגנון הטבעי של ההורה הוא לשמור על ילדיו, אבל ייתכן שרגשות קנאה או נקמה – גם אצל האם וגם אצל האב – יגרמו לאדם לראות בילד המשותף חפץ לניצול צרכים אישיים, ולא כיצור אנושי נפרד.
הדבר מתקשר לכך שבאופן לא מודע, במקרי גירושין ישנו שימוש רב בילדים, לעתים מתוך מחשבה שבעצם עושים טוב לילד. ילד שהוריו משתמשים בו כמקשר ביניהם וכשותף למניפולציות הוא ילד במצוקה גדולה.
במקרים של גירושין קשים, גורמי הרווחה חייבים להיכנס לתמונה כדי לוודא הורות תקינה.
האם אדם שמגיע לעשות מעשה כזה – בעצם היה תמיד מעורער בנפשו, והגירושין הם רק טריגר?
לחלוטין לא; אדם שרצח את ילדו אינו בהכרח חולה נפש שרק חיכה להזדמנות. בעשרות השנים האחרונות יש לא מעט מחקרים על הורים שרוצחים או פוגעים בילדים שלהם, מסיבות שונות: יש רצח מתוך מצב פסיכוטי ויש רצח שהוא למשל על רקע אלטרואיסטי, כשהורים רוצים להציל את הילד מגורל אכזר.
מצב שמוביל לרצח יכול להיות אמיתי או מדומיין. אין ספק שבאקט של נקמה יש לאדם הפרעת אישיות, ומידת היכולת שלו לגלות אמפתיה לאחר היא נמוכה, אבל לא מדובר במחלת נפש דווקא".
האם העובדה שבמקרי רצח לרוב מדובר בילד יחיד (כמו במקרה של אלי פימשטיין שרצח את בתו הודיה קדם, למשל) – מקלה על האב לבצע מעשה כזה?
בהתבסס על הנתונים הסטטיסטיים, אפשר לומר שלילד ראשון יש סיכון רב יותר להיפגע, ושרצח של כמה אחים הוא נדיר.
לפי מחקר שנערך בארה"ב, הגיל הממוצע של ילדים שנרצחו על ידי הוריהם הוא בין שנה לארבע, לרוב מדובר בילדים יחידים ולרוב בבנים.
האם יש הבדל בין גברים לנשים? נראה שיותר גברים רוצחים את ילדיהם כנקמה.
רצח ילדים כנקמה על פרידה הוא רק סיבה אחת משלל סיבות לרציחות של ילדים. הסטטיסטיקה אכן מראה שגברים מעורבים בכך באחוזים גבוהים, בערך פי שתיים מהנשים. משערים שהסיבה לכך טמונה בפרידה גם מהילדים, אבל אין מספיק נתונים כדי להסיק מסקנות חותכות.
בהכללה ניתן לומר שכשנשים רוצחות הן עושות זאת כדי להפטר מהבעיה, אצל גברים הרצח נובע מתחושת שייכות, מהצורך שיהיה שלהם. אלו מניעים שונים לגמרי.
לגבי רצח ילדים בכלל ללא קשר לנקמה: עד לפני כ-15 שנה חשבו שיותר אמהות רוצחות את ילדיהן בעקבות מקרים של רצח תינוקות שזה עתה נולדו (הריון לא רצוי וכו') אבל אם מנפים את המקרים האלו מהסטטיסטיקה, מדובר במספרים שווים בין אבות ואמהות".
איך אפשר לזהות אדם שנמצא במצוקה כזאת שתגרום לו לבצע רצח?
קשה להתנבא, אך סימנים של דיכאון והתנהגות אלימה בעבר - פיזית או מילולית – צריכים להדליק נורה אדומה. דווקא השיר המפורסם 'בלעדייך אני חצי בן אדם' מגלם בתוכו את הפתולוגיה כולה; התפיסה מאחורי רצח על רקע של נקמה היא שאין לי חיים בלעדייך. אמירות כאלו צריכות לזעזע. מעבר לזה, בן אדם שהיה אלים בעבר – סביר שיהיה אלים גם בעתיד.
מעבר לכך, חשוב לומר שהסימנים המקדימים לא תמיד ברורים, ושלא כל אלימות מובילה לרצח. במקרה הזה היו חילוקי דעות על שיטת החינוך בין האב החילוני לאם שחזרה בתשובה, כלומר היו הבדלים קיצוניים בהשקפת העולם. האב חשש שרוצים לקחת ממנו את הילדה והגיע לאותה נקודת אל חזור.
האם ילד שנרצח בנסיבות כאלה בהכרח עבר התעללות?
בדוח בנושא גרימת מוות של ילדים בידי קרובי משפחתם שהוגש לכנסת לפני כשנה, התברר כי רצח של ילדים נעשה בדרך כלל לאחר מסכת התעללות בהם. עם זאת, חשוב לציין שרצח לא בהכרח מצביע על התעללות.
סייעו בהכנת הכתבה: פרופ' שרה בן דוד, ראש המחלקה לקרימינולוגיה במרכז האוניברסיטאי אריאל; ד"ר אודי בונשטיין, פסיכולוג קליני בכיר ביחידה להדרכת הילד והמשפחה בבית החולים גליל מערבי בנהריה; מירה קרני, מנהלת נציבות זכויות הילד במועצה הלאומית לשלום הילד