"אין לי שניה לנשום", חושבת לעצמה כל אם עובדת בתסכול לפחות פעם אחת ביום. ובכן, זה לא לגמרי מדוייק, אבל גם לא רחוק מאוד מהמציאות: על פי סקר בריטי חדש, הזמן הפנוי של אם עובדת לפעילויות שקשורות אך ורק בה ולא באף אחד אחר, מסתכם ב-26 דקות יומיות בממוצע.
העזרה של ההורים חיונית
הסקר, שנקרא "פניה המשתנים של האמהות", נערך על ידי חברת התמרוקים פרוקטור אנד גמבל, והראה שאמהות עובדות בבריטניה לא יכולות להרשות לעצמן אפילו 30 דקות רצופות של שקט. הסקר, שיצא באופן סימבולי בדיוק לכבוד יום האישה הבינלאומי, מראה שבסופו של דבר, כשהילדים גדלים ויוצאים מהבית לאמהות התשושות מתפנה קצת זמן לעצמן, אך אל להן לשמוח ולהסתמך על כך יתר על המידה, כי ברגע שיהפכו לסבתות שוב לא יהיה להן זמן לנשום.
על פי הנתונים שנחשפו, שלוש מתוך עשר נשים שתושאלו מתוך אלף בסך הכל, אמרו שלדעתן יש להן הרבה פחות זמן לעצמן ממה שהיה לאמא שלהן בילדותן – כשלוש שעות שבועיות בממוצע. כמו כן, תשע מתוך כל עשר נשים חשו אשמה על הזמן המועט שיוצא להן לבלות עם ילדיהן, כ-145 דקות יומיות. על פי טענת האמהות העובדות, הגברים של הבית לא בילו אפילו מחצית מהזמן הזה עם הילדים.
חצי מהאמהות העובדות הגדירו את העזרה שקיבלו מההורים בטיפול בילדים כחיונית ולא מאמינות שהיו מסתדרות בלעדיה. מסתבר שגם לרשתות החברתיות כמו פייסבוק וטוויטר יש תפקיד בשמירה על השפיות האימהית של הנשים, כששמונה מעשר אמהות הזכירו את הרשתות כמקור לתמיכה ולשמירה על קשר עם העולם החברתי.
"גם מצב הגברים בכי רע"
מצער לשמוע שלמרות המאמץ הכמעט הירואי שהן עושות, וכל כוונותיהן הטובות, שלוש מכל עשר נשים שהשתתפו בפרוייקט, הודו כי הן חשות תחת לחץ תמידי להיות "האם המושלמת". "היום, יותר מתמיד, חשוב שנשים יתמכו אחת בשניה", אומרת מנהלת המחקר, קייט פוקס. "הציפייה של החברה מנשים שיתפקדו באופן מושלם גם כאמהות, גם כעקרות בית וגם כנשות קריירה הוא לא הגיוני. כל אם עובדת מתמודדת עם סיטואציה של משמרת כפולה ואפילו משולשת, וחשוב שהחברה תכיר בכך. הורות מעולם לא תוכננה להיות מבצע של איש אחד".
"במידה מסוימת, מפתיע אותי לגלות שלטובת הנשים העובדות מחוץ לבית עומדות 26 דקות שלמות לעצמן במשך היום. הרי בתחושה שלנו אין רגע דל", אומרת לימור לוי אוסמי מנהלת האתר נשים מדברות אמהות. "כמובן שמצער לראות את מספר הדקות הזעום הזה, מה גם שקיימת הידיעה שגם אצל הגברים העובדים מחוץ לביץ המצב בכי רע. הזמן לעצמנו הוא הזמן למלא מצברים, למלא את האנרגייה הדרושה כדי לענות על הצרכים הבסיסיים שיש לכל אדם, שהם בעצם המנוע, הדלק שלנו לחיים עצמם. בזכות האפשרות למלא את צרכינו הבסיסיים, אנחנו יכולות להשיג הנאה, אושר, שמחה, סיפוק וגם את האפשרות להתייחס לאחר בהבנה, קבלה ואמפתיה. כשיש בקושי חצי שעה לעצמינו ביום, זה אומר שאנחנו נמצאות במצב של חוסר מתמיד במשאבים החיוניים לנו להתמודדות עם אתגרי החיים היום יומיים ובעלות יכולת הולכת ופוחתת להעריך את הנאות ושמחות החיים.
"אני חושבת שכולנו נשמח אם קברניטי וקברניטות המדינה ישכילו להתייחס לממצאים המדאיגים הללו, ממצאים שאנחנו מרגישות היטב במחיר היום יומי שהם גובים מאיתנו בהיבט האישי, הזוגי והמשפחתי, ויעניקו את הדחיפה הנדרשת לקידום מודל עבודה מותאם משפחה. מגיעים לנו חיים טובים יותר".