"את משחקת עם הילדים שלך? את מתיישבת איתם על הרצפה ומשחקת איתם?" - זאת השאלה שסבתה של כריסטין דרנגובסקי שאלה אותה יום אחד - ואם אתן אימהות, כדאי שתשאלו אותה גם את עצמכן. "אמרתי שכן", סיפרה כריסטין מאוחר יותר בפייסבוק שלה, אחרי שהבינה שבשאלה הזאת טמונה אחת התובנות הכי חשובות שלה בתור אמא.
"סבתא שלי נזכרה איך פעם, כשהילדים שלה עוד היו קטנים, היא חבטה בשטיחים שלה בחוץ, מטלה שהייתה חלק משגרת היום שלה בבית, כשאחד השכנים שלה צעק לה - 'בטח יש לך את הרצפות הכי נקיות בכל השכונה!'", סיפרה כריסטין שעוד לא לגמרי הבינה את הכוונה של סבתה: "חשבתי שהיא משתפת אותי בגאווה שלה על זה שהבית שלה היה כי נקי בשכונה, או שהיא עומדת להגיד לי שאני צריכה לדאוג שהרצפה בבית שלי תהיה נקייה אם אני מתכוונת להתגלגל עליה עם הבנים שלי".
אבל סבתה ניסתה להגיד לה משהו אחר לגמרי: "כשאני חושבת על כל הזמן שבזבזתי בלנקות את הבית שלי… הלוואי שהייתה משקיעה את הזמן הזה בלשחק עם הילדים שלי", היא אמרה לה, "אף פעם לא באמת שיחקתי עם הילדים שלי". "היא לא רצתה שאני אסתכל אחורה על הילדות של הבנים שלי עם אותה חרטה", הסבירה כריסטין, וסיפרה שמה שסבתה אמרה לה באותו יום נחרט בלב שלה.
"בתור אימהות אנחנו מציבות לעצמנו סטנדרטים שבלתי אפשרי לעמוד בהם", המשיכה כריסטין, "אנחנו עושות את הכל, כי הרבה פעמים אנחנו מרגישות כאילו אין לנו באמת ברירה אחרת. המצב של הבית שלנו, של הבגדים שלנו, של המדיה החברתית שלנו - כל הדברים האלו הפכו להיות אמות מידה להצלחה שלנו, ואנחנו כבולות באמונה שאם לא נעשה הכל, לא נהיה שוות מספיק. אבל ברגע שנודה שהאדם היחיד שמכריח אותנו להיצמד לסטנדרטים האלו ולהיות מושלמות הוא אנחנו, נוכל להרפות מהציפייה הזאת. נוכל להתמקד בדברים שבאמת יהיו חשובים בטווח הארוך".
"כשהילדים שלי מבקשים ממני לצאת לטייל או לשחק, מדי פעם אני תופסת את עצמי אומרת להם שקודם אני צריכה לשאוב אבק או לשטוף את הכלים", הודתה כריסטין, "אבל אז אני שומעת את הקול של סבתא בתוך הראש שלי אומר לי שהכלים יכולים לחכות - כי היא יודעת שהילדות של הילדים שלי לא תחכה".
"אני יודעת שהבית שלי הוא לא הכי נקי בשכונה, והוא כנראה אף פעם לא יהיה. אבל הודות לסבתא שלי, אני גם יודעת שלא בזה אני צריכה למדוד את ההצלחה שלי", היא הסבירה, "כל זמן שהילדים שלי ימשיכו לרצות שאני אשחק איתם, אני אמשיך. ובינתיים, בכל פעם שאנחנו מתגלגלים על הרצפה המאובקת שלי, אני יכולה להרגיש את סבתא שלי מסתכלת עלינו מלמעלה דרך החלונות המוכתמים שלי, בגאווה גדולה".
הפוסט של כריסטין היה כנראה פוקח עיניים עבור לא מעט אימהות, וזכה לאלפי לייקים, שיתופים ותגובות תומכות. "תמיד העדפתי לשחק עם הילדים שלי", כתבה אחת האמהות, "ידעתי שהם לא יישארו שם לנצח, אבל הכלים המלוכלכים והאבק יישארו עוד הרבה אחריהם". "אני סבתא שמנמנה בת 64, והנכדים שלי בני 8 ושנתיים, ואני נכנסת איתם לכל מבצרי הכריות ואוהלי השמיכות שהם בונים", שיתפה סבתא אחת, "אנחנו משחקים במחבואים, ואפילו זחלתי בין השיחים שבחוץ במסע דמיוני שעשינו. לפעמים, למען האמת אפילו הרבה פעמים, אני צריכה שיעזרו לי לקום. אבל אני הולכת לשחק איתם כל זמן שאני עוד יכולה". ועוד גולשת סיכמה את זה הכי טוב, במילותיה של אמא שלה: "היא תמיד אמרה לי - את תזכרי לנצח את הימים המיוחדים עם הילדים שלך - אבל אין סיכוי שתזכרי אם שאבת אבק באותו יום".