ההורות השתנתה ללא היכר בעשורים האחרונים, ונדמה שכל הדיסטאנס שהיה פעם בין הורים לילדים נשבר, ההורים הפכו לחברים, ומשתדלים להדגים לילדים התנהגות טובה ונאותה על ידי דוגמה אישית טובה. אחת הדרכים ללמד ילדים לקחת אחריות על מעשיהם היא התנצלות. הורים שמראים שהם יודעים להביע חרטה מלמדים את ילדיהם שאין בכך פחיתות כבוד. אבל מה עם להתנצל בפני הילדים?
מעניין שדבר שעבור חלק מהאנשים הוא טרוויאלי להפליא, עבור אחרים הוא כמעט מופרך, ואף מעורר זעם. חלק מהקוראים הגיבו כי "ברור שכן, ובלי השגות או התניות. לא תלוי בגיל ולא תלוי בכלום. כשהורה עושה משהו לא בסדר, הוא צריך להתנצל, וגם: "איך הילד אמור ללמוד לעשות את זה בלי דוגמה אישית? אנחנו אנושיים, אנחנו עושים טעויות, ורק ככה נוכל לבנות יחסים מושתתי אמון."
אחרים חשבו אחרת. "לא חושב. האם הילד משלם חשבונות? לא. האם תפקידו לחנך את ההורה? לא. למה ההורה חייב לילד התנצלות אם הוא טועה?" "זה תלוי מה עשה ההורה," כותבת אם אחרת. "אם הילד עקשן, ולא עושה מה שאומרים לו, הוא זה שצריך להתנצל." "הורי לא התנצלו בפני וזה היה בסדר גמור," משתף אב אחד. "אני מתנצל בפני אנשים כי הם לימדו אותי שזה הדבר הנכון לעשות. הם הסמכות העליונה."
פסיכולוגים בכל העולם נדרשים במקרה, ומאמרים אקדמיים רבים הופכים בה. השורה התחתונה היא שכולם ממליצים לעשות זאת, ומסבירים גם איך, במקרה שחלק מההורים מתקשים ומרגישים שהם מאבדים כך את הסמכות ההורית. ד"ר לורה מקרהם, פסיכולוגית אמריקנית נודעת, כתבה מדריך מצוטט במיוחד, ובו הסבר, ומספר כללים שניתן להיעזר בהם.
"התנצלות על הטעויות ההוריות לא אומרת שלא מתקנים את התנהגויות הילד כשהן לא טובות, וההורה המתנצל ממשיך להיות הבוס," מרגיעה ד"ר מקרהם. "האמת העגומה היא שלכולנו קשה להתנצל. לא רק כי עלינו להודות בטעות. גם כי עולה בנו תחושת אשמה. כשהורה מתנער מהתנצלות, זה אומר שהוא מוכן להזיק ליחסים ולא להתמודד עם הקושי, או לנסות לפתור. הורים כאלה חושבים שההתנצלות מורידה מסמכותם. אלא שהתנצלות צריכה להיות קלה. טעויות הן חלק מהחיים. בכל פעם שהורה נוהג בדרך שאילו ילדו היה נוהג בה היא לא היתה מתקבלת, הוא צריך לשקול התנצלות."
הנה כמה טיפים שמציעה ד"ר מקרהם:
1. תנו תיאור מקרה. שיחזור. לדוגמה: "היינו עצבניים, נכון? אתה צעקת ואז אני צעקת, ואז התחלת לבכות. אני מצטערת אם הבהלתי אותך. הייתי מאוד עצבנית, אבל לא הייתי צריכה להוציא את זה עליך. צעקות הן לא הדרך לפתור דברים עם מי שאנחנו אוהבים."
2. נסו לא ליפול להאשמות. רבים מאיתנו מתנצלים תוך כדי תירוצים והפניית אצבעות. "כן, צעקתי, אבל זה הגיע לך." אנחנו המבוגרים ועלינו לקחת אחריות על הסיטואציה.
3. זה בסדר להסביר לילד את הרקע לריב, אבל לא צריך להפליג בתיאורים. "היה לי יום קשה בעבודה ולא הצלחתי לראות עוד משהו לא מסתדר, ולכן צעקתי עליך," עשוי להיות קצת יותר מדי.
4. המטרה היא להראות לקיחת אחריות אישית בסיטואציה. מותר להביע צער גם בלי לקחת את האשמה. "אני מתנצלת שלא יכולתי לעזור לך לפתור את הבעיה."
5. אפשר גם לתפוס את עצמכם ברגע. תנו לעצמכם אפשרות לתקן. "מתנצלת, מתוק. לא התכוונתי לצעוק עליך. תן לי לנסות שוב. זה מה שהתכוונתי לומר - "
6.הציגו אפשרות לפתרון משותף של הבעיה. "מה אני יכול לעשות כדי לתקן את מה שקרה? בוא נחשוב על פתרון ביחד." או במקרים בהם אי אפשר לתקן, אפשר לעשות תוכנית לפעם הבאה. "בפעם הבאה שזה יקרה, שנינו נעצור, ננשום ונירגע קודם."