רובנו מופתעים לגלות שאנחנו משחזרים בצורה זו או אחרת בדיוק את השפה, ההתנהגות והדינמיקה שראינו בבית הורינו. לעיתים הבנה זו מעציבה, מכעיסה או אפילו משמחת, אבל חשוב לזכור שחיי המשפחה הם למעשה חזרה גנרלית לדור הבא.
כל משפחה יכולה לתפקד רק כשנשמר עיקרון האיזון. איזון זה מושג דרך חלוקה ברורה של תפקידים מודעים ולא מודעים, לצד "פרוטוקולי התנהגות" ברורים (שלרוב לא מדוברים): איך מקובל לדבר אצלנו בבית? איזו התנהגות רצויה ומוערכת? אילו התנהגויות אסורות? ילדים לומדים ומפנימים פרוטוקולים אלה דרך צפייה בהתנהגות משפחתם, ללא קשר למה שהוריהם אמרו או הטיפו.
המטפל המשפחתי בינג-האל (Byng-Hall),קורא לפרוטוקולים אלו "תסריטים משפחתיים". משפחות מורישות את התסריטים הללו בצורה לא מדוברת מדור לדור, ויחד מהווים ״מדריך הפעלה״ לחיי המשפחה. הם קובעים איך מתנהגים, מדברים ואפילו חושבים, ולפעמים הם ספציפיים יותר כמו איך מנקים את הבית או איך רבים ומשלימים. בסך הכל מגדיר בינג-האל שלושה סוגים שונים של תסריטים.
תסריט משחזר
בתסריט המשחזר אנחנו משחזרים את ההתנהגות שראינו בבית הורינו, באופן מודע או לא מודע. לרוב אלה תסריטים שנראו לנו רצויים או חיוביים כילדים: אנשים רבים מתנהלים עם מינוס קבוע בבנק כי ההורים שלהם תמיד היו במינוס וזו ״הנורמה״ שהם מכירים.
לעיתים אנו משחזרים באופן לא מודע תסריטים שלא אהבנו כילדים; כשאנחנו מחקים את ההורים שלנו, אנחנו מוכיחים להם שהם היו הורים כל כך טובים ובכך מפגינים נאמנות כלפיהם. הדוגמה הקלאסית לכך היא האב שצועק על ילדיו בדיוק כפי שאביו עשה לו, למרות שנדר שלעולם לא יהיה כמוהו.
תסריט הופכי
זהו תסריט בו אנחנו בוחרים לעשות בדיוק ההפך ממה שחווינו בבית הורינו. לעיתים זה מתבטא במעבר גיאוגרפי דרמטי, בחזרה בתשובה או בשאלה או באימוץ צורת לבוש אחרת. לרוב זה תסריט מודע יותר מתסריט משחזר, כי אנחנו מנסים להתרחק ככל הניתן ממה שסלדנו ממנו בתור ילדים.
לעיתים קרובות תסריטים הופכיים נעשים נוקשים יותר, כי הם תגובה לקושי או טראומה שחווינו בילדותנו. כך, הם יכולים להוביל לתוצאה דומה של תסריט משחזר: אם שגדלה בבית מאוד נוקשה ותבחר לממש תסריט הופכי עם בית סופר מתירני, לא תספק את הצרכים של הילדים שלה (בדיוק כמו שלא סיפקו את הצרכים שלה).
תסריט מאולתר
תסריט מאולתר הוא לא שיחזור של העבר או היפוך שלו, אלא תסריט ספונטני. הוא נוצר מתוך סקרנות או צורך עכשווי, כמו מציאות חיים שונה או התפתחות טכנולוגית, ודורש מבני הזוג להכיל מידה מסוימת של חרדה וחוסר בהירות עד שהתסריטים הופכים לחלק שיגרתי בחיים.
כשבני זוג מבססים את מערכת היחסים, הם מנהלים משא ומתן לא מודע בין התסריטים המשחזרים וההופכיים שירשו מבית ההורים. בסוף מתבססת שיגרת חיים המורכבת מהשילוב הייחודי של תסריטי הזוג. לעיתים יש קונצנזוס לגבי התסריט הנבחר, ולעיתים הפער בין התסריט הנבחר לתסריט מהבית מהווה מתח ומוקד לקונפליקטים.
איך משנים את התסריטים שלנו?
התסריטים מופנמים עמוק בתוכנו, לא משנה כמה ננסה לא להיות כמו ההורים שלנו. הדרך הכי טובה לשנות את התסריטים שירשתם היא לזהות את התסריטים, לקחת עליהם בעלות ולהתחיל לאלתר.
- הכינו טבלה עם שלושה עמודות: תסריטים משחזרים, הופכיים ומאולתרים. אם צריך, היעזרו בבן או בת הזוג או אפילו באחד האחים שלכם כדי לזהות מה "ירשתם" מהבית, ובאילו תחומים ביצעתם פנייה של 180 מעלות.
- הקיפו את אותם תסריטים משחזרים או הופכיים שכבר לא משרתים אתכם היום.
- שתפו את הטבלה שהכנתם (ואת הכתבה הזו) עם בן או בת הזוג.
- בחרו תסריט אחד אותו תרצו לשנות בתור זוג. ניתן לשנות את התסריטים דרך אלתור, משחקיות וניסוי וטעיה.
- הדקו חגורות. זכרו שברגע שתתחילו לאלתר את התסריט החדש, תוצפו בחרדה ובלבול. זה הזמן לנשום עמוק ולצפות מראש לשסעים ביניכם. אתם לומדים ומפנימים פרוטוקול חדש שאין לו תקדים בחייכם.
- התסריט הוא לא המציאות. אם כעבור זמן התסריט החדש לא משרת אתכם, נסו לאלתר אותו בצורה אחרת.
אנחנו לא כל כך מקוריים. כולנו, למעשה, בסך הכל גרסה משופרת של הדור הקודם. אם נשכיל להתבונן על התסריטים שלנו ונעז לאלתר ולהרחיב אותם, נצליח להוריש לילדים שלנו תסריטים אדפטיביים ומועילים יותר.
הכותב הינו ד"ר עשהאל רומנלי, עו"ס קליני, מטפל זוגי ומשפחתי ומנחה בכיר במרכז הארצי לוידיאותרפיה