אין אמא שפגשתי שלא מכירה את התחושה המזדחלת הזו בגוף של רגש האשמה.
יש שאומרים שיחד עם שק ההריון הוא נולד ואורב שם בפינה, מחכה שנעשה תנועה לא נכונה ומתגנב לנו אל תוך הראש והלב עם מסר אחד ברור - את אמא לא מספיק טובה. את לא בסדר.
הכי מפתה לנסות להיפטר מרגש האשמה. זה רגש מכאיב וטעון, ואנחנו רוצות לסגור אותו בתוך קופסה ושייעלם, אבל הפרדוקס הוא שהאשמה גם עוזרת לנו להרגיש אמהות טובות יותר. אם את מרגישה אשמה, זה אומר שאיכפת לך מספיק. זה אומר שאת שואלת את עצמך שאלות, שהאמהות חשובה לך, שאת עסוקה באיך להיות אמא טובה יותר לילדים שלך. אז אולי מראש אפשר להתייחס לאשמה בקצת יותר חמלה ובקצת פחות רצון להעיף או לסלק?
מצד שני, יש לנו נטיה מוגזמת לחטט באשמה ולאחוז בה חזק חזק ולא לעזוב. היא כמו עקיצה מטרידה של יתוש. את יודעת שלא כדאי לגרד, אבל הפיתוי גדול מדיי ואת מגרדת עד זוב דם. האשמה היא מפלצת דו ראשית. היא אף פעם לא באה לבד או בואקום, אלא רק בזוג. אם צעקת על הילדים, את מרגישה אשמה. אם עבדת הרבה שעות, את מרגישה אשמה. אם לא הנקת, את מרגישה אשמה. אם את עצובה בחופשת הלידה, את מרגישה אשמה.
האשמה תמיד מגיעה ביחס למשהו: פעולה שעשיתי, רגש או מחשבה שעברו בי, אבל היא שתלטנית. את רואה רק אותה, ולא את בן-הזוג שלה. כשאת מחטטת בה ועסוקה בטקסט האינסופי של ״אני לא מספיק״, את לא פנויה כדי לתת מקום לשורש, לצורך שלך בתוך הסיטואציה, למה הפעיל אותך שם.
אז מה תוכלי לעשות כשרגש האשמה מפציע?
להבין שהאשמה דומה למצפן ושיש לה תפקיד. האשמה יכולה לעזור לך להחזיר אותך הביתה, אל עמוד השדרה הפנימי שלך ולסמן לך איזו אמא את רוצה להיות, את מה שחשוב לך בתוכה.
לשאול את עצמך כמה שיותר ״מה יכול לעזור לי״ במקום ״מה עשיתי לא בסדר״. זו שאלה מקדמת שיוצרת פוקוס באיך מתקדמים מכאן במקום במה קרה בעבר.
להפריד את הפעולה שעשית ממי שאת בעיניי עצמך. אם עשית משהו שאת לא גאה בו, אם משהו לא הלך לך, זה לא אומר שאת כישלון. זה בעיקר אומר שאת אנושית. כדאי לך להיות מדויקת בתוך עצמך ולהתייחס לכל סיטואציה בפני עצמה מבלי להסיק מסקנות אישיותיות על עצמך.
להזכיר לעצמך שאת לומדת ועושה הכי טוב שאת יכולה. עצרי. הכניסי הרבה אויר לריאות.
לחבק את עצמך חזק או לבקש חיבוק מאדם קרוב. הזכירי לעצמך שבכל רגע נתון את לומדת בתוך האמהות שלך. תני לעצמך מרחב ללמוד ולבחור, וגם לשנות את הבחירות שלך אם תרצי.
להציב בפנייך מטרות ריאליות. אם המטרה שלך היא לעולם לא לצעוק או לאבד סבלנות, את דנה את עצמך לכישלון.אין אמא שלא מאבדת את זה לפעמים. אין אמא שלא מגיעה לנקודת רתיחה לפעמים. אנושית, זוכרת? אשמה הרבה פעמים נוצרת במקום שבו יש פנטזיה לאמהות מושלמת. אם במטרה שלך מופיע הביטוי ״תמיד״ או ״אף פעם״, סימן שהפנטזיה המושלמת דופקת בדלת ושהאנושיות ברחה מהחלון.
קודם כל את. מלאי את המיכל שלך כמה שיותר. קחי אויר. עשי כמה שיותר דברים שממלאים אותך באנרגיה ובטוב. ככל שתהיי יותר טעונה, כך תהיי יותר מחוברת אל האמא שאת רוצה להיות. ולא, זה לא על חשבון הילדים אלא להיפך: כשאת נותנת לעצמך אויר, את מאפשרת לילדים שלך אמא מאווררת ומאושרת יותר.
והכי הכי חשוב - לזכור שאת לא לבד, שאי שם נמצאת על הגלובוס עוד אמא שחווה אשמה וכאב בדיוק כמוך וש-Good Enough is the new perfect.