בגיל 27, מריה רבני היא אמא לארבעה ילדים. הגדול ביניהם, נאור, בן 12. רבני, בעלים של גן ילדים, נכנסה להיריון בגיל 14 ושלושה חודשים. "הכרתי את אבא שלו (שהיה אז בן 17), יצאנו תקופה ונכנסתי להיריון". לשאלה אם מדובר בהיריון רצוי היא עונה: "תמיד אהבתי ילדים. לא הייתה שאלה של הפלה".

רבני המשיכה ללמוד עוד חצי שנה לאחר הלידה ואז פרשה מהלימודים. "הייתי ילדה שמגדלת ילד. זה המשפט שרדף אותי", היא אומרת. "לא האמינו שאני אמא שלי, כי הוא גם היה שחום", היא מוסיפה וצוחקת.

כשנאור היה בן שנתיים, רבני בת ה-17 הכירה את מי שהיום הוא בעלה. "יצאנו תקופה ואחרי שלוש-ארבע שנים הבאנו את הילדה הראשונה שלנו. עכשיו היא בת שש. אחר כך עוד ילד בן ארבע ולפני שנה את הילד האחרון. אפשר להגיד שבגיל 27 סגרתי את הבאסטה".

רבני כבר רגילה לכל התגובות: "'וואו, איזה צעיר הוא. לאן מיהרת? את דתייה?'. אני חושבת שנאור עשה אותי למי שאני היום. אני חושבת שמגיל 15 אתה יכול לקחת את זה לכיוון טוב או פחות טוב, זה תלוי באיך שאתה מכוון את החיים שלך".

החברות, טוענת רבני, מקנאות בה. "בזמן שהן יהיו בחיתולים, אני אחיה את החיים. לילדים שלי אני מציעה לעשות את מה שעושה להם טוב, ואני אתמוך בהם תמיד בהכול. אני לא חושבת שהם יהיו הורים בגילי. אבל אני כן ממליצה להיות אמא צעירה, למי שמוכנה".

דניאל סוויד, היום בת 28, הפכה לאם לעילאי בגיל 17 בלבד. "הילד שלי דווקא יצא נורא לבן, ההפך ממני. תמיד אמרו שאני נראית הבת דודה, הבייביסיטר. מה שבא בדרך".

החוויה של סוויד הייתה שונה לגמרי מזו של רבני. את ההיריון היא גילתה רק בחודש החמישי. "זה היה מאוחר מדי להפלה. וזו הסיבה שהשארתי. הציעו לי למסור לאימוץ. עובדות סוציאליות ניסו לבדוק אם אני כשירה להיות אמא. אבל זו לא הייתה אופציה בשבילי בשום צורה ובשום דרך".

בלי התמיכה של ההורים, סוויד מודה שהיא לא הייתה שורדת. "אמא שלי הייתה אמא לכל דבר כשאני רציתי להיות לפעמים קצת ילדה. והיא נתנה לי לגדול קצת. כשאני חושבת שהגעתי יותר לכיוון 20 לקחתי את עצמי יותר בידיים. אמא שלי נתנה את המקום, וזה לא ברור מאליו".

"כל הזמן מרגישים תחושת פספוס. הייתי לפני גיוס, והכי חיכיתי להתגייס. פתאום שלחו לי פטור לפני שהודעתי שאני בהיריון. ואז חברות שלי התגייסו, ואז טיול של אחרי צבא. הרגשתי שפספסתי המון".

סוויד מספרת על יחסים חמים וקרובים מאוד עם בנה. "הוא מכיר את הסיפור בגדול. אני גידלתי את הבן שלי בלי אבא. הוא לא בסיפור. הוא מכיר אותי ואת אמא שלי. הדבר שיותר הפריע לי הוא שאין אבא. שאלו אותו יותר שאלות, ואני אומרת לו 'זו הבחירה שלו. לא חסר לך שום דבר. אתה אהוב ואתה רצוי'".

בניגוד לרבני, הלידה המוקדמת גרמה לסוויד לטראומה, והיא לא דמיינה את עצמה מביאה ילדים נוספים לעולם. היום, נקודת המבט שלה מתחילה להשתנות. "אני מרגישה יותר בשלה. אני חושבת שכשזה יבוא בצורה הנכונה זה לא יהיה כזה מפחיד. מצד שני, לחשוב על לחזור לטיטולים עושה לי צמרמורת".