כשאורית פריסט (63) עו"סית בגמלאות יצאה לפני כחצי שנה לטיול בפארק, היא פגשה מכרה מעברה עם עגלת תינוק. המפגש המקרי הזה ישפיע על חיי השתיים. "היא סיפרה שהתינוקת מבנק הזרע וכמה קשה לה כי אין לה הרבה עזרה. כולם עסוקים במשפחות שלהם ולאימא שלה אין כוח לעזור. הצעתי לה את עזרתי - יום בשבוע שבו אקח את התינוקת לכמה שעות ואשחרר אותה". ההתנדבות הלבבית של אורית הפכה למיזם בשם "תכל'ס", "כי זו תכל'ס עזרה, ללא ברבורים מיותרים", אומרת אורית, "בכל פעם כשהחזרתי את התינוקת, שני (שם בדוי) הייתה יוצא מגדרה מהודייה, זו רק טיפה בים, אבל בשבילה זה היה מאוד משמעותי, אז אמרתי לעצמי אם זה כל כך מסייע לה, מדוע שלא ארחיב את העזרה ליחידניות נוספות באזור תל אביב?". אורית חברה לרוני קציר, אשת תוכן ומנהלת סושיאל, שאחראית על הפרסום, כשאורית היא זו שאחראית על גיוס המתנדבים.
המפגש של אורית עם שני אולי היה מקרי אבל החיבור שלה עם נושא האימהות היחידנית הוא עמוק ושורשי "גדלתי עם אימא חד הורית ולא הייתה לי דמות אב. הוא עזב כשהייתי בגיל שנה, ולא הכרתי אותו. יש לי סימפטיה ליחידניות, אני מכבדת אותן ורוצה לעזור להן".
אורית מספרת שמטרת המיזם היא לתת מרווח נשימה ליחידניות עם ילדים מגיל חצי שנה ועד גיל 9. "הרעיון הוא לקחת את הילד ולשחרר את האימא לפעילויות שהיא רוצה לעשות כמו ללכת למספרה או לשיעור יוגה או לנוח בבית. מדובר ביחידניות שהוריהן נפטרו או שיש להן הורים מבוגרים שלא יכולים לעזור, והן לא יכולות לממן בייביסיטר".
"אם אני מתפרקת אין מי שיעזור לי"
התקופה הנוכחית לא עושה חסד עם מיזמים חברתיים, בחודשים האחרונים קיים קושי בגיוס מתנדבים בשל החשש מהידבקות בקורונה. "כרגע יש חמש מתנדבות ששודכו ליחידניות והן עושות עבודה טובה", משתפת פריסט, "אבל יש עוד 19 יחידניות שמחכות למתנדבים. המתנדבים הם בעצמם הורים, סבים וסבתות. אני עורכת אבחון עומק כדי להבין מי עומד מולי וגם עורכת ביקור בית ראשוני למשפחת היחידנית. ההתנדבות פתוחה גם לגברים, יש יחידניות שביקשו גבר כי הן רוצות דמות גברית לילד שלהן. היה לנו מתנדב בן 70 אבל הוא מעדיף לחכות עד שהקורונה תעבור".
כרגע המיזם מתקיים בתל אביב, אולם השאיפה של פריסט היא כי הוא יפרוץ את גבולות העיר ויהפוך לעמותת התנדבות ארצית. "רוני פרסמה באתרים של יחידניות על המיזם וקיבלנו פניות מראש העין, מהרצליה ובת ים. כרגע נאלצנו להגיד להן שנכון לעכשיו אנחנו לא יכולות לספק מתנדבים לכל הארץ וכי מדובר בפיילוט ליחידניות בתל אביב, אבל זה לגמרי בתוכניות".
"אם אני מתפרקת אין מי שיעזור לי"
שני (שם בדוי) 45, היא יחידנית, אימא לתינוקת בת שנה ושלושה חודשים ועובדת במשרה מלאה בתחום משאבי אנוש. "אני גרה רחוק מהמשפחה, אימא שלי בת 75 לא ניידת, ומוגבלת בשל מצבה הבריאותי", היא מספרת, "המשרה שלי מאוד תובענית ולפעמים אני גם נדרשת לעבוד מעבר לשעות העבודה. עברתי תקופת משבר גדולה כשחזרתי לעבודה אחרי הלידה. לקחתי חופשת לידה ארוכה, כשנה, כי רציתי להיות עם הילדה. כשזה קורה בתקופת קורונה זה עוד יותר לא פשוט. הבת שלי חולה המון ואני חווה סטרס כי אני לגמרי לבד. אם אני מתפרקת אין מי שיעזור לי".
שני מספרת כי העזרה שמושיטה לה אורית מזה חצי שנה מהווה הצלה של ממש. "כשעוד הייתי בחופשת לידה, זה פינה לי שלוש שעות בשבוע בהן יכולתי לסדר את הבית, לנוח קצת ולעשות את כל מה שלא הספקתי. מאז שחזרתי לעבודה, אורית אוספת את הילדה מהגן אחת לשבוע, ונשארת איתה משלוש ועד שש בערב כך שאני יכולה להתעכב בעבודה אם חסרות לי שעות. בשבוע הבא קבעתי סוף סוף תור למספרה. אני מרגישה מוזנחת כי אין לי זמן לכלום. אורית עושה עבודת קודש, היא מציעה את עזרתה גם בשעות הערב, כדי שאצא קצת. הילדה שלי מאוד אוהבת אותה ורואה בה ממש סבתא, דמות נוספת שמטפלת בה".
"המיזם הזה מבורך בעיניי", היא מסכמת, "יש הרבה נשים כמוני שזקוקות לעזרה, במיוחד עכשיו כי פחות אנשים מוכנים להתקרב ולילדים שלנו חסר מגע. כולם מאוד מוטרדים ומרוכזים בעצמם וחסר אנשים שיוצאים מעצמם למען אחרים. אני מקווה שיתגייסו עוד מתנדבים. זה אפקט הפרפר, כל מי שמקבל - בסוף נותן. גם אני אמשיך ואעזור לאחרים".
להתנדבות: תכל'ס - מרווח נשימה למשפחות יחידניות - והדרת הכוח השלישי (vehadarta.org.il)