שבוע של חול המועד שמצטרף לשבוע של חופש עוד לפני סדר פסח מעניקים לנו הרבה מאוד זמן למחשבות, היסטריה וארגונים. עבור אבי לביאד, אבא לשלושה, זה גם הזדמנות טובה להפוך את החוויה למצחיקה במיוחד. בפוסט שהעלה, הוא מסביר בפרוטרוט איך אפשר להעביר את חופשת פסח בלי להוציא כסף. תכלס? נראה לנו שנאמץ כמה רעיונות.
"יום 1 – פסטיבל הקרפיון: הולכים לסופרמרקט ומבקשים ממוכר הדגים להראות לילד קרפיון. בהמשך ניתן להציג לילדים את תערוכת עידן הקרח ולקחת אותם למקררים כדי לצפות בסלמון נורווגי קפוא ומיובא.
יום 2 – הפנינג מדעטק: קונים בקבוק קולה זירו מהפיצוציה, מכניסים לתוכו מנטוס ומצלמים בשביל הפייסבוק. לקחים מפסח שעבר: לא לעשות את זה בסלון ולהזהיר שלא מלשינים לאמא.
יום 3 – קטיף תפוזים ואבוקדו: נכנסים באישון לילה לפרדס של אחד המושבים הסמוכים וקוטפים מפירות העונה. רצוי לבוא עם פנס ונעלי ספורט – פנס בשביל שהילד לא ייגע בטעות בנחש, ונעלי ספורט בשביל לברוח מהשומר.
יום 4 – מופע אקסטרים על גלגלים: לוקחים את הילד למלא אוויר בגלגלים בתחנת הדלק הקרובה לביתך. ניתן לקנות לילד קרטיב ולהכיר לו את המתדלק ג'ורג' שילמד אותו את רזי המקצוע.
יום 5 – מחזמר ילדים: הולכים לפארק החביב "חורשת הסרג'נטים" על שם שני הסרג'נטים שנתלו למוות בתקופת המנדט הבריטי, ועושים קריוקי לצלילי גלגל"צ עד שהבטריות ייגמרו. להורים מומלץ לבוא עם אטמי
אוזניים וכדורי הרגעה מסוג ציפרלקס ומעלה.
יום 6 – תערוכת אוטומוטור: הולכים לשטיפת מכוניות! בכדי לענות על הסקרנות המוטורית של הילד אפשר לתת לו להחליף לבד מגבים ולמלא מים לרדיאטור.
יום 7 – חגיגת אביב בחווה: הולכים לירקן בשוק כדי לקנות מלפפונים ועגבניות ובדרך מלטפים חמור. אם לא מוצאים חמור אז ניתן לבקש ללטף את הירקן.
יום 8 – פסטיבל הצילום: עושים סלפי בסלון ומכירים לילד את אומנות הקולנוע על ידי הקרנה של "צעצוע של סיפור" 1, 2 ו-3 עם הפסקות לפיפי ושתיה.
יום 9 – מופע של מיומנה: מוציאים את כל הסירים מהמטבח ונותנים לילד לתופף ולהוציא אגרסיות. מסקנות משנה שעברה: להוציא את החתול מהבית כדי שהילד לא יתבלבל בינו לבין תוף מרים.
יום 10 – פעילות עם רשות הטבע והגנים: יורדים לגינה הציבורית ובודקים מה קורה לנמלה המופתעת תחת זכוכית מגדלת.
יום 11 – הפנינג ניחוחות הצפרדע: יורדים לזרוק את הזבל בצפרדע הגדולה של החדר אשפה. בפעילות זו ניתן לנשום ולהרגיש את מכלול הריחות והניחוחות העולים מהפחים.
יום 12 - יום תיבת נח: שופכים מים על הרצפה ונותנים לילדים לעשות ספונג'ה. בהמשך ניתן להוסיף פעילות "קרטה קיד" כדי שיעשו חלונות, הפנינג "האקלברי פין" כדי שינקו את האסלה ולבסוף פעילות לילית על שם "בעל זבוב" בה סוגרים את הדלת של החדר ילדים ונותנים להם להסתדר בעצמם".
"פתאום פוסטים שלי הגיעו למיליון איש"
לאבי לביאד, בן 35 מנתניה, נשוי למורן ואבא מאוהב לשלושה (הראל, עידו ויהונתן), יש דרך מצחיקה להסתכל על האבהות שלו. הוא התחיל בטור ב-mako ומאז מבריק בפוסטים שמצליחים להפוך ויראליים. אבל הבחור הכותב הזה התחיל בכלל בחברת הייטק.
"אחרי 6 שנים כקצין בממר"מ השתחררתי והתחלתי לעבוד בחברות הייטק. התקדמתי די מהר והייתי סמנכ"ל טכנולוגיות בגיל די צעיר אבל תמיד בער בי לכתוב. במהלך אותה התקופה הוצאתי ספר בהוצאת אסטרולוג/ידיעות אחרונות וכתבתי שירים לרדיו. כשהתחלתי לעבוד על הספר השני שלי הרגשתי שאין לי סבלנות לעבוד שנתיים ורק לאחר מכן לקבל את הפידבקים מהקוראים. החלטתי להוריד את הרגל מהגז בקריירה, לקחת תפקיד יותר קטן בהייטק ולאפשר לעצמי להתרכז בכתיבה. התחלתי לכתוב על ההריון של אישתי, וככל שפירסמתי יותר ויותר טורים כי גם גבר בי התאבון לכתוב על עוד נושאים כמו הורות, ילדים ודעות, וכך נולד עמוד הפייסבוק של אבא הורמונלי".
זוכר את הפוסט הראשון שהפך אותך לוויראלי?
"אני חושב שבפוסט ביקורת שכתבתי על הפרסומת של גולדסטאר הבנתי שאולי באבא הורמונלי יש עוד משהו
חוץ מטור ואיזה סטטוס מצחיק פעם בשבוע. הפוסט הזה היה סופר ויראלי והוא הגיע למעלה מחצי מליון איש ופתאום הבנתי שמתפתחת אצלי אג'נדה ובמקרה הזה היא היתה אג'נדה נגד אפליית נשים ואמהות בפרט. אני חושב שבאותו הרגע הבנתי את הכח שיש לעמוד ועם הזמן גם התחילו להזמין אותי להתראיין בטלוויזיה על הדברים האלה".
מה הפוסט שעשה אותך מפורסם?
"אני חושב שהפוסטים המצחיקים כמו "לו התינוקות שלנו יכלו לסמס" או "מה כל אחד רואה בפורים" הם מרכיב חשוב מהפרסום של "אבא הורמונלי" כי הם הצליחו להגיע לבין חצי מיליון למיליון איש. אני חושב שאתה מתחיל להיות 'מפורסם' כשמתחילים לדבר עליך בשיחות של ארוחת ערב שישי ושהפוסטים שלך עוברים בוואטסאפ. אחד הקטעים המצחיקים היה כשפירסמו בוואטסאפ של הגן של הבת שלי פוסט של "אבא הורמונלי" ואמרו שהבחור קורע וחייבים לעקוב אחריו".
במה אתה הכי גאה?
"אני גאה בתוכן שאני כותב. אני לא כותב רק בשביל לקבל לייקים ושיירים וכדי שהטקסט ייעלם באינטרנט לדיראון עולם, אני כותב באמת כדי לגרום לאנשים לצחוק, להתרגש ולחשוב. וכל פעם שאני מקבל תגובה ממישהו (שהוא לא אשתי, אמא שלי, אחותי) ושאומר לי שריגשתי אותו או שמרוב צחוק הוא העיר את התינוק אז אני יודע שהמלאכה שלי הושלמה ואין תחושה טובה יותר מזה".
על מה לא תכתוב בחיים?
"הכתיבה שלי מבוססת על המציאות אבל היא לא המציאות. אני מאוד משתדל שלא תהיה אובר חשיפה לחיים הפרטיים שלי ושל המשפחה והטקסטים לא נכנסים לקרביים של היום יום שלנו. אף על פי שזה יביא הרבה רייטינג וחשיפה אני לעולם לא אכתוב על יחסים אינטימיים ביני לבין אשתי או למצבים מביכים של אשתי או הילדים (אין לי בעיה לצחוק על מצבים מביכים שקרו לי). מעבר לזה, אשתי היא יד ימיני ואני מבקש ממנה לקרוא כל דבר שאני כותב - וזה מאוד עוזר שיש לך עוד עיניים ששומרות על הגבולות ועל האינטרסים המשותפים שלכם".
לאן אתה רוצה לקחת את זה מכאן?
"זו שאלת מיליון הדולר, אני פתחתי את אבא הורמונלי בשביל לפרסם טקסטים ברמה השבועית כדי שבשלב מסוים אוכל להוציא את זה כספר, לא האמנתי שהעמוד יפרוץ בכזו מהירות ושאתחיל לפרסם עוד דברים. התכנון כרגע הוא להעמיק את השיתוף פעולה עם התקשורת וזה אומר להמשיך בפינת רדיו ב-90FM ואולי אפילו להרחיב אותה. מעבר לכך אני מתכנן לשנה הקרובה להוציא סרטוני וידאו (מושקעים! אל תצפו ל-2 דקות צילום וידאו מהמכונית) וכמובן לכתוב סדרות חדשות של טורים. אני יכול להגיד שמה שבטוח זה שהעמוד לא הולך להתמסחר, יש כל הזמן הצעות מגופים עסקיים ואת רובן אני דוחה מכיוון שהן רק מנצלות את העובדה שיש לעמוד והבלוג עשרות אלפי עוקבים ולא נותנות שום ערך לקורא. גם הציעו לי לצאת בסדרת הרצאות אבל בינתיים אני דוחה את זה, אני מאמין שיש דברים שצריכים להתבשל לאט".