למילה overwhelming אין מקבילה בעברית. זה כשקורה לנו משהו בלתי-נתפס, קשה לעיכול, שמערער את המציאות, האמונות, והציפיות שלנו ביחס לעולם כפי שהכרנו אותו. משבר הקורונה הוא אובר-וולמינג ומביא עמו שלל איומים: נגיף קטלני מדבק ובלתי נראה, משבר כלכלי עולמי, שיבוש שגרת החיים ואבדן השליטה על תוכניות העבודה, הלימודים ומערכות היחסים – ושיעמום. כן, שיעמום זה איום רציני מאוד. לכן, האתגר שלנו הוא לבסס שגרה של משפחתיות, להחזיר את תחושת השליטה ולחזק את תחושת הערך של הילדים.

כדי להעריך את ההשלכות של המשבר על הילדים, צריך לקחת בחשבון שני גורמים עיקריים: משך המשבר ועוצמת האיום. הדבר הראשון לא בשליטתנו, אך למרבה המזל – השני כן, גם אם באופן חלקי. שני ההיבטים שצריכים להעסיק אותנו יותר הם החוויה הרגשי  של הילדים במשבר, וההשפעה של הסגר החברתי על היכולת שלהם לתקשר עם אחרים.

הרשו לי רגע להשתמש בדימוי פיזיקלי. דמיינו מיכל גדול. זה הבית. ובתוך המיכל נוזל אטמוספרי ובו צפים מיכלים קטנים. אלה אתם, דיירי הבית, ההורים והילדים. ונאמר שטמפרטורת המיכל הרצויה היא 25 מעלות. אם המיכל יתחמם מדי – השהות בו תהפוך קשה לכולם, עד כדי פיצוצים.  זה גם אומר שאם אחד המיכלים הקטנים מתחמם מדי, הוא עלול להלהיט את המיכל כולו. וזה גם אומר שככל שמתרבים החיכוכים בין המיכלים – החום יעלה.

להיות סגורים זמן ממושך בבית, גם אם זה עם האהובים עלינו מכל, זה קשה. לכולם. אם הגעתם לרגע של מיאוס – אתם נורמלים. אם קשה לכם לסבול אותם – אתם נורמלים. והם ילדים טובים, הכל בסדר. אבל אם לא נצליח להישאר רגועים בעצמנו, יגבר הסיכוי לטראומה אצל הילדים – ואולי טראומה מורכבת, עניין כאוב ומסובך יותר. ילדים שחוו טראומה עלולים לפתח בעתיד דריכות יתר, חוסר ביטחון בעולם, חשדנות, חרדה ודכאון.

כדי למנוע את זה, חייבים לשתף פעולה בזירה הביתית וגם לפתח מיומנויות תקשורת טובות. אז איך נשארים שפויים?

  1. שגרת יום קבועה וידועה. שגרה היא חשובה לא רק לילדים אלא גם להורים. מרגע שמצליחים לבסס שיגרה, היא מאפשרת גם להורה לתכנן את היום שלו ולכלול בו את צרכיו האישיים. או לפחות לחלקם.
  2. תחמו את העבודה שלכם. אם אתם עובדים מהבית נסו להגדיר שעות קבועות, ידועות לכל בני הבית, שבסינכרון נוח ככל שניתן עם האחרים. כך ירד הסיכוי שיפריעו לכם.
  3. הקדישו זמן קבוע לילדים. הגדירו שעות שבהם אתם עם הילדים, כל הורה לפי יכולתו. זוגתי, שתחיה, יכולה להיות עם הילדים שעות רבות ברציפות. אני אחרי חמישים דקות צריך הפסקת קפה.
  4. הפרד ומשול. במידת האפשר, נסו למצוא זמן אישי עם כל ילד בנפרד. שעה ביום זה המון, 15 דקות עדיף מכלום. בתים מרובי ילדים (4 ומעלה) – הפרידו להם פעילויות. החוק החמישי של התרמודינמיקה קובע שאם יש הרבה ילדים באותו מקום ולמשך יותר מדי זמן – החום נוסק לנקודת רתיחה.
  5. שמרו זמן למנוחה. חשוב ביותר. שבצו מנוחות בלו"ז וקדשו אותן. נסו לתכנן רוטציות במידת האפשר: הורה פעיל, הורה נח. מנוחה הורית היא קריטית. לא רק להורה, לכל הבית. היסגרו בחדר, עם ספר או בהייה סתמית.
  6. צרו סדר עדיפויות ברור. בעת משבר כזה, ואנחנו במשבר, הרווחה הנפשית צריכה להיות בראש סדר העדיפויות. יותר מלימודים, יותר מעבודה. המנעו מהתנגשויות מיותרות עם הילדים או ביניכם. ותרו על עקרונותיכם הפחות חשובים. עדיף שהילד יחפף בשיעורי הבית מאשר עוד ריב שמותיר את כולם טעונים ופגועים.
  7. גמישות ורוך. בגדול, נוקשות מגבירה חיכוך ומעלה טמפרטורה, רוך וגמישות מפחיתים גמישות.
  8. סקס. אם אפשר, תעשו. תגידו לילדים שיש שעושים תרגיל התגוננות ארצית, תנעלו אותם בממ"ד תעשו סקס.
  9. האזינו לברוס ספרינגסטין.

הכותב הוא פסיכולוג קליני למבוגרים ולילדים