אין ספק שההורות היא הג'וב המתאגר בתבל. היא מביאה לפתחנו לא מעט סיטואציות שבואו נודה על האמת, לא חלמנו שנצטרך להתמודד איתן, בטח שנגיד משפטים שלא חלמנו שנגיד ("אני לא מרשה לצייר על הכלב!", נגיד). כך או כך, בסופו של דבר, אנחנו נדרשים לתת מענה.
בתוך שגרת ההורות שלנו יש לא מעט אתגרים שחוזרים על עצמם, "מוקשים", אני קוראת להם, כי אם דורכים עליהם יש להם פוטנציאל התפוצצות אטומי, בדמות התקפי טנטרום לא פוטוגניים ומיגרנה שמופיעה בהתאמה.
כשהתחלתי לשים לב למוקשים האלה, והבנתי שעם כל הכבוד, מזוכיסטית אני לא, התחלתי לחשוב איך אני יכולה לטפל בהם, לנטרל אותם כאחרונת החיילות בהנדסה קרבית. הפתרון שמצאתי הוא פשוט לעשות הפוך: הפוך ממה שחשבתי, הפוך ממה שהתרגלתי לעשות. וזה הצריך ממני לעבוד חזק של שרירי הדימיון שלי.
בכל פעם, הייתי מזכירה לעצמי לעצור רגע, שנייה לפני שאני עומדת לדרוך על המוקש ואז מחליטה לעשות בדיוק ההיפך. הדמיון שלי הפך לכלי נטרול פצצות והשלום שב הביתה. איך? הנה שלוש דוגמאות קטנות מחיי היומיום (שלי) שאולי יעזרו גם לכם.
"מקלחת מרגיעה": פתרון קסם למקלחת
השלב הזה בין חלק ב' של היום (אחר הצהריים) לחלק ג' (התארגנות הערב) הוא חתיכת שלב מאתגר. הם בשיא הכיף שלהם ואז אני, המורידה, מתחילה עם משפטי הגיע זמן מקלחת וארוחות ערב. אין ספק שמבאס, אבל יחד עם זאת היגיינה זה דבר שהוא לא אוברייטד, וגם הזנה.
הוויכוחים על המקלחת הותירו אותי תשושה ומרוטת עצבים, ולא פעם גרמו לי לרצות להטביע את עצמי באיזה אמבט, אבל אז התחלתי לחשוב מה אפשר לעשות הפוך. לנטרל את הפצצה.
התחלתי לפרק את המקלחת למרכיבים וניסיתי להפוך כל אחד מהם.
הדבר הראשון שעשיתי היה לכבות את האור. תקשיבו, רק זה אטרקציה מטורפת בפני עצמה (נסו את זה גם אתם, להתקלח בחושך זה להיט!). בגלל שהיה חושך הדלקתי נר קטן ואם כבר חשוך ורומנטי אז השמעתי להם מנגינות מדיטציה מרגיעות.
המקלחת שינתה את פניה ללא היכר. במקום לקלח את שניהם יחד עם הטוש, הפרדתי כוחות. כל אחד מקלחת לבד, בחושך, עם נר ומדיטציה שהפכה גם לזמן איכות מיוחד, בעיקר עם עצמם, כי עם הזמן אפילו לא דיברנו. רק הקשבנו יחד למוזיקה, הם שכבו במים החמימים ואני נמנמתי לי בינתיים על האסלה.
המקלחות הפכו לגולת הכותרת של היום, משהו שמחכים לו. לא בכל יום כמובן, אבל לפחות פעם פעמיים בשבוע. ולא צריך יותר מ-10 דקות. זה מרגיש מלא.
בפעם הבאה שצריך להתקלח והם מסרבים, אז אני פשוט אומרת שאין בעיה. פשוט היום לא יהיה זמן למקלחת מרגיעה וזה מספיק.
המורה ז'ניה, נעים מאד - עזרה במדעים, מישהו?
סיטואציה אחרת שנתקלתי בה הייתה הכנת שיעורי בית, ובעיקר למידה למבחנים עם הילדה שלי, ואם נרד לעוד רזולוציה אז בעיקר במדעים. למזלי, ולמזלה, אני עדיין מצליחה לעזור במדעים לכיתות ה' (באופן מפתיע, יש לומר) אבל לה הייתה התנגדות מטורפת. היא לא הצליחה להבין את החומר, נאטמה.
ניסיתי בכל דרך, הטפתי, התעקשתי, ציירתי, כלום לא עבד. ואז חשבתי עליה, ילדת הדמיון מפוצצת היצירתיות שלי, שהעולם תמיד היה מגרש המשחקים שלה וחשבתי מה אני יכולה לעשות הפוך.
היא לא ידעה מאיפה זה הגיע לה, והאמת שגם אני. פתאום התחלתי לדבר במבטא רוסי עמוק והצגתי את עצמי כמורה ז'ניה. התחלתי להקריא את כל החומר במבטא רוסי, משבשת מילים להנאתי ומחליפה מילים להנאתה. היא נקרעה מצחוק. הצלחתי להגיע אליה. חומת האטימות התפוצצה גם היא מצחוק וככה למדנו שעה את כל החומר. במבחן היא קיבלה 90 (!!) ומאז בכל פעם שהיא צריכה עזרה היא שואלת עם המורה ז'ניה יכולה להגיע.
לרוב, היא יכולה, אלא אם כן מדובר בחומרים שהיא לא בקיאה בהם.
מוקד החלומות שלום!
על מוקד החלומות שלי כבר כתבתי פה בעבר, ומה שמדהים זה שעד היום אני ממשיכה לקבל תגובות מרגשות, שמחממות ומרחיבות לי את הלב, איך המוקש הזה, שמגיע בשלב הכי קריטי של היום, בדמות "אני לא רוצה לישון!" נוטרל כמעט לחלוטין.
גם פה, נדרשתי לדמיין, למצוא פתרון, לחשוב הפוך - לחשוב מה יעשה להם את זה על מנת שילכו לישון (כבר) ואם אפשר אז גם עם חיוך מתוק, שאני אוכל להגיע לדייט שלי עם עצמי בערב.
בגדול, המוקד מבוסס על שיחת טלפון דמיונית עם נציג (דימיוני) והזמנת חלום (דמיוני, טוב הבנתם), כשהשיחה מתחילה ככה:
"שלום, מוקד החלומות? מדברת דנה בן שלומי, אמא של…. אני רוצה בבקשה להזמין חלום".
בשלב הזה אנחנו ממשיכים לנהל את השיחה עם המוקדן החביב ובמקביל מקפידים לשתף את הילד כל הזמן, איזה חלום ירצה להזמין, יורדים לפרטי פרטים (הענק הירוק דוהר על חד קרן עם זנב נצנצים וספיידרמן בשלג, נגיד).
אם באותו יום הילדים התמהמהו להיכנס למיטה, יכול להיות שכבר לא נשארו הרבה חלומות במוקד, כי כולם כבר הזמינו.. אז כדאי שמחר נקפיד להיכנס בזמן, שיהיו לנו את כל החלומות זמינים במלאי.
אחרי שמסיימים את הזמנת החלום מגיע הקאץ'. המוקדן חוזר על הזמנת החלום ואני שואלת "אוקי, אז מתי מגיע החלום?", וכאן כל אחד מכם מוזמן להתאים את הזמן לילד שלו - חמש דקות, 10 דקות - ממש לשאול את הילדים כמה זמן הם צריכים בשביל להירדם, אבל הם צריכים להבין שאם החלום מגיע והם עדיין ערים, אז הוא חוזר. מהר מאד משתרר שקט בחדר הילדים.
אצלנו בדרך כלל זה חמש דקות, ובחמש דקות הילדים המתוקים שלי מבקשים שאשמיע להם את המדיטציה לשנת לילה מרגיעה שהקלטתי. זה סטארט אפ! כי ככה שלוחה שלי, בקולי, ממשיכה להיות איתם בחדר ואני כבר יורדת לספה שלי, שחיכתה לי כל כך יפה כל היום, אבל אם אין לכם מדיטציה משלכם כל מדיטציה אחרת תעבוד יופי.
בשורה התחתונה, תתחילו לחשוב הפוך. אנחנו לא יכולים לתפוס עד כמה הדמיון שלנו, שזמין לכל אחד ואחת מאיתנו, יכול לשנות לנו את החיים מקצה לקצה. כמה כוח יש לו לדמיון הזה שלנו, כמה אפשרויות הוא פותח. רק תחשבו כמה בעיות אנחנו יכולים לפתור באמצעותו ואשכרה לברוא לעצמנו מציאות טובה, נעימה ומיטיבה, ובעיקר לנטרל מוקשים ומיגרנות.
דנה בן שלומי, אמא ל-4, יוצרת, כותבת ומטפלת הוליסטית. מחברת ספר הילדים "הפיג'מות של אוריקי", העוסק בכוח הבריאה של הדימיון ומשלב מדיטציה מרגיעה , מעצימה ומרפאת לילדים