מזה חצי שנה שמשבר הקורונה נוכח ומקבל מקום מרכזי בכל אספקט כמעט בחייהם של מרבית אזרחי ישראל. בתחילתו של הסגר הראשון, אי שם באמצע חודש מרץ, נראה היה כי סוגיית הריחוק מסבא וסבתא הייתה מהסוגיות המרכזיות בהתמודדות עם משבר הקורונה. אין ספור כתבות וראיונות לקראת ערב חג הפסח הציגו את המחיר הכבד אותו משלמים בני הגיל השלישי על הריחוק עליו שומרים בני המשפחה. אולם בתוך שבועות ספורים התחלפה סוגיית הסבא והסבתא בסוגייה אחרת, ואז הגיעה אחרת וכבר שכחנו, סבא וסבתא אינם נוכחים עוד בדיון הציבורי.
אנחנו כעת בראשיתו של חודש ספטמבר וחגי תשרי נמצאים כבר מעבר לפינה, רמת התחלואה בישראל בימים אלו נמצאת בשיא וסגר חדש יתחיל בראש השנה. בעוד שבתחילתו של המשבר הסכנה העיקרית של בני הגיל השלישי הייתה הבדידות כעת הסכנה היא ההשלמה עימה. ההשלמה עם הבדידות, ההשלמה עם ההדרה של סבא וסבתא מחיינו, ההשלמה עם המציאות להיות בערבי החג לבד או לכל היותר בזום. ההשלמה עם המצב היא מסוכנת, הן עבור הסבים עצמם והן עבור הילדים והנכדים. בעוד כולם מדברים על בריאותם של בני הגיל השלישי ועל הסכנות החמורות שבהידבקות מקורונה, הרי שנעדרות מן השיח סוגיות הבדידות וההדרה של הסבים והסבתות, שהן מסוכנות לא פחות.
הסכנה בהשלמה עם המצב היא שבני הגיל השלישי יאבדו את הגדרתם העצמית כסבא/סבתא, שזוהי אחת מההגדרות המרכזיות ביותר עבורם, ויאבדו בכך משמעות מרכזית בחייהם, דבר שעלול להוביל עד לכדי דיכאון ופגיעה בבריאות.
במחקר שהתפרסם בכתב העת Evolution and Human Behavior נמצא כי סבים וסבתות המעורבים בגידול נכדיהם זוכים לבריאות טובה יותר ואף לחיות שנים רבות יותר. החוקרים האירופאיים בדקו נתונים שנאספו מ-500 אנשים בגילאי 70-103 מגרמניה ומשוויץ, התייחסו למשתנים כמו גיל, בריאות פיזית, מצב סוציו אקונומי ומספר הנכדים, ומצאו שלמעורבות בגידול הנכדים יש השפעה חיובית על הבריאות, וסבים וסבתות שמעורבים בגידול נכדיהם בצורה מתונה חיים בממוצע שלוש שנים נוספות.
הסכנה בהשלמה עם המצב היא שבני הגיל השלישי יאבדו את הגדרתם העצמית כסבא/סבתא, שזוהי אחת מההגדרות המרכזיות ביותר עבורם, ויאבדו בכך משמעות מרכזית בחייהם, דבר שעלול להוביל עד לכדי דיכאון ופגיעה בבריאות
על אחת כמה וכמה סבים וסבתות שהתרגלו זה מכבר למעורבות בחיי נכדיהם ולמשמעות ולהגדרה העצמית שמעניק להם תפקיד הסבאות והסבתאות, ושנאלצים כעת לאבד אותו ולהסתגל למצב חדש ללא מרכיב כה מרכזי זה בחייהם. אחת הבעיות בזקנה היא שנוצרת הידלדלות של ה"רזרבות" התפקודיות להתמודדות עם מצבים חדשים. ככל שאדם מזדקן כך מתדלדלים המשאבים התפקודיים השמורים להתמודדויות שלא נתקל בהן קודם לכן: לאדם בן שמונים יש פחות רזרבות מאלו שהיו לו בגיל שבעים. בשונה מגילאים צעירים בהם עם הגיל אנחנו צוברים יכולות תפקודיות ועקומת ההתמודדות נמצאת בעליה, בגיל השלישי העקומה הולכת ויורדת. הדבר משתנה כמובן מאדם לאדם ותלוי בכוחות ההתמודדות ההתחלתיים עימם הגיע לזקנתו, המבוססים על המשאבים הפנימיים עימם נולד ועל ההתמודדויות שזימנו לו חייו, שחישלו או החלישו אותו. סבים וסבתות צפויים אם כן להתקשות להסתגל למצב החדש המדיר אותם מסבאותם וסבתאותם כפי שהכירו אותה קודם.
ומה עם הנכדים?
סוגיה נוספת נוגעת לחייהם של הדורות הצעירים יותר, הבן והנכד, שלהדרת בני הגיל השלישי יש השפעה גם עליהם. בעשורים האחרונים תפסו הסבא והסבתא מקום מרכזי ביותר בחייהם של הנכדים, זאת בעיקר בשל שעות העבודה הרבות של ההורים בעידן המודרני. ילדים רבים נעזרים בהוריהם בכל הקשור להוצאת הילדים מהמסגרות, שמירה עליהם בשעות הצהריים וגם טיפול מסור בעת שהגוזלים חולים. יש לכך השפעות חיוביות רבות על הקריירה של הילד, דוגמת אופן ההתקדמות במקום העבודה.
מחקר משנת 2017 של ד"ר ניצה ברקוביץ' וד"ר שולמית מנור ממכללת הגליל המערבי עסק במגמות הנוכחיות בגידול הילדים בעידן המודרני וההישענות על הסבים, והראה את משמעות הסבים בגידול הנכדים. מה שעולה מהמחקר הוא שבארץ יש משמעות גבוהה ביותר לתפקיד הסבים בגידול נכדיהם, דבר הנובע מהמצב הספציפי במדינה שלנו, בו הורים צעירים מתקשים ביותר בגידול ילדיהם, הן מכיוון שהם עובדים סביב השעון מספר שעות שהוא גבוה בהרבה מזה שברוב מדינות ה - OECD, והן מכיוון שמחיר המסגרות המשלימות לטיפול בילדים גבוה מאוד. מעבר לעובדה שכבר כך אין מספיק מסגרות במחיר וברמה שההורים יכולים לקבל, ולמעשה גם אין סיוע מהמדינה בתחומים אלה. במצב זה פונים ההורים למקור התמיכה האולטימטיבי שהוא הוריהם, הסבים, ומאוד נעזרים בהם לגידול ילדיהם, לטובת כל הצדדים.
בנוסף לילד, גם הנכד נפגע מאי קיום הקשר עם סבא וסבתא, לא ארחיב במילים, רק אבקש מכם בעוד אתם קוראים שורות אלו לדמיין ולו לרגע כי חוויותיכם עם סבא וסבתא לא היו קיימות...
בעוד שבגל הראשון עסקנו כולנו בסוגיית הריחוק מסבא וסבתא, הרי שעם הגל השני והפנים קדימה לבאות, נראה כי סוגיות אלו נעלמו כלא היו, וכעת הסכנה העיקרית היא שכולנו נשלים עם המצב החדש. ההשלכות של ההשלמה עם המצב עלולות להיות בשינוי המבנה המשפחתי בישראל, האופן שבו אנו תופסים את סבא וסבתא, האופן שבו הם תופסים את עצמם והמשמעות שהם מעניקים לחייהם ועוד.
ד"ר מיכל בראל היא גרונטולוגית ועובדת סוציאלית קלינית מומחית, חברת סגל בפקולטה למדעי הרווחה והבריאות באוניברסיטת חיפה