בפרק של "סופר נני" שישודר הערב, פוגשת מיכל דליות את משפחת סאיג, בה הסבתא היתה דמות משמעותית עבור נכדה, עד שנפטרה. אולם זה לא כך רק אצל המשפחה הזאת - עם שעות העבודה הארוכות והעלייה בתוחלת החיים, סבים וסבתות רבים לוקחים היום חלק ניכר בגידול הנכדים ובנוכחות משמעותית בחייהם. אך בעוד אצל ההורים יש חוקים נוקשים וסדר, אצל סבא וסבתא בדרך כלל הכל מותר ומתחיל הכיף האמיתי, שגורר איתו לפעמים גם ויכוחים וריבים עם ההורים. אולי תתפלאו לשמוע, אבל זה לא ככה רק אצלכם, זה גם אצל סבתות מפורסמות. ביקשנו משלוש מהן לספק לנו הצצה לחיי הסבתאות שלהן:
ציפי שביט: "לא חשבתי שיש אהבה כזאת"
סבתא של ברק (6 וחצי), רז (4 וחצי), ניב (שנתיים וחצי), דניאל (שלוש) ועוד נכד בדרך
לשחקנית והקומיקאית ציפי שביט יש ארבעה נכדים, אולם שלושה מהם חיים בקוסטה ריקה. כשזה המצב, הנכד שנמצא קרוב אליה (וגם זה שיגיח בקרוב לאוויר העולם) זוכה לכמויות אהבה שאפשר רק לקנא בהן. "אני רואה אותו בכל יום", מספרת שביט. "אני מוציאה אותו מהגן, התיק שלי מלא בתירס אורגני ובאבטיח ואנחנו הולכים לדגים ומשם לים".
שביט מסבירה בהתלהבות אמיתית שהנכד שינה את חייה, ושעבורו יש לה מקום גם בימים הכי עמוסים שלה. "השבוע הוא עשה עליי קצת פיפי - זה נראה לי בושם! לא ידעתי שיש אהבה כזו, לא חשבתי שיש דבר כזה! זה חסר גבולות כל כך, זה מרפא ומנחם ועושה טוב. שום דבר לא חשוב באותו רגע, לא הלכלוך, לא הקליפות של המנדרינות – כלום. האושר של לישון לידו זה דבר שלא קיים, אין דבר דומה לזה: לא בפתיחות, לא בפרימיירות, לא בחברים, לא הילדים. אם תשאלי אותו איפה הוא גר הוא יגיד לך 'בלב של סבתא'".
ואיך יחסי סבתא-ילדים-נכדים? "ההורים שלו מחנכים אותו באופן מושלם לדעתי. אני מעולם לא ידעתי לחנך כל כך טוב”, מספרת שביט. אבל אם חשבתם שזה אומר שהיא שומרת על כל החוקים, ובכן, זה לא המצב בדיוק. "אצלי יש רק פאן לי, פאן לי, פאן לי. עוד סוכריה? בכיף! אחרי כך יגידו לו שלפני סוכריה יש סלט ושטלוויזיה זה רק עשר דקות. כשהוא איתי – אני מבייצת מחדש, זה הכל סביב איך לעשות לו כיף!".
"השבוע הילדה שלי אמרה לי שב-8 הוא הולך לישון”, מספרת שביט. “ב-12 בלילה הוא עוד היה ער. 'מה אתה עושה ער?', אני שואלת אותו. 'אני מהרהר', הוא עונה לי! הוא רצה אמבטיה ואז חביתה ואז באחת בלילה שייק פירות עם ענבים ויוגורט וקצת אבטיח. ואז היתה צניחת סוכר וסיפרתי לו סיפור ועלינו לגג לספור כוכבים. הוא הולך לישון אצלי מאוחר, אבל אצלו בבית הוא מקבל סיפור, שיר ערש – ולישון".
אולי תתפלאו, אבל הפינוק המאסיבי הזה מתקבל באהבה. "אין סביב זה סיפור", מסבירה שביט.
כיאה לאישה שכולה יצירתיות, לשביט יש שיטות מיוחדות לטפל בנכד שלה. "הוא קיבל מכה ביד אז קשרתי לו סוכריה על המכה וזה עבר ברגע. חוץ מזה שמתי לו נשיקה בנייר של סוכריה והוא שומר אותה בכיס, מעביר אותה ממכנסיים למכנסיים. אני לא מסוגלת לא לראות אותו יותר מיום!".
דליה מזור: "אני מקשיבה לכללים של ההורים"
סבתא של היילי בת ה-3 ואריאל בן ה-3 חודשים
"אני עמוק בתוך הסבתאות, עמוק בתודעה”, מצהירה בשמחה אשת הטלוויזיה המנוסה דליה מזור. היא אמנם לא מוזעקת כבייביסיטר אבל התנדבה לקחת את נכדתה האהובה מהגן פעם בשבוע. "מארבע אני מתרוצצת איתה ואחריה - בגנים, בפארקים, בג'ימבורי – היכן שהיא רוצה. הם גם באים אליי בסופי שבוע ובאים לאכול, ואולי עכשיו, כשייגמרו הקייטנות, ירשו לי לקחת אותה תחת חסותי וללכת לבד לים. אני אשמח. זה תענוג שאין כדוגמתו, אבל אני חייבת להודות שאני חוזרת על הקרשים הביתה".
בילוי זמן איכות עם הנכדים תמיד מתקבל בברכה, אבל מה לגבי הפינוקים מרחיקי הלכת? "אני חייבת לומר שכלתי ובני מאוד ריאליים", אומרת מזור. "בפעמים הראשונות בהן לקחתי את היילי מהגן רציתי לקנות לה המבורגר ופיצה וגלידה ושאלתי אם אני יכולה. כלתי אמרה לי שביום שלי הכל חופשי ושאני יכולה לפנק אותה כאוות נפשי. הם מבינים שזה חלק מהתענוג של הסבים והסבתות".
ומה לגבי חילוקי דעות לגבי החינוך או החוקים שמתאימים לילדים? למזור יש פתרון פשוט. "עשיתי לי כלל שאני הולכת עם ההורים של היילי בהתאם למה שמתאים להם. אני מבינה שאני את הילדים שלי כבר גידלתי ואני כבר לא זוכרת מה עושים אז אני מקשיבה לכללים שלהם".
"גם בשם שלה לא התערבתי”, מוסיפה מזור. "הנטייה שלי היא לעברית וכשאמרו לי את שמה הייתי בהלם, אמרתי 'מה זה השם הזה שהוא לא ישראלי?'. אחרי שיחה קצרה הבנתי שרצוי שאני לא אתערב. קלטתי שאני את ההחלטות שלי כבר עשיתי, ושעכשיו אני צריכה לדעת לקבל את זה. אני יכולה לומר שאני אוהבת אותה לא משנה באיזה שם! כשהבן שלי סיפר לי על השם של הנכד השני הוא אמר לי 'אמא, הפעם את יכולה להיות רגועה'".
את הגישה הזו, שמכבדת את הבחירה של ההורים הצעירים, מסבירה מזור באופן פשוט. “האסכולות של גידול הילדים משתנות, העולם השתנה ואני מאמצת את מה שמתאים להם במקום להיות מתוסכלת”, אומרת מזור. "הגישה שלי היא ללכת בדרך בה הם רואים את הדברים. אני לא באה ואומרת 'אני עשיתי ככה' או 'בזמננו היה ככה'. אני מתעניינת באיך עושים דברים היום, והאמת? זה מפתיע אותי בכלל שהצלחתי לגדל את הילדים שלי כי אני לא זוכרת כלום!”.
לא מאמינים? מזור מדגימה: "הנכדה שלי מתחילה גמילה מחיתולים ובמקרה נפלתי על כתבה בנושא ואמרתי לעצמי, וואלה, גמלתי שני בנים אבל אני כבר לא זוכרת! הכל בשבילי חדש, אני לומדת איתם יחד הכל, מה עושים ואיך עושים”.
ומה דעתה על היתרונות של הסבתאות? “הנכדה שלי היא אושר גדול, אני מצלמת אותה באינסטגרם עם החיוך", מסבירה מזור. ”התענוג הוא שאת יכולה לומר 'מספיק לי' ופשוט ללכת הביתה. זה היתרון יחד עם העובדה שהאחריות לא עלייך כל הזמן”.
פנינה טורנה: "זו מתנה באמצע החיים"
סבתא של הדסה, בת 4 חודשים
אצל פנינה טורנה, הסבתאות היא חוויה מתקנת. “לא ראיתי את הבן שלי עשר שנים", היא מגלה. "וזו החוויה הכי מרככת, מדהימה ומפצה שיש. אין לי מילים”. למרות שטורנה מבלה בחו"ל לא מעט במסגרת העבודה שלה, בכל שהות שלה בארץ היא מתייצבת כדי לנשום את נכדתה הצעירה.
“אני אוהבת לעבוד, אבל מאז שהיא נולדה אני רוצה לחזור הביתה כי אני מכורה לריח שלה”, היא מתוודה. “בסביבות השעה ארבע אחר צהריים אני עוזבת הכל ורצה אליה. הבן שלי ואשתו חרדים וגרים בבני ברק, אז אני הולכת אליהם ועושה בייביסיטר. זה היה קצת מלחיץ בהתחלה כי פתאום מצאתי את עצמי עם תינוקת אחרי שכבר איבדתי את הטאץ'. ברגעים הראשונים לא ידעתי מה לעשות, אבל תוך כמה דקות זה חזר! כנראה שיש לנו יכולת אינסטינקטיבית לטפל בהם, כמו לרכוב על אופניים”.
הדסה של טורנה רק בת 4 חודשים, אבל לסבתא הטרייה אין ספק לגבי חוקי הפינוקים והממתקים – הם יישברו ללא ספק. "אני אהיה מהסבתות האלה שאצלן מותר הכל, אבל אנחנו ננסה להסתיר את זה טוב טוב", היא צוחקת. “זה כמו מתנה באמצע החיים אז בתמורה את רוצה לתת לה את כל המתנות בחזרה”.
גם טורנה מרגישה את היתרונות שיש בתפקיד הסבתא. "אני שוב אמא אבל בלי רגשות האשמה. כשאת אמא, את אשמה בכל פצע ובכל בכי, וכאן אין את זה”.
העובדה שנכדתה של טורנה נולדה למשפחה חרדית, יכולה היתה לעורר ריבים על אופן החינוך, אבל טורנה סבורה שהפער הזה דווקא מקל על העניינים. “אין לי ברירה אלא לכבד את בחירתם", היא מצהירה ומגלה שהיא מחזיקה עליונית שהיא לובשת כל אימת שהיא נכנסת לבני ברק. “זה מתחיל בלכבד אותם באיך שאני מתלבשת וזה מסתיים במה שהם ידרשו שאעשה עם הקטנה. האמת? אני מוכנה אפילו לחזור בתשובה רק כדי שהדסה תהיה איתי!”.
אבל כיבוד הדת לא אומר שהדסה לא לבושה היטב. כיאה לנכדתה של מעצבת האופנה, טורנה מעידה שכשזה מגיע לקניות - אי אפשר לעצור אותה. “אתמול הלכתי לקנות לה בגד ויצאתי עם חבילה שהיתה מספיקה להלביש 20 ילדים. אני מדמיינת אותה בכל דבר, כל כובע וכל שמלה וזו כמו קדחת אהבה! אי אפשר לתאר את זה”.
טורנה אולי לא נראית כמו הסבתא הסטריאוטיפית, אבל התואר הזה חשוב לה מאין כמותו. “אני ממליצה לכל אחת להיות מהר סבתא!” היא מצהירה. "אני מודה לאל, אני לא נראית סבתא וכשהלכתי עם אמא של הדסה לעשות את החיסון הראשון כולם שאלו את כלתי אן אני אחותה אבל אמרתי שאני הסבתא! זה תואר מדהים וזכיתי בו בזכות ולא בחסד. אני מאוד גאה להיות סבתא ומרגישה שזה עושה אותי עוד יותר צעירה".
>> העונה החדשה של סופר נני משודרת בימי שני ב-21:30