כשהייתי בת 21 החלטתי שאני עושה הפסקה מהגלולות כדי ״לנקות את הגוף״. הבעיה היא שאף אחד לא עדכן אותי שהגלולות של שנות האלפיים, בניגוד לגלולות שאמא שלי היתה לוקחת אי שם בשנות השבעים, מכילות מינון די מינימלי של הורמונים ולכן לגוף לוקח מעט מאוד זמן ״להתנקות״ מהן, או במקרה שלי - יום אחד בלבד. אחרי כמה ימים בהם המחזור שלי בושש להגיע הייתי בטוחה שזה בגלל תהליך ה״ניקוי״ שהגוף שלי עובר. עוד שבוע חלף, קניתי בדיקת הריון וכשהיא יצאה חצי חיובית חצי שלילית (ככה זה היה בתחילת שנות האלפיים) עדיין הייתי כמעט בטוחה, אבל קצת פחות, שזאת בסך הכל עוד תופעת לוואי של תהליך ה״ניקוי״ שהגוף שלי עובר והנה המחזור אוטוטו מגיע. גם היו לי סימנים שהמחזור כמעט כאן: הייתי נפוחה, כאב לי הציצי ולא היה לי חשק לשתות קפה בבוקר.
טעות. הייתי בהריון. ועד שהגעתי אל הגינקולוגית זה כבר היה מאוחר מדי בשביל הגלולה של היום שאחרי וגם בשביל הגלולה של היום של אחרי היום שאחרי. שלחו אותי לעשות סריקה של שמונה שבועות במרפאה, לא מצאו דופק וזה הקל על ההחלטה לעשות הפלה. זה והתגובה של כולם: "את בת 21, לא חבל? יש לך עוד זמן".
היום, ממרומי 39 שנותי ואחרי שתי לידות, אני יודעת שזה די נפוץ לא לאתר דופק בשבוע השמיני. שבוע תשיעי זה בדרך כלל הגבול, אבל לא בשביל זה התכנסנו. היום אני גם יודעת שגיל 21 זה כנראה הגיל הכי נכון והכי טוב להביא ילדים לעולם. כן, מה ששמעתן, מכל כיוון שלא תסתכלו על זה: פיזית, כלכלית, נפשית, חברתית ופמיניסטית. כל ה״הגשמה העצמית״ הזאת שמוכרים לכם היא פסאודו-פמיניזם. בולשיט אחד גדול. מסך עשן. עוד קונספירציה קפיטליסטית לגרום לכם לבזבז כסף על ערמות של דברים שאתם לא צריכים. בגלגול הבא (אם יש כזה) אני מתחילה לעשות ילדים בגיל 21. 23 גג.
תשכחו מ״את צריכה לבסס את עצמך כלכלית קודם", "את צריכה ללמוד באוניברסיטה שיהיה לך מקצוע", "את צריכה לבחור את בן הזוג הנכון", "את חייבת להנות קצת קודם, לחוות חוויות, להתבגר״, חרטא שמוכרים לכן, וגם לכם. אין אף זמן שהוא ״הזמן הנכון״ להביא ילדים. ואין שום דבר שאתם ״חייבים להספיק״ לפני שהם מגיעים. עם ילדים אפשר לעשות הרבה דברים. חוץ מזה, מנסיוני המועט, אין שום דבר בחיים שיכול להכין אותנו, לא נפשית ולא כלכלית, לשום דבר, בטח שלא ללהיות הורה. אלה פשוט דברים שלומדים תוך כדי שהם קורים וזה בסדר גמור. והבגרות? היא באה ביחד עם התינוק. ואלה שזה לא בא להם באופן טבעי אחרי שהתינוק נולד אתם שואלים? אם זה לא בא להם בגיל עשרים רוב הסיכויים שזה לא יבוא להם גם בגיל ארבעים.
הנה כמה טיעונים ממוקדים יותר בכדי לתמוך בטענה שלי:
* בשנות העשרים הגוף נמצא בשיא כושרו ואונו. הריון, לידה, הנקה, טיפול והתרוצצות אחרי ילדים קטנים, בגילאים האלה אתן, וגם אתם, תעברו את זה בהליכה. זה הגיל אליו ״הטבע התכוון״, איכות הזרע והביציות בשיאה, ההתמודדות הפיזית טובה יותר, השיקום מהיר יותר וגם הסיכונים לסיבוכים בלידה ולמחלות גנטיות נמוכים יותר.
* השנים הראשונות של הילד הן אולי קשות, אבל זה עובר מהר (בדיוק כמו החיים עצמם!) תעשו ילדים בשנות העשרים וכך תגיעו לשנות השלושים והארבעים שלכם, השנים שבהן מתניעים את הקריירה באמת, מלאי מרץ ועזוז.
* תחשבו על כל הכסף שזה יחסוך לכם על וטרינרים וחיסונים לכלב/חתול/איגואנה! אני רואה כל כך הרבה צעירים (ואני מכירה אותם טוב טוב כי גם אני הייתי אחת מהם) שהצורך בלטפל במישהו קטן וחמוד וחסר אונים כל כך חזק אצלם שהם נאלצים להסתפק בתחליף הכי קרוב לילדים - חיות מחמד. בזבוז זמן. לכו על הדבר האמיתי. ואחר כך אם אתם רוצים להוסיף חיות מחמד זה כבר עניין שלכם.
* ברחבי העולם מסתובבים כיום מיליונים של סבים וסבתות מבוזבזים (אני מכירה חלק מהם באופן אישי). מדובר באנשים צעירים, חזקים, מנוסים, מגניבים והיחידים שיאהבו את הילדים שלכם כמעט כמוכם. כל הסבים והסבתות הפוטנציאלים האלה מסתובבים חסרי מעש ומחפשים את עצמם במקום לעזור לכם עם הילדים שלכם, ועד שתתעוררו הם כבר יהיו זקנים ועייפים במקרה הטוב, או שאתם תצטרכו לטפל בהם, במקרה הרע.
* מכירים את התופעה הזאת של ״הורה הליקופטר״? אחד כזה שכל כך מתלהב מזה שיש לו ילד ראשון בגיל 45 שהוא לא עוזב אותו לרגע, מפריע לו לשחק, עוצר אותו מלנסות דברים לבד וחרד לו יותר מדי? אם הוא היה עושה אותו בגיל 25 לא היה לו זמן להפריע לילד כי הוא לא היה במצב כלכלי שהיה מאפשר לו להציק לילד המסכן שלו כי הוא היה חייב לעבוד, בעוד אבא ואמא שלו, סבא וסבתא צעירים, היו נוטלים חלק בטיפול הילד, ומכיוון שהם כבר גידלו שלושה ילדים בעצמם הם לא היו לוקחים את הנכד שלהם כל כך קשה ומאפשרים לו לגדול בכיף.
* לגדל ילדים זה לא אסון ואתם לא צריכים להתכונן לזה כמו ליום הדין. אם באמת יתחשק לכם לעשות עוד תואר, לטייל בחו״ל, לעשות הסבה מקצועית, אתם תמצאו דרך לעשות את זה. ילדים, אם כבר, רק עוזרים לכם להתמקד במטרות שלכם ומעשירים את חייכם.
* לא צריך הרבה כסף כדי לגדל ילדים. כמובן, הכל תלוי בסטנדרטים שלכם, אבל בשורה התחתונה, כסף זה לא באמת מה שחשוב. חוץ מזה תעשו חישוב כמה כסף אתם מוציאים על שטויות בלי ילדים במהלך שנות העשרים והשלושים שלכם, זה בטוח ייצא יותר.
* ההורים מתלוננים שהילד בן שלושים ועדיין גר בבית? אם יהיה לו ילד בעצמו לפחות יהיה לו תירוץ טוב.
* אבל איך נדע אם בן/ת הזוג הוא האדם המתאים להביא איתו ילדים לעולם? אין כזה דבר ״בן זוג מושלם״. זה עוד שקר שמוכרים לכם. יש משיכה, רצון טוב ועבודה קשה. במקרה הכי גרוע תתגרשו, זה לא כל כך נורא.
* כולם מודאגים שבני הנוער בימינו מתחילים בפעילות מינית מוקדם מדי. אני אומרת, להיפך! זה טבעי לחלוטין ובדיוק מה שהם צריכים לעשות (תוך שימוש נבון באמצעי מניעה כמובן). צריך לעודד אותם כדי שהם יצברו מספיק נסיון ויבצעו בחירות נבונות בשנות העשרים שלהם.
כמובן שקיימת תמיד האפשרות לא לעשות ילדים בכלל וגם זה אחלה. אבל אם אתם כן מתכוונים בסופו של דבר לעשות את זה, אז מוטב להתחיל מוקדם מאשר מאוחר. אתם תקללו אותי בשנתיים הראשונות אבל בהמשך הדרך תודו לי.
ולשאלותיכם, שבוודאי יגיעו בתגובות: לא, אני לא דוסית.
לא, אני לא מסכימה שאם כבר הולכים ״כמו בטבע״ אז למה לא להתחיל בגיל 12, כשהבנות מקבלות מחזור.
הכותבת היא סופרת ותסריטאית לילדים ונוער, בת 39, אם לשני ילדים (8 ו- 2.5) המתגוררת בלוס אנג׳לס עם בן זוגה. אמא שלה נפטרה לפני אחת עשרה שנים ואבא שלה מעולם לא היה חלק מהחיים שלה, וכשנפטר לפני כשנה וחצי יצא מהם באופן סופי.