אין ספק שמכשיר הסלולר הפך לחלק בלתי נפרד בעולמו של הילד ורואים זאת גם במערכת החינוך, קבוצות ווטסאפ בין המורה לתלמידים הפכו לכלי הכרחי לערוץ תקשורת חיובי. אז מלבד הודעות על הלוח או הודעות של המורה בווטסאפ, עכשיו יש אלטרנטיבה שלישית - ההורים מתעדכנים במתרחש, ועוזרים לילדיהם להשלים חומר לימודי שפספסו בכתה וגם מעבירים תמונות של הילדים ביניהם. האם מדובר ביוזמה חיובית או אולי פתח לרכילויות על המורה והתלמידים?
100 הודעות ביום
רקל וייצמן, אם לשתי בנות בנות 6 ו-3 וחצי מספרת על הקונספט החדש, "יש לי שתי קבוצות ווטסאפ אחת עם ההורים של בתי בצהרון ואחת עם ההורים של בתי בכתה א'", רקל מספרת על השוני בין הקבוצות, "ההורים בצהרון בעיקר משתפים תמונות של הילדים, לאחרונה היה יום בריאות וההורים שלחו תמונות של הילדים סוחטים תפוזים וחותכים פירות".
לעומת זאת, בקבוצה הבית ספרית ההתכתבויות יותר ארוכות. "ההורים שואלים בעיקר שאלות על שיעורי הבית ומה נלמד בכתה היום, כדי לעזור לתלמידים שפספסו", היא מספרת.
מאיה מספרת ל-mako שרק השבוע ביקשה להצטרף לקבוצה הכיתתית. "אני יודעת שזה משהו חדש שהתחיל בין האימהות בכיתה כדי לעזור לתלמידים וגם כדי להיות מעודכנות", היא אומרת, "אני יודעת שמדברים בקבוצה על דברים שקשורים בכיתה, על המורות, על הדרישות הגבוהות לפעמים, מהם שיעורי הבית וגם האמהות מריצות קטעים ביניהן"
קארן אם לילדה בכתה ג' מספרת גם היא על קבוצת האמהות, "בקבוצה חברות כ-15 אמהות, בערך חצי מהכיתה, וכל מי שרוצה להצטרף מתווספת בלי בעיה לקבוצה הכיתתית". קארן מספרת שרעיון הקמת הקבוצה נולד לאחר שנודע על משבר חברתי בכתה והאמהות התגייסו כדי לעזור. "היום ההתכתבות בקבוצה מגוונת, אנחנו גם דואגות לשאול מה המטלות היומיומיות של הילדים וגם מעבירות בדיחות וצחוקים בינינו". לדבריה, קצב קבלת ההודעות משתנה, "יכולים להיות ימים שקטים וימים יותר אינטנסיבי, למשל אתמול קיבלתי בערך 100 הודעות", היא מספרת.
"אני גם מורה ולא אדבר על המורות באופן שלילי"
לעומת זאת בקבוצה הראשונה, המורה אינה שותפה והחברים בקבוצה כוללים רק את הורי תלמידי הכתה, "יש בזה הרבה יתרונות. כל מידע שלא עובר מהמורה לתלמידים מועבר על ידינו, ההורים מצלמים את המילים להכתבה או את שיעורי הבית להיום ושולחים לכולם". לדבריה מדובר בקבוצה שמעדכנת ועוזרת לתלמידים להשלים את המטרות הלימודיות היומיומיות.
למרות הרצון הטוב לעזור לתלמידים בביצוע המטלות, לעיתים ההתבטאויות בקבוצות יכולות לרדת לפסים אישיים ולחרוג מהמטרה שלשמה הוקמו. "לפעמים יש ביקורת בקבוצה על ההתנהלות של המורה, ההורים מרשים לעצמם להתבטא בחופשיות ואני פחות מתחברת לזה", היא מוסיפה.
נטע טוענת שהיה מקרה אחד שקצת יצא מפרופורציה בו ההורים יצאו כנגד המורה לגבי אחד המבחנים שהתקיימו בכיתה, "אבל היו גם הורים שיצאו להגנתה והמקרה נשכח". מלבד המקרה יוצא הדופן הזה, ההורים לא הכתימו את שמה של המורה או אחד הילדים בכיתה. "הדבר שיכול להיות מתיש זה שפתאום הורים מתחילים לדבר בינם לבין עצמם על עניינים אישיים או אפילו על קבוצות אירובי", היא מוסיפה.
מלבד היותה אמא שחברה בקבוצת הווטסאפ הכיתתית, נטע מתפקדת גם כמורה לחינוך מיוחד ומודה שלא הייתה רוצה שההורים ירכלו עליה בקבוצה פרטית משלהם. למרות זאת היא מודה שהיא מבינה את הצפייה של ההורים להיות מעורבים ומעודכנים בכל. "בתור מורה, אני רואה כמה ההורים מחכים וכמהים לכל תמונה שאני שולחת להם במייל על פעילויות שונות שהתקיימו", היא מספרת.
ההורים הופכים לתלמידים במקום הילדים
בנוסף, הרצון של המורים לנהל את חיי ילדיהם במקום ללמד אותם להיות עצמאיים ולעשות את הדברים בעצמם, הוא נורא בעיניה. "בעבר הייתי כותבת על הלוח וכולם היו מעתיקים את שיעורי הבית ליומן", לטענתה, היום יש זלזול בסמכות ההורית והמורית, "זו יכולה להיות יוזמה חיובית בכתות א' כדי לעזור לילד", היא אומרת, "אבל אם ילד בכתה ב'-ג' לא מעתיק מהלוח את שיעורי הבית, למה אמו צריכה לדאוג לעשות זאת במקומו".
גם בקרב ההורים נשמעת התנגדות ונראה כי לא כולם ממהרים להצטרף לפלטפורמה החדשה והשיתופית. שולה, אם לילדה בת 11 מספרת שבכיתה של בתה עדיין לא נפתחה קבוצת ווטסאפ משותפת של ההורים וגם אם הייתה כזאת היא מצהירה כי לא הייתה לוקחת בה חלק. "אני ממש לא מתחברת לדברים האלו", היא אומרת. "אפילו להודעות היומיומית שאחת האמהות בכיתה שולחת בפייסבוק ובמייל אני בקושי נכנסת", היא מכריזה.
שולה טוענת שהיא פחות מתחברת לעולם הטכנולוגי והיא מעדיפה להתעניין בעולמם של ילדיה באמצעות דו שיח ומילים ולא דרך מכשירים. "זה נורא בעיני, כל החטטנות הזאת בחיים הפרטיים של מה נעשה בכיתה, מה המורה אמרה ומה קורה עם שאר התלמידים, זו פשוט רכילות ואני לא צריכה ווטסאפ בשביל לדעת מה קורה עם הילדים בכתה, אני פשוט מדברת איתם ושואלת אותם ישירות".