"בתחילת הדרך שלי בתור עובדת סוציאלית, עבדתי במחלקה פסיכיאטרית סגורה. המטופלים שלי סבלו מדיכאון מתיש, חרדה משתקת, פסיכוזה ומגוון מחלות נפש מעייפות. אהבתי לעבוד שם. אהבתי להכיר את המטופלים שלי - האנשים שהם היו כשהם לא נאבקו במחשבות מציפות ורגשות מבלבלים, ולמצוא דרכים להתחבר אליהם ולתמוך בהם. זה נתן לי תחושת משמעות ענקית כשעזרתי למשפחות שלהם להבין את המחלות של יקיריהם ולעבור את המשבר.

"בשנים שעבדתי במחלקה הזאת למדתי לא מעט שיעורים עוצמתיים ששירתו אותי היטב ברגע שהפכתי לאמא: שינה היא תרופה חזקה. אנחנו לא צריכים להאמין לכל מה שאנחנו חושבים. לקחת תרופות פסיכיאטריות זה לא בושה. כולנו זקוקים לתמיכה בזמנים מאתגרים.

"אבל עם כמה שאהבתי את העבודה הזאת, לפעמים היא הייתה מפחידה, כשהמטופלים שלי או המבקרים שלהם התנהגו בדרכים לא צפויות, מאיימות או אלימות. אחרי חוויה מצמררת במיוחד שבה מטופל צעיר התפוצץ במהלך פגישה והתפרץ פיזית, הרופאה המטפלת לקחה אותי הצידה ונתנה לי את אחת העצות הכי שימושיות שקיבלתי אי פעם: "לעולם אל תפחדי לבד".

"היא אמרה את המילים האלה כבדרך אגב, אבל עבורי הייתה להן יותר חשיבות ממה שהיא אי פעם תדע. היא לא רק נתנה לי עצה שימושית לאותם רגעים שבהם הפחד שיתק אותי, אלא גם אמרה לי בעצם שאני לא לבד בפחד, ושזה בסדר להרגיש ככה. הפחד שלי לא היה סימן שאני עושה משהו לא בסדר. זה פשוט משהו שקורה לפעמים.

"מה שלמדתי באותו יום נהיה אפילו עוד יותר מועיל כשנולדו לי ילדים. בתור אמא, העצה הזאת הצילה את השפיות שלי אינספור פעמים: כשלא הרגשתי את התינוק בועט, התקשרתי למיילדת שלי. כשהתינוק שלי השתעל בצורה מוזרה באמצע הלילה ולא הצלחתי להבין אם זה משהו חמור, הערתי את בעלי. כשפחדתי מסיבה לא ברורה פחד מעורפל אבל בלתי פוסק, שלחתי הודעה לחברים שלי. וכשחשבתי שאני מאבדת את שפיותי ולא הייתי בטוחה מה לעשות עם כל זה, קבעתי פגישה עם הפסיכולוג שלי.

"למדתי לפנות לאחרים. זה לא תמיד קל, אפילו עם חברים ובני משפחה שמכירים אותי היטב ותמיד אוהבים אותי. אבל במהלך השנים גיליתי שכשאני עושה את זה בזמנים של פחד, סביר שיקרה אחד משני דברים. אם התמזל מזלי, יגיע פתרון או דרך ברורה להתקדם בה. לעתים קרובות יותר אין תשובה קלה, אבל לפחות אני יודעת שאני לא לבד.

"זה כל כך מפתה להתחפר בפחד שלי ולהסתתר בתוכו עד שהוא יעבור, אבל למדתי לא לעשות את זה. אין משהו שפחד אוהב יותר מפינה חשוכה ובודדה לפרוח בה. הוא מתפשט וממלא כל חלל שאנחנו נותנים לו, וזה כל כך קל להרגיש תקוע וחסר אונים כשזה קורה. אבל פחד לא מתמודד טוב עם אור, והדרך הטובה ביותר להאיר אותו היא לחלוק אותו עם מישהו אחר".