בתבניות שמסודרות לרובנו בראש, יש הפרדה מאוד ברורה בין גברים לנשים, ובייחוד כאשר מדובר בתפקידים המגדריים שמנוכסים להם. פה ושם אפשר למצוא אנשים שמחליטים לקרוא תיגר על ההבחנות הללו, לחנך ולהעביר מסרים לדור הבא שאפשר גם אחרת. רן גבריאלי (35) מרצה על השפעות הפורנוגרפיה ושוויון בין המינים, הוא אדם ואב כזה. אם שמו ופניו מוכרים לכם, ייתכן שזה מהרצאה שהעביר אודות "למה הפסקתי לצפות בפורנו" בted שקיבלה עד כה חשיפה של מעל ל- 6.5 מיליון צפיות ביו טיוב. המופע הבא שלו "גברים בצומת", אותו הוא מעלה במסגרת פסטיבל אישה בתיאטרון חולון יעסוק בגברים (ואבות) שחושבים אחרת.
כאב לתינוקת קטנה, וכמי שהושפע רבות ממורתו ד"ר מירי רוזמרין, דוקטור לפילוסופיה ומגדר, הוא יודע ועושה את כל התפקידים "האימהיים" בבית. הוא מבלה עם בתו ומשקיע הרבה מאוד בחינוך, מפרגן לבת הזוג ומאמין שגם היא צריכה לפתח את עצמה ואת הקריירה שלה. עד כאן, דומה שהוא לא כל כך שונה מאבות אחרים, מפרגנים ומחנכים. ובכל זאת, יש כמה מעשים בארסנל שהם בכל זאת שונים בנוף ההורי.
בחודש הקרוב הוא מעלה מופע בפסטיבל אישה בחולון המבוסס על חומרים מחייו. הנה כמה דברים שרן עושה אחר. כל האבות שם בחוץ - קחו שנייה ותפנימו.
מי אמר שהשם של אבא יותר טוב? "ויתרתי על גבריאלי, ונתתי לבתי את שם המשפחה של אימא שלה. זו הייתה יוזמה שלי ואין לי כל בעיה אידיאולוגית עם זה. אני וזוגתי לא רצינו שיהיו לה שני שמות עם מקף באמצע, אז החלטתי שהשם של אימא לא פחות חשוב משלי. אם הילדה שלנו הייתה יוצאת ממני אחרי 17 שעות של צירים ולידה כואבת, אז זה בסדר שהיו קוראים לה גבריאלי, כל עוד זה לא קרה, מגיע לאימה שהיא תקבל את שמה".
לא רק מירב מיכאלי: "כשאני נמצא עם הילדה שלי אני מדבר אליה בגוף ראשון רבים גם בזכר וגם בנקבה, אני יכול להגיד לה ש'אנחנו הולכות לגינה' לדוגמה, וזה מרגיש לי מצוין והכי טבעי שיש. זה לא מאיים כהוא זה על הגבריות שלי, והאיבר שלי לא יקטן בגלל זה".
ורוד אאוט: "החלטנו יחד שאנו מלבישים את בתנו בכל הצבעים שיש: שחור, חום, אפור, כחול וירוק, ולפעמים גם ורוד. וכשאיזו דודה בפארק אומרת לילדה שלנו: 'איזה תינוק חמוד', אנחנו מיד מתקנים אותה".
חופשת לידה לאבא: "אחרי שבת הזוג שלי הייתה עם הבת שלנו כמה חודשים בבית לאחר שהיא נולדה, אני החלפתי אותה ונשארתי עם הילדה שלושה חודשים, עד שהייתה בת חצי שנה, ונהניתי מכל רגע".
קראו לילד בשמו: "אני קורא לאיבר המין שלה פות, ולא כינויים חמודים ומטשטשים כמו 'פושפוש' או 'פופי' שתפקידם להסתיר את העיקר: פות – איבר מין נשי".
לא רק חמודה: "אני מעודד אותה להיות פעילה, שובבה וגם כועסת כשצריך, ולא רק קטנה נעימה וחמודה".
לא מוותר על זמן איכות: "אני מתעקש עם כל מי שצריך בעבודה על מנת שפעמיים בשבוע אני אבלה איתה לפחות מארבע, אני אוסף אותה מהגן ואנחנו משחקות בגן שעשועים".
אין כניסה לנסיכות: "אני מרחיק מהילדה שלי נסיכות חמודות, ורדרדות ונעימות. לא תראו כאן את 'הלו קיטי' ולא את 'סינדרלה'. אני מאמין שהילדה שלי צריכה להיות אדם שמשמיע ומנכיח את הקול שלה. אני מקריא לה סיפורים על מודלים נשיים שהן גיבורות, כמו אוליביה החזרזירה, או יעל מ'הבית של יעל', יש לנו מספיק דמויות ומודלים נשיים חיוביים, צריך רק לברור אותן בקפידה".
משנה ללשון נקבה – "אני מקריא לה שירים שנכתבו בלשון זכר ומשנה אותם ללשון נקבה: 'כמו פרשית אני ובת חייל', 'עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא' (עם שווא מתחת ל-ת'), אני גם שר לה 'אינתי עומרי' בלשון נקבה, ודואג לחבר אותה למזרחיות שלה".
גם בנות צריכות לאכול – "אני נמנע מלקנות לה בובות בעלות גוף לא הגיוני במימדיו כמו ברביות, ומאידך מעודד אותה לאכול".
ב9.3 וב-14.3 יעלה ב"פסטיבל אישה" בחולון המופע "גברים בצומת" של רן גבריאלי ומני פלורנטין, המעלה דילמות של זוגיות וגבריות עכשווית של הדור הנוכחי ומבוסס על חומרים אישיים. לפרטים נוספים ולהזמנת כרטיסים
עוד במשפחה:
>> מה לא להגיד לילדים בזמן ארוחה?
>> איך המיקום במשפחה משפיע על הבחירות בחיים
>> 6 מספרות לילדים