גארי אנדרוז הוא אנימטור ובמאי שעבד באינספור תוכניות ילדים וגם בדיסני, ומלווה את חייו תמיד בשרבוטים מלבבים. לפני כחצי שנה קרתה לאנדרוז ולילדיו טרגדיה - הם אבדו את האם, ג׳וי, באופן פתאומי, ומותה הותיר חלל אדיר. לאט לאט התחיל אנדרוז למלא את החלל באיורים, אותם הוא מעלה לפייסבוק, דרכם ניתן ללמוד על ההתמודדות של כל בני המשפחה עם האסון.
דמויות הקריקטורה של גארי, של אשתו המנוחה ג׳וי ושל הילדים לילי בת העשר ובן, בן השבע, עוברות מסע מרתק ומרגש. ג׳וי היתה בנסיעת עסקים בקנדה כשחלתה פתאום, הובהלה לבית החולים ושם מתה מקריסת מערכות. ההודעה תפסה את כל בני המשפחה המומים, ובן לילה נאלצו להתמודד עם מציאות חדשה של יתמות והתאלמנות פתע. כבר באותו לילה צייר גארי במחברת שלו והתחיל לשפוך את הרגשות הסבוכים על הדף. בעיניים דומעות צייר לב שבור וממנו נוזלת טיפה של דם. ״בכיתי בלי הפסקה והתקשיתי לצייר. ציירתי דרך הדמעות,״ הוא נזכר.
ג׳וי ממשיכה להופיע באיורים המתוקים. הוא כותב לה מסרים, כמו: ״הערב הילדים הביאו תעודות כל כך מופלאות, היית ודאי מאוד גאה בהם,״ וכותב לה על כל מיני חוויות שהוא עובר לראשונה בלעדיה. לא עובר יום מבלי שגארי יצייר ויתעד את מה שקורה במשפחה המתוקה. טוב, רע, מורכב, מצחיק. הכל הולך. האיורים המקסימים עומדים להפוך לספר בקרוב, שכל הרווחים ממנו ילכו למדע, ולחקר הספסיס, ממנו מתה ג׳וי.
״ג׳וי היתה חברת הנפש שלי במשך 19 שנים,״ מספר גארי. ״היא היתה יפה, טובת לב, נדיבה ומצחיקה ועשינו הכל יחד. כשאיבדתי אותה הרגשתי שגם חלק ממני אבד. כאדם בוגר, יש נטייה להביט לאחור בנוסטלגיה ולהתאבל על העבר, אבל ילדים חיים בכאן ובעכשיו. הם חשים את הכאב, בוכים, ואז שואלים מה אוכלים לארוחת הערב. כשלילי ובן איבדו את האדם המרכזי בחייהם, היה עלי לתפוס את המקום הזה ולנרמל את חיינו ככל האפשר. החיים מוכרחים להמשך. כן, הזלנו דמעות, עברנו צער וגם השלמה. סגרנו פרק בחיינו כארבעה ופתחנו אחד חדש כשלושה.״
בין האיורים ניתן למצוא לא מעט אובדן וכאב, אבל גם תיאורים של גארי בעולם החדש לו: יש שם בישול, פליידייטים של הילדים, שופינג והתמודדות של אב עם נערה מתבגרת. ״האיורים הם התרפיה שלי,״ הוא מודה. ״אחרי יום קשה, ככה אני מוציא קצת קיטור. אני פותח שסתום קטן ונותן לאדים לצאת. ככה כל החברים שלי גם יודעים איך אני מרגיש ומה אני עובר בתקופה הזאת. אני חושב על ג׳וי בכל יום שעובר. האבל תמיד נמצא ברקע. יש ימים שבהם אני מיילל מיגון, ומכה באגרופים בספה תוך כדי צעקות: למה? אבל אז אני אוסף את עצמי בשביל הילדים. אני חייב את זה גם להם וגם לג׳וי. אני חייב שהם ישארו שמחים ונורמליים.״
גארי הכנה מודה שברגעים רבים הוא מרגיש אבוד. ״ג׳וי היתה האמא הכי טובה בעולם,״ הוא מספר. ״הרבה פעמים אני מרגיש שזה גדול עלי ושואל את עצמי: מה ג׳וי היתה עושה? אני מבקש מהילדים שיגידו לי כשאני עושה משהו לא נכון.״ על פניו נראה שגארי עושה מעל ומעבר. ״אני רק רוצה להתקשם. לכבד את זכרה של ג׳וי ולגדל את הילדים באופן שהיא היתה מרוצה ממנו, ואז לכתוב ולצייר על זה במחברת.״