יכול להיות שאני נותנת לו יותר מדי קרדיט, אבל לפחות כרגע אני חושבת שהחיים שלי נחלקים לשניים: לפני שפגשתי אותו, ואחרי.
לפני שנפגשנו, בוגדים היו בעיניי אנשי שוליים שפלים וחסרי לב. אחרי שהכרנו, בבת אחת התנפצה לי האמת בפרצוף: זה כנראה יכול לקרות לכל אחד. הנה, זה כמעט קרה גם לי. אבל רק כמעט.
לא היו לי הכלים לראות את הנולד
שנינו נשואים עם ילדים. הכרנו בעבודה, כשהופיע יום אחד כיועץ חיצוני שאמור לעזור לעובדים להוביל פרויקטים שונים. הפרויקט שלי היה קשה במיוחד ואני הייתי אובדת עצות.
נקרא לו א'. ברמה המקצועית הוא היה תותח, ברמה האישית היה בינינו קליק מיידי. דיברנו כאילו מהאמצע, כאילו אנחנו מכירים כבר שנים. הוא גם היה הגבר היפה ביותר שפגשתי בחיי, נקודה. לא סתם יפיוף אלא צ'ארמר מקצועי נוטף שרמנטיות ושופע הומור. וגם חביב נשים וחלקלק – אף את זה ראיתי מיד.
עבר לי בראש: 'אם היינו פנויים שנינו, היה יכול להתחיל כאן משהו, אולי. אבל מה זה משנה, לעולם לא נדע'.
עבדנו יחד על הפרויקט המורכב והמייאש לעתים, ובין לבין החל להיבנות קשר. תהיתי אם זה רק בראש שלי, אבל אחרי שלוש או ארבע פגישות לא היה לי ספק: ככה לא נראה סתם קשר מקצועי. א' חושק בי. אישה מרגישה דברים כאלה.
המבטים, המחמאות, שיחות המוטיבציה שהיו חיזור לכל דבר. התחילו סמסים, בהמשך גם שיחות טלפון. אמנם הוא היה האקטיבי, היוזם, אבל אני שיתפתי פעולה.
זה היה מוזר. כשהתחלתי להעביר את הטלפון לרטט בערבים, להחביא את הנייד למקרה שבעלי יחטט בו, להתגנדר קצת לקראתו בזמן שבעלי חשב שבשבילי זה עוד יום עבודה – הרגשתי בוגדת לכל דבר, למרות שפיזית לא קרה כלום.
המועקה הייתה רבה, הסוד הגדול שאב ממני אנרגיות, אבל נגררתי לסיטואציה. "תודי שברגע שראית אותי אמרת לעצמך – 'איתו אני רוצה רומן ארוך'" – כך הוא אמר לי כעבור כמה חודשים, בפרץ יהירות אופייני, והוסיף: "אני מודה שזה מה שאני חשבתי לגבייך".
נשבעתי לו שלרגע, אף לא לרגע אחד - לא חשבתי על רומן. זה כמו שאני אקנה עגבניה בשוק ומישהו יגיד לי: 'תודי שאת חושבת על גספצ'ו עם נגיעות כמהין'. בשבילי מדריך פרויקט זה מדריך פרויקט, ועגבניה זה עגבניה, מקסימום רוטב פסטה. אני לא שפית, מאיפה היו לי הידע או הניסיון לחשוב רחוק כל כך? אבל הוא שף, אוהו כמה שהוא שף. הכי מקצוען שיש, וזאת לא מחמאה.
בהמשך, בכל פעם שהרגשתי מלוכלכת בגלל הקשר הזה, הזכרתי את זה לעצמי. אני לא אשמה. לא היה לי מושג לאן אני נכנסת, לא היו לי הכלים לראות את הנולד.
הוא אמר: "את הפנטזיה", אמרתי: "גם אתה"
הייתי מוחמאת אבל בעיקר מבוהלת. וראו שעובר עליי משהו, אי אפשר היה לפספס את זה. בעלי היה מלא הבנה "לתקופה הלחוצה שעוברת עלייך בעבודה", מה שגרם לי להרגיש עוד יותר כלבה.
הוא פשוט לא תיאר לעצמו שאשתו יכולה לחשוב על מישהו אחר, כי מה חסר לה בבית? האמת, לפני שהכרתי את א', לא חשבתי שחסר לי משהו.
בינתיים הקשר בינינו העמיק ואני הפכתי לאשת סודו. "אני אוהב איך שאת מדברת, את הבנאדם הכי מעניין שאני מכיר", הוא אמר, "עם מישהי כמוך הייתי צריך להתחתן".
הוא דיבר המון על אשתו ("אני לא אוהב אותה והיא לא אוהבת אותי"), ובאופן כללי, פשוט סיפר לי הכל, אבל הכל. גם דברים שאחר כך שאלתי את עצמי – למה שבנאדם יספר את זה לי, או למישהו בכלל?
כמו למשל מי מהבנות שלו הוא הכי אוהב, בכמה תשלומים קנה לאשתו טבעת כדי לנסות לשפר את יחסיהם, מתי בדיוק התחיל לבגוד ועם מי, ועוד ועוד.
גם על כל הכיבושים שלו סיפר לי, על כל הנשים. "עד היום לא הייתה אחת שסירבה לי", הוא נהג לומר, ואני רק חשבתי: "אז הנה, תמיד יש פעם ראשונה".
הוא כל הזמן עלה מדרגה; ניסה לגעת, פתאום ניסה גם לנשק אותי בכל מיני תחבולות והזדמנויות. אני עמדתי בסירובי. "את הפנטזיה", הוא אמר, ורק אחרי הרבה זמן הודיתי: "גם אתה".
ובכל זאת, הבהרתי לו לא פעם ששום דבר פיזי לא יהיה פה. פעם אחת ויחידה הוא חיבק אותי ואני לא הייתי מסוגלת להחזיר. עמדתי קפואה. מאז לא ניסה לגעת.
אבל הוא היה אומר לי דברים כמו: "אם לא היית נשואה הייתי מזיין אותך אתמול", ו"אם הייתי רוצה להתלבש עלייך, היינו עכשיו במיטה שנינו, כבר ארבע שעות". הוא פשוט לא יכול היה לשאת את העובדה שאני לא רוצה.
ראיתי אותו מתפתל מרוב אסטרטגיות, מנסה הכל מהכל, כולל לומר לי ישר ולעניין שהוא מצוייד במיוחד, ושאני מפסידה את הסקס הכי טוב שיהיה לי בחיים.
לפעמים ניסיתי להתנתק
והחיזורים. הוא היה פשוט מדי, שקוף מדי, ולא טרח או לא ידע כיצד להסוות את הגעגועים, את האובססיה.
לפני כל פגישה היה מסמס לי לוודא שאני מגיעה. פעם חיכה לי בבוקר מתחת לבית (הוא התגורר קרוב אליי) "כי אין לי סבלנות לחכות לצהריים, רוצה רק לראות אותך, מתי את יורדת?"
הוא קנה לי מתנה ביום האהבה. ופיזר מחמאות שהמיסו אותי לגמרי, פשוטות, אמיתיות כאלה. הוא התפעל מכל מילה שיוצאת מהפה שלי, החמיא לחיצוניות שלי בלי סוף, וכשהסתכל עליי - ראיתי את ההתפעלות. אני יודעת שזה נשמע מגוחך, אבל זה מה שראיתי. יום אחד הוא אמר לי: "את משהו מיוחד. אם רק תתני לי צ'אנס, אני אעשה בשבילך הכל". ואולי זה המשפט שאמרו העיניים שלו בכל פעם שהביט בי.
זאת הייתה מערכת יחסים לכל דבר, עם עליות וירידות, מריבות והתפייסויות. לפעמים ניסיתי להתנתק ממנו, אבל הוא לא שחרר, וגם אני כנראה לא הייתי חזקה מספיק. בזמן הברוגזים שלנו הייתי מתגעגעת עד טירוף, מתאפקת לא ליצור קשר, ומשתגעת משמחה כשהיה מתקשר להוריד אותי מהעץ...
"תבטיחי לי שתישארי לידי", הוא ביקש לאחרונה אחרי אחת ההתפייסויות שלנו. הבטחתי. אבל אני לא מתכוונת לקיים.
אמנם נקשרתי, אבל בניגוד אליו, לי יש בבית אהבה אמיתית, יציבה וטובה. אני חושבת שזה מה ששומר עליי לא לחצות באמת את הקווים.
אני לא מצפה לתשואות
חלפה שנה. הפרויקט שלי הצליח בגדול אך לפעמים אני תוהה לגבי המחיר. גם אם לא קרה שום דבר טראגי, אני איבדתי את התמימות, נגעתי באופל.
עכשיו זה הולך ודועך. אנחנו עדיין נפגשים מקצועית פה ושם, אבל זה הכל. גם רגשית נרגעתי. קודם חשבתי – אם יכול להתפתח קשר שכזה, זה אומר שהנישואים שלי לא שווים אגורה. עכשיו אני חושבת – אם ננעל עליי גבר אטרקטיבי כמוהו ואני הצלחתי לא לעשות איתו כלום, הנישואים שלי כנראה שווים הרבה מאוד.
אני לא מצפה לתשואות. להפך, אני מכה על חטא על שבכלל הגעתי למצב הזה. אבל רק בגלל שאני יודעת מה יכול היה לקרות בינינו, ורק כי ידוע לי שכל כך הרבה נשים אחרות נפלו ברשתו, הסתכלתי הבוקר במראה ואמרתי: וואלה, שאפו. את גיבורה אמיתית.
>> אני לא רוצה להתגרש, אני רוצה מאהב
כל הסיפורים במדור אמיתיים. פרטים בסיסיים משתנים על מנת למנוע זיהוי
רוצים לשפוך את הלב ולקבל תגובות? כתבו אלינו