אנחנו, הגברים, לעולם לא נצליח להבין נשים. נשים, אל תתלהבו, זה גם הפוך - גם אתן לא מצליחות להבין אותנו. וזה בסדר. ככה אנחנו מתוכנתים ביולוגית, ככה זה היה תמיד וכנראה שיקח עוד הרבה זמן עד שזה ישתנה. בדרך כלל, שני הצדדים חיים עם זה בשלום. אבל יש רגע אחד בחיים שבו זה מתפוצץ בפרצוף: תקופת ההריון.
בואו נשים רגע בצד את ההבדל הפיזי. נכון, בנות, לעולם לא אדע מה זה לסחוב בטן ענקית לכל מקום, לקום להשתין כל חמש דקות, לא אכיר את הצורך להתגלגל כדי לקום מהספה, ולעולם לא אחווה צירים (עובדה ששוללת ממני כל זכות להתלונן על כאבים בזמן שאני חולה). אבל באמת שכל ההבדל הפיזי הוא מזערי, כי יש משהו אחר בהריון שמבדיל בינינו הרבה יותר ומכניס אותנו לכיס הקטן שלכן: ההורמונים.
תשתוק, תבצע, תתקדם
תשמעו, ההורמונים זה סוג של קסם בעצם. זוכר את ההיא שהתחתנת איתה לפני כמה שנים? תשכח ממנה. הורמוני הריון הם כמו אווטאר שהופך נשים למשהו אחר: רגיש יותר, עייף יותר, עצבני יותר. בהריון הראשון של מלי, החבר הטוב הראשון בחבורה שהביא כבר ילד לעולם, נתן לי עצה חכמה: "תשתוק. עזוב, אל תתווכח, תשכח מהדעה שלך, זה לא ישנה. פשוט תהנהן בהסכמה, תבצע אם צריך ותמשיך קדימה".
אז בפעם הראשונה אימצתי את עצתו של הזקן השוודי החכם (הוא באמת שוודי), וזה עבד כמו קסם. אממה, בהריון השני, משהו בי, תקראו לזה אולי הורמון עייפת-עבודה-קריירה-מי יקח את עלמה לגן-מי יחזיר-ארוחת ערב-אמבטיה-בקבוק-סיפור ולישון - היה לי קשה לשתוק. תבעתי את שלי. אבל חברים, אני בהחלט יכול לומר לכם: זאת הייתה טעות.
מזל שגברים יודעים לדאוג אחד לשני, וכדי שאתם לא תחזרו על הטעויות שלי חיברתי עבור שאר בני מיני את המילון השלם להורמונים בהריון (אזהרה: בדרך כלל זה נמשך גם כמה חודשים אחרי הלידה). מבטיח לכם שהוא ימנע מריבות מיותרות שאין לכם שום סיכוי לנצח בהן:
היא: "מאמי, יש שני פסים במקלון!"
היא בעצם אומרת: "זוכר שהבטחת לי שאהיה מלכה? זה הזמן לקיים"
אתה (קופץ מאושר): "זה מטורף! מטורף!"
אתה בעצם רוצה להגיד: "טואוב גבר, הצלחת"
היא: "יואו, איך בא לי מיץ אשכוליות"
היא בעצם אומרת: "זרקתי לך כבר את הרמז הזה לפני שעה. עוד לא נסעת ל-AM:PM?"
אתה: "חיכיתי שעלמה תירדם כדי שאוכל לקנות לך"
אתה בעצם רוצה להגיד: "קלטתי את הרמז כבר לפני שעה. פשוט קיוויתי שתשכחי או תירדמי. הריון זה מעייף, לא?"
היא: "אני לא מרגישה טוב עם הגוף שלי"
היא בעצם אומרת: "אני הולכת להוציא בסופש 500 שקל על בגדי הריון"
אתה: "ממי את מהממת. אבל רוצה בכל זאת שנלך לעשות קניות ביחד?"
אתה בעצם רוצה להגיד: "הלך הבית"
היא: "איך כואב לי הגב"
היא בעצם אומרת: "לא מאמינה שהשארת את הכלים בכיור. בסוף אני שטפתי"
אתה: "ממי, למה עשית את הכלים? התכוונתי לשטוף אותם אחרי שעלמה תירדם"
אתה בעצם רוצה להגיד: "לך כואב הגב? עשיתי לעלמה אמבטיה, הפעלתי מכונת כביסה, תליתי וקיפלתי, הרמתי את הלכלוך עם היעה כי את יכולה רק לטאטא, ולך כואב?"
היא: "יופי, בילד השני לא צריך לקנות הרבה"
היא בעצם אומרת: "ממי הפעם זה בן והוא צריך מלתחה חדשה"
אתה: "כן, אבל כדאי לקנות כמה חליפות"
אתה בעצם רוצה להגיד: "מה יקרה אם הוא ילבש קצת ורוד?!"
היא: "ממי, מתי אתה יוצא מהעבודה?"
היא בעצם אומרת: "לא מבינה איך עוד לא יצאת? אתה יודע שאני עם עלמה מארבע אחרי יום עבודה שלם, גמורה, סחוטה והורמונולית".
אתה: "מה זאת אומרת? אני כבר בדרך"
אתה בעצם רוצה להגיד: "איך אני עושה עכשיו רעש של נסיעה באוטו?"
היא: "צריך להכין את הבית לתינוק"
היא בעצם אומרת: "אנחנו הולכים לנקות תריסים, לקרצף את הרצפה, לכבס את הווילונות, לקנות משטח החלקה חדש לשידת החתלה, לתלות מדפים, ובגדול לעשות מייקאובר לחדר. הייתי עושה את זה לבד, אבל אני בהריון, אז אתה תעזור, נכון?"
אתה: "רוצה גם להחליף את הטפט בחדר?"
אתה בעצם רוצה להגיד: "לא עשינו את זה כבר עם עלמה?"
היא (בוכה): "אני לא מאמינה שאתה אומר לי את זה עכשיו"
היא בעצם אומרת: "אתה לא רואה שאני רגישה בתקופה הזאת? אתה כזה חסר רגישות"
אתה (אחרי חצי דקה של שקט בה אתה מנסה להבין מה קרה פה בדיוק): "צודקת ממי"
אתה בעצם רוצה להגיד: "בסך הכל אמרתי שיפה לך להיות בהריון"
ועוד מילה קטנה, כדי להוציא את טעם הציניות המריר מהפה: אנחנו לא נצליח לעולם להבין מה עובר להן בראש, בטח לא בהריון, אז בואו רק פשוט נזכור שבאמת קשה להן יותר. הן נושאות עימן את הילדים העתידיים שלנו (לא חשבתם שזה יעבור בלי טפו טפו טפו), דואגות להם טוב טוב כמה חודשים טובים לפנינו, שומרות עליהם, ומבינות בזמן הזה מה זה אומר להיות אמא. וזה הרבה. אז גם כשקשה לכם ואתם חייבים להגיב (כי לפעמים חייבים להגיב), תנשמו עמוק, ותגידו את מה שאתם באמת רוצים להגיד כמה שעות אחר כך. עדיין אין סיכוי שתנצחו, אבל לפחות תדברו.
הבהרות:
1. אני מאוהב באשתי. היא מדהימה ולו רק בעצם העובדה שהיא מפרגנת לי לכתוב טור כזה.
2. היא לא הכריחה אותי לכתוב את השורה למעלה (היא פשוט כתבה אותה בעצמה).