כשאתם תופסים את הילד שלכם בשקר, זה טבעי להרגיש נבגדים, פגועים, כועסים ומתוסכלים. אבל האמת היא שזה נורמלי לשקר. זה אולי לא מוצדק, אבל זה נורמלי. למעשה כולנו משקרים במידה כזו או אחרת. כמה פעמים אמרתם לחמותכם שהאוכל שלה ממש, אבל ממש טעים, ובמכונית, בדרך חזרה הביתה, חשפתם בפני בן הזוג שהבישולים של אמא שלו פשוט הולכים ונעשים גרועים מיום ליום? וכשקניתם מכונית, וההורים שאלו אתכם כמה היא עלתה, האם לא הורדתם כמה אלפי שקלים (לפחות)? אנחנו ממעיטים את מה שעשינו ולעתים גם משקרים במצח נחושה. למה? כי אנחנו מנסים למנוע ויכוחים, או כי אנחנו לא רוצים לצאת "לא נחמדים" ולפגוע. אנחנו יודעים שזה לא בסדר ועושים זאת בכל זאת, והרבה פעמים גם ליד הילדים.
עם ילדים, שקרים מהווים לעתים קרובות תקלה טכנית: היעדר מיומנות של התמודדות. זהו תפקידנו כהורים ללמד את הילדים שלנו כיצד לפתור בעיות בדרך יותר יעילה. אז הנה כמה סיבות למה ילדים משקרים:
למה ילדים משקרים?
על מנת ליצור זהות. אחת הדרכים בהן ילדים משתמשים בשקרים היא יצירת זהות והתחברות לילדים אחרים, גם אם הזהות הזו מזויפת. שקרים יכולים גם להיות תוצאה של לחץ חברתי. ייתכן וילדכם משקר לחבריו לגבי דברים שעשה, או דברים שאבא שלו עשה, כדי לגרום לעצמו להיראות יותר מרשים.
לעשות הפרדה מההורים. לפעמים מתבגרים משתמשים בשקרים על מנת להשאיר חלקים בחייהם מופרדים מהוריהם. לעתים הם ממציאים שקרים קטנים על דברים שלא נראים חשובים במיוחד. במקרים אחרים הם משקרים כאשר הם תופסים את חוקי הבית כקשיחים מדי. אז אם למשל יש לכם בת 16 ואתם לא מרשים לה להשתמש באיפור, אבל כל החברות שלה משתמשות באיפור, היא עלולה לשים איפור מחוץ לבית ולשקר לכם. מטרתו של השקר לגרום לכם להאמין שהיא פועלת בהתאם לחוקי הבית בעודה עושה מעשים "נורמליים" לגילה.
לקבל תשומת לב. כאשר מדובר בילד קטן, ולשקרים שלו אין משמעות, ייתכן וזוהי דרכו לקבל מעט תשומת לב. כשילד קטן אומר "אמא, ראיתי עכשיו כדור פורח בשמים" זה שונה מאד מהילד שאומר "סיימתי את שיעורי הבית שלי", כאשר למעשה לא סיים. ילדים צעירים ממציאים סיפורים בזמן משחק דמיוני. זה לא נחשב לשקר אלא דרך לפתח את הדמיון ולהתחיל להבין את העולם הסובב אותם.
להימנע מפגיעה באחרים. בזמן זה או אחר, רוב האנשים לומדים איך להמעיט בדברים כדי לא לפגוע ברגשותיהם של אחרים. לילדים אין עדיין את התחכום שיש למבוגרים, לכן קל להם יותר לשקר. אנו המבוגרים לומדים כיצד להגיד דברים בצורה יותר זהירה אבל ילדים לא יודעים איך לעשות את זה, ושקר הוא הצעד הראשון לקראת זהירות זו. לעתים אנחנו מלמדים אותם כיצד לעשות זאת כשאנחנו אומרים משהו כמו "תגידי לסבתא שאת אוהבת את המתנה אפילו אם את לא אוהבת, אחרת היא תיפגע". אז למרות שיש לנו סיבה טובה ומוצדקת, אנחנו עדיין מלמדים את הילדים איך "לסובב את האמת".
להימנע מבעיות. רוב הילדים משקרים בזמן זה או אחר על מנת להימנע מהסתבכות. למשל כאשר הם נקלעים למצב ביש כי עשו משהו שלא היו אמורים לעשות. אולי הפרו חוק כלשהו או לא עשו משהו שהיו אמורים לעשות, כמו מטלה בבית. אם אין להם דרך אחרת לצאת מזה, במקום לשאת בתוצאות, הם משקרים כדי לא להסתבך.
לדבר בשקרים הוא מיומנות הישרדות מקולקלת
מתפקידינו, ההורים, לעשות הבחנה בין סוגי השקרים של הילדים ולוודא שהשקר אינו קשור להתנהגות מסוכנת או לא חוקית. וכאן נכנס העניין של "לבחור את הקרב" שלך. אם אתם שומעים את הילדה שלכם אומרת לחברה שלה שהיא לא יכולה לבוא אליה כי יש לכם אורחים, כשלמעשה זה שקר, אולי תבחרו להגיד לה משהו על זה, ואולי תבחרו להתעלם, במיוחד אם זו התנהגות יוצאת דופן אצל הילדה. אך אם היא משקרת לגבי משהו מסוכן או לא חוקי, אין ספק שעליכם להגיב.
אז תחליטו מה באמת חשוב, וקחו בחשבון את שלב ההתפתחות של ילדכם. ילד בן 4 יספר סיפורי אלף לילה ולילה כדרך להיות יצירתי ולהכניס היגיון לעולמו. גם בני ה 7-8 יעשו זאת אבל להם יש יותר חשיבה של שחור/לבן. אז אולי הם יגידו: "אני שונאת את האישה הזו" כשלמעשה הם לא אהבו משהו שאותה אישה אמרה. במקרה כזה, תוכלו להחליק את הדבר או בעדינות לתקן את הילד עם תגובה כזו "אז לא אהבת את מה שהיא אמרה אתמול?"
בדרך כלל שקרים של ילדים אינם מהווים בעיה מוסרית, לכן חשוב לא לקחת אותם באופן אישי. רוב הילדים לא משקרים כדי לפגוע בהוריהם - הם משקרים כי משהו אחר מתרחש מתחת לפני השטח. החלק החשוב הוא להתייחס להתנהגות מאחורי השקר. אם תקחו זאת באופן אישי ותגיבו בכעס לא תצליחו להתמודד ביעילות עם המידע הספציפי שמאחורי ההתנהגות.
שקרים של ילדים אינם עניין של מוסר, הם עניין של חוסר מיומנות בפתרון בעיות ועניין של הימנעות מנשיאה בתוצאות. ילדים יודעים בדרך כלל מה נכון ומה לא נכון, למעשה בגלל זה הם משקרים. הם לא רוצים להסתבך בגלל מה שעשו והם משתמשים בשקרים על מנת לפתור את הבעיה. מה שזה אומר זה שהם זקוקים למיומנויות טובות יותר, ותפקידכם כהורים הוא לעזור להם לפתח את המיומנות של פתרון בעיות.