אין כמו להתרפק על נוסטלגיה משפחתית ונראה שגם אתם אוהבים את זה. עשרות תמונות נשלחו אלינו במסגרת תחרות "פלאשבק" – תמונות שבהן אתם משחזרים תצלומי ילדות שלכם - בבתים בהם גדלתם, במקומות שהיו אהובים עליכם בתור ילדים ואפילו באתרים בחו"ל. קבלו כמה נבחרות, ואם גם אתם רוצים לשלוח תמונות ולזכות באלבום דיגיטלי, עוד לא מאוחר. הזדרזו ובקרוב נפרסם אותן ואת שמות הזוכים.

התמונות שלכם: עם חברים, אחים ואפילו עם עץ

התמונה משמאל צולמה בשנת 1987, בטקס סיום כיתה א' של שני החברים אורן אלמוג (מימין) ואיתי זנגי. "היה כיף והזדמנות נדירה לשחזר את התמונה", אומר אורן. "אולי נשחזר אותה שוב כשניהיה בני 50".

אין תמונה
נשארו חברים טובים מ-1987. אורן אלמוג ואיתי זנגי

התמונה המקורית של דנה צימרמן צולמה בשנת 1988 בספרד, העדכנית כבר צולמה בארץ בשנת 2010.

אין תמונה
מצאו את ההבדלים. דנה צימרמן אז ועכשיו

גם במקרה הזה התמונה המקורית צולמה בחו"ל. ואדים לידין מצולם בעיר דנייפרופטרובסק שבאוקראינה בשנת 1987. השיחזור כבר נעשה לפני כמה שבועות באשדוד.

אין תמונה
החרמונית, הכובע והנעליים נראים ממש אותו דבר. לייק לגמרי. ואדים לידין

התמונה הראשונה של בני משפחת גביש צולמה בערך בשנת 1975. שלושת האחים רפי (היום בן 40), ירון (בן 38) ואריאל (בן 36), עומדים מול ארון ספרים בבית הוריהם. התמונה השנייה צולמה בערך 28 שנים לאחר מכן, בשנת 2003 באותן פוזיציות מול אותו ארון.

אין תמונה
הארון הוא אותו אחד מלפני 28 שנים. האחים לבית משפחת גביש (מלמעלה למטה): רפי, ירון ואריאל

"התמונה הזאת היא שיחזור שלי ושל אבא שלי בים מול תמונה שלי ושל הבת שלי בים", כותב לנו גיא רון.

אין תמונה
שיתף גם את בתו בשיחזור. גיא רון

"צהריים סתוויים בפארק קנדה בלטרון, ט"ו בשבט 1990, הם ההתחלה למסורת ארוכת שנים בבית משפחת שילה", כותבת סמדר שילה מירושלים. "תמימים וחמודים, הסתדרו תמר סמדר ואלון בבית העץ מאחורי השקדיה לפי הגיל וחייכו למצלמה. מאז, אחת לכמה שנים חוזרת כל המשפחה בט"ו בשבט לפארק כדי להצטלם. המעקה הוחלף, השקדיה נעלמה, וגם הילדים 'קצת' גדלו. אבל החיוכים הם אותם חיוכים, האווירה תמיד מצוינת והילדים האחרים שתמיד משתוללים בפארק נותנים את התחושה כאילו הזמן עצר מלכת".

אין תמונה
האחים לבית משפחת שילה בתמונות הראשונות שהחלו את מסורת השיחזור
אין תמונה
והנה הם היום

לכל אחד יש את העץ הנדיב שלו, וזה של שלומי דרעי נשאר אותו דבר מאז שנת 2000, עת צולמה התמונה המקורית. "העץ בתמונה הוא בעצם חלק בלתי נפרד מהילדות שלי", הוא כותב. "כשהייתי קטן אני ומשפחתי גרנו במשך כשנתיים בצפון בבית נטוש במקום מבודד בלי חשמל ובלי מים זורמים. לא מזמן החלטתי לנסוע לבקר שם וכשראיתי את העץ התרגשתי לראות שנשארו שם זכרונות שאני השארתי כמו השמיכה שתליתי כדי שלא יכאב לי ברגליים בטיפוס על העץ (למרות שהענף עצמו נשבר), טבעת ששימשה לי כסל ועוד כמה קרשים שתליתי עליו. למקום קוראים נורית ואת כל הבתים הרסו לאחר שאני ומשפחתי החלטנו לעזוב".

אין תמונה
העץ הנדיב, גרסת המציאות. שלומי דרעי בשנת 2000 ובשנת 2011

"הסיפור הזה קצת מיוחד", כותבת דנה מורלגר מכפר סבא. "התמונה היא של אמא שלי, סנדרה. לפני כמה חודשים צילמתי אותה בזמן ארוחה משפחתית. כשהעליתי את התמונות אמא שלי התעקשה שמדובר בתמונה שמאוד מוכרת לה אבל לא הצליחה להיזכר מאיפה. בשבוע שעבר היא חגגה יום הולדת 50 עגול ויפה, ואחי ואני הכנו לה מצגת מושקעת מלאה בתמונות ילדות שלה. כאשר אספנו את התמונות מהבוידעם הבחנתי פתאום בתמונה הזו של אמי כשהיתה ילדה ופשוט נדהמתי. שתי התמונות צולמו בהעתק מושלם, מבחינת הפוזה, החיוך הקטן והמבויש, אותו מבט, אותה הפניית ראש אפילו אותו תלתל בצד! התמונה הזו שוחזרה מבלי לדעת אפילו שאנו עושים שחזור וזה באמת היה גילוי מדהים ומשעשע".

אין תמונה
שחזור מקרי. סנדרה מורלגר בילדותה והיום

בא לכם גם לנסות? שלחו לנו את התמונה המקורית והתמונה המשוחזרת למייל שלנו, כתבו באיזו שנה צולמה התמונה המקורית, תארו בכמה משפטים קצרים את הסיטואציה, וכמובן, צרפו פרטים אישיים: שם מלא, מספר טלפון וכתובת (מספר הטלפון והכתובת ישמשו ליצירת קשר עם הזוכים ולא יפורסמו באתר).

שלושת השיחזורים המוצלחים ביותר יזכו את יוצריהם באלבום דיגיטלי מתנת אלבומבום.

כתובת המייל למשלוח תמונות היא: family@mako.co.il  ולא לשכוח טקסט ופרטים.

*** התחרות בכפוף לתקנון.

היה כיף והזדמנות נדירה לשחזר את התמונה

אולי נשחזר אותה שוב כשניהיה בני 50