משפחת ארצי בטיול בדיסניוורלד
משפחת ארצי בטיול בדיסניוורלד | צילום: אלבום פרטי, באדיבות המשפחה

איתי ארצי (42) : "אני עצמאי בעל חברת לפיתוח תוכנה, מסיים לימודי פסיכותרפיה בשיטת 'האקומי'. למדתי תואר ראשון ושני במדעי הרפואה, עסקתי במחקר ועברתי לעסקים. התחלתי ללמוד בודהיזם באוניברסיטת תל אביב, ובהמשך למדתי פסיכותרפיה. כתבתי ספרי ילדים תחת שם העט אייק – "למה דרקונים יורקים אש", "ככה חתולים מבקשים סליחה", ו"איך מתנהגים עם חבר", שנבעו מתוך ראייה בודהיסטית ואדלריאנית. אני לומד להיות מנחה מדיטציה בפסיכודהרמה, ומלמד בחטיבת הדסים באבן יהודה, במסלול שפיתחתי לעידוד בנות להייטק, אני ושותפה פתחנו מסלול שמעודד בנות לחשיבה עסקית טכנולוגית ויזמית".

קרן ארצי (39): "רוב השנים עוסקת בתקשורת , למדתי מינהל חינוך ולימוד נשים ומגדר. בכותרת למדתי עיתונאות ותקשורת, עבדתי בעבר בידיעות אחרונות כשהיה בחוד החנית. זזתי מהמדיה לדוברות ועבדתי בארגון פיננסי, וכשהילדים נולדו גיליתי שיש עוד מקום שאני רוצה להתקדם והוא תקשורת בין אנשים, הבנתי שבארגון אני אוהבת להקשיב ולתמוך, החלטתי ללמוד ייעוץ ארגוני במכון אדלר, והתאהבתי בתיאוריה בפן המשפחתי כך שהחלטתי לוותר על ייעוץ ארגוני ועברתי להנחיית הורים ומשפחה. זה היה המקום הראשון שאליו יצאתי באופן קבוע בערבים ואיתי היה נשאר עם הילדים. נוצר איזון - במקום אימא שמחזיקה את הילדים קרוב אליה, זה אפשר לאיתי להיות עם הילדים ולהעביר ערבים של בנים. היום אני מנחת הורים ומשפחה מטעם המכון ועוסקת בייעוץ של תקשורת פנים ארגונית".


נשואים: 16 שנה. קרן: "הכרתי את איתי כשהייתי בת 16.5 ואיתי היה בן 18. החלפנו טבעות בגיל 18. גדלנו וגידלנו אחד את השנייה. לימים, כשהכרתי את התיאוריה האדלריאנית הבנתי שיש משהו בבחירת בן זוג שבא לעזור לרפא את פצעי הילדות ואתה בוחר בן אדם שעוזר לך להרגיש בעל ערך, עיקר הזוגיות שלנו מבוסס על מאמץ להעלות את הערך אחד של השנייה ומזה נובע השיתוף שלנו בבית".


גור (13.5) קרן: "לומד בחטיבת הדסים, אמן בנפשו ומגיל צעיר כל יום מצייר, בשנתיים האחרונות התפתח ועובד עם פוטושופ, גרפיקה ממוחשבת וציור דיגיטלי, ובחר במסלול מצוינות של אמנות. גור משקיע בזה כל יום כמה שעות ומצייר בעיקר גיבורי על ודמויות, הוא בנה אתר ומעלה לשם ציורים. גור אלרגי לחלב. הוא עבר טיפול באסף הרופא ומצבו יותר טוב, אך עדיין מחווייב לשאת מזרקי אפיטן וצריך להיזהר במצבי מחלה ומזג אוויר חם כי זה יכול לעורר תגובה מסכנת. הוא בעיקר אוכל מוצרי חלב בבית, אך אנחנו שומרים ולא לוקחים סיכונים, ולכן לא אוכל בבית הספר. גור והראל בחרו לישון ביחד יש להם חדר שינה וחדר עבודה ומשחקים".

הראל (10) קרן: "לומד בבית החינוך בית אבי, לומד תכנות בחוג אינטרנטי פעם בשבוע מול המסך, מאוד אוהבת מתמטיקה וטוב בזה. הראל אלרגי לאגוזים, בוטנים, שומשום וקטניות. הוא גם עשה טיפולים באסף הרופא לעמידות למזון המכיל בוטנים ושומשום, ונדרש לקחת כל יום מנה של אלרגן. זה מחייב אותנו להיות הרבה ביחד כי הוא צריך להיות בהשגחה. הראל לא אוכל ממתקים, לא הולך לישון מאוחר, עושה שיעורים מיד כשהוא מגיע הביתה. יש לו מעין מוסר פנימי שהוטמע, וגבולות ברורים לצד חופש גדול שאנחנו מאפשרים".

משפחת ארצי בטיול בדיסניוורלד
צילום: אלבום פרטי, באדיבות המשפחה

חתולים: יושי בן 5 וצוקי בת 3.


מגורים - קרן: "עברנו לאבן יהודה מרמת גן לפני חמש וחצי שנים. גרים בבית שלנו - דירת גג בת שלוש קומות. בקומה השלישית קליניקה, בקומה השנייה מרבית חדרי השינה והשירותים, בקומה הראשונה מטבח וסלון ורוב היום מתרחש שם".


סדר יום:

06:00  - איתי מתעורר ועושה מדיטציה

06:45  - יתר בני הבית קמים. קרן: "הבנים זקוקים לעזרה בקימה. אוכלים ארוחת בוקר. גור מסדר בבוקר את התיק, הראל השאיר הכול בבית הספר. הבנים אוכלים ביחד, ואיתי מצטרף אליהם. אני מעדיפה לאכול אחרי שהבית שקט".

07:45 איתי מסיע את הבנים למוסדות הלימוד.

08:00 קרן: "לפעמים אני נשארת בבית כי יש לי טיפולים בקליניקה ועובדת עד הצהריים כשהילדים מגיעים או עובדת בבית קפה במושבה ואוכלת שם, או יוצאת לפגישות בחוץ. מכיוון שהבנים אלרגים למזון יש תיאום לו"ז הדוק. אם אני נוסעת ומתרחקת מהיישוב איתי נמצא בבית, אנחנו מעדיפים להיות קרובים במידה ויקפיצו אותנו. האלרגיה שלהם מכתיבה את האווירה המשפחתית שלנו, ובעקבותיה עשינו טוויסט בחיים בזה שאני עובדת מהבית ואיתי עובד קרוב לבית. חשוב לנו להיות ערוכים תמיד כי מדובר בסכנת חיים מיידית עם החשיפה לאלרגן".

13:30 – 15:00 – קרן אוספת את הבנים מהמסגרות, ואוכלת איתם ארוחת צהריים.  

16:00-19:00: זמן חופשי עם חברים. איתי חוזר בין 16:00-17:00 . קרן: "שניהם מאוד אוהבים את החברים אחד של השני".

19:00-20:00 – ארוחת ערב. קרן: "אנחנו אוכלים יחד וכמעט תמיד יש אצלנו חבר שנשאר לאכול ארוחת ערב". 

20:00-21:30 – מקלחות וטלוויזיה. קרן: "גור מתבגר ומעדיף להיות עוד קצת במחשב ולעשות שיעורים או לעבוד על האמנות שלו. אנחנו פחות מגבילים בשעת שינה, והוא הולך לישון סביב השעה 22:00. איתי: "קרן הולכת לישון ברגע שאפשר, ואז כשהילדים נרדמים, מתחיל היום שלי – אני לומד שפות או עושה הליכות בשעות 23:00-24:00.


מה אוכלים בבית? איתי: "בגלל שלכל אחד יש אלרגיה וטעם אחר, יש אוכל מסוים לגור, אוכל לי כי אני טבעוני ואוכל לקרן". קרן: "לפני שנתיים איתי עבר לטבעונות, אני נבהלתי כי גם ככה המטבח שלנו כל כך מיוחד עם האלרגיות, אבל הוא סחף אותי והפחתתי בבשר, והוא מבשל אוכל טעים. אנחנו מבשלים הרבה. הבנים מעדיפים בערב אוכל חם ומבושל ואוהבים בשר. זה הושרש מגילאים צעירים. אנחנו מבשלים הרבה בסוף השבוע לכל השבוע ובמהלך השבוע מעדכנים. לגור יש רצונות ותשוקות, ובגלל שאנחנו עובדים מהבית, אנחנו יכולים לדאוג שתבשיל חם יהיה זמין".

הראל ארצי
הראל ארצי | צילום: אלבום פרטי, באדיבות המשפחה

חלוקת התפקידים בבית: איתי: "כל אחד משתדל לעזור במה שהוא יכול, זה בעיקר מגיע ממקום של וויתור על עקרונות. הבסיס של הזוגיות שלנו ב-24 שנה הוא לוותר על היאחזות ברעיונות ועקרונות, לוותר על טריטוריות ולהיות פתוח לעוד אפשרויות. אין מישהו אחד מבשל ומישהו שעושה כביסה, ואין אצלנו 'אני לא עושה כביסה'. בגדול אני אעשה כלים, וקרן בדרך כלל כביסה, בבישול אנחנו מתחלקים, בזבל נתחלק. מי שרואה שיש מה לעשות, עושה, אף אחד לא מחכה שהשני יעשה".

קרן: "איתי מבשל גורמה – תבשילים הודיים מפנקים שבעיקר שנינו אוכלים, ואני את האוכל של הילדים – שניצלים, קציצות, אורז פסטה. הבית שלנו חי, בגלל שאני נמצאת בבית והילדים תמיד היו בבית ולא בצהרונים, ומביאים חברים. יש כאן תכונה שאנו אוהבים וכל הזמן יש מה לעשות. ההתחשבנויות ששומעים אצל זוגות אחרים על מטלות הבית  - אצלנו זה לא קיים".


מטלות הילדים: קרן: "הם עוזרים בכביסה, מוציאים מהמייבש ומקפלים. הראל מעדיף כביסה וגור כלים, אנחנו גם פחות מעדיפים שגור ייגע בכלים. הילדים אחראים על סידור החדר שלהם, הם מסדרים את המיטה בבוקר מגיל קטן. גור מאוד קפדן והראל זורק את זה. החדר שלהם מאוד מסודר, וחדר משחקים הם מסדרים אחריהם עם חברים. הראל עוזר לבצע את קניות הבסיס באונליין".


תחביבים - קרן: "אני אוהבת לקרוא בתחום הפסיכולוגיה. בחמישי בלילה ושישי יושבים לראות סדרות, איתי עוקף אותי. עכשיו אנחנו רואים את "כתום זה השחור החדש". אוהבים לראות עם הילדים, לאיתי יש סדרות שהוא רואה ביחד איתם על חייזרים, חלל  - כל מה שאני סובלת 24 שנה ונאלצת להראות כאילו אני אוהבת. אנחנו אוהבים לראות סרטים בקולנוע, שם אני רואה את כל הסרטי בנים וזורמת בעניין. בנוסף, אני עושה ספורט בקונסולת משחק שלהם - רינג פיט, משתדלת רבע שעה כל יום". 

איתי: "אני אוהב ללמוד שפות, דובר רוסית, רומנית, קצת גרמנית וצרפתית, למדתי יפנית אבל אני לא מדבר, עכשיו אני לומד ערבית, עושה קליגרפיה, עסקתי באמנויות לחימה מספר שנים".

קרן: "הבנים לומדים שפות באפליקציות, הראל לומד צרפתית וגור גרמנית. זה הגיע כמובן מאבא שלהם".  

גור ארצי אוכל את הפיצה הראשונה שלו
גור ארצי אוכל את הפיצה הראשונה שלו | צילום: אלבום פרטי, באדיבות המשפחה

אאוטסורסינג – קרן: "יש לנו עוזרת שמגיעה פעם בשבועיים לנקות". 


ערך מרכזי בבית: קרן: "משפחתיות, והדאגה לאחר. אם לדוגמא להראל יש טיפול , אנו מצפים שגור יבוא ויתמוך בו זה יותר חשוב לנו מבית ספר, במיוחד שהם תלמידים מאוד טובים".


מה בסל רגשות האשמה? איתי: "כשהילדים היו צעירים שמרנו הרבה על נקיון וסטריליות, זה אחד הדברים שלדעתי תרמו להתפרצות של האלרגיות, הם לא היו זוחלים בחול, היינו מסדרים איתם את המכוניות ודאגנו שהבית יהיה מסודר ומצוחצח, אלו ערכים שעוברים בהתנהגות".

קרן: "אני בעיקר מרגישה אשמה שכשחינכתי את גור שהיה אלרגי לחלב ולא היה עם סייעת, מגיל קטן הסברתי לו שהחיים שלו בידיו. בגיל שנה וחצי כבר ירדתי לגובה שלו ואמרתי שאסור לגעת בזה, וצריך לנקות ידיים מתוך מקום של שמירה על הבריאות הפיזית. זה לא קל לאף אחד לחיות עם סכנת מוות מרחפת מעליו, אבל זו הייתה חרדה גדולה שלי, ואני בטוחה שהוא סוחב את זה. אולי יכולתי לעשות את זה אחרת".

איתי: "אני גם מרגיש חרטה על צורת הביאה שלי לעולם, לאנשים ולילדים לפני שלמדתי בודהיזם. רק אחרי שהתחלתי ללמוד ראיתי כמה האינטרקציה שלי עם אחרים מבוססת אגו. הבודהיזם פתח לי מאוד את היכולךת שלי לנשום בתוך סיטואציות משפחתיות כמו התקפי זעם של הילדים והתקלות שפוגעות בזמן האישי שלי, ואפשר לי להסתכל עליי כחלק מהמרקם המשפחתי והכללי".

קרן: "איתי השתנה מקצה לקצה, בשלוש השנים האחרונות, אנחנו עוברים את גיל ההתבגרות של גור. אני מרגישה שזה קרה כמו בספרות, שהם פתאום יוצאים נגד. תמיד הקפדנו ללכת כמשפחה לאשפוזי יום של הטיפול באלרגיות, אני זוכרת את הרגע ההוא, שגור בא ואמר אני לא בא אתכם, ולא הבנו מאיפה זה בא לו".

ציור של גור ארצי
ציור של גור ארצי | צילום: אלבום פרטי, באדיבות המשפחה

כמה משתכרים? איתי: "שנינו עצמאים, משכורות ממוצעות ומעלה".   


לאן הולך הכסף?  קרן: "על אוכל לדעתי, אבל איתי הוא סמנכ"ל הכספים ואני סמנכ"לית הבריאות. זה מקום שאני נותנת יותר לאיתי לקבל החלטות". איתי: "על אוכל, דירה, רכבים והוצאות רפואיות. הוצאנו 10,000 שקלים על כל טיפול אלרגיה, שבתוכו מפסידים ימי עבודה ויש הוצאות נלוות".


מגבילים בזמן מסך? איתי: "יש לנו הגבלה בתכנים אך פחות בזמן. לפני שינה לא מרשים, אין מסכים בחדרים. אם הראל לומד צרפתית דרך אפליקציה זה מבורך. בגלל שהשיח פתוח מדברים על הכול, ומשתפים אותנו כשהם רואים תכנים לא מתאימים בקבוצות וואסטאפ".

קרן: "אני רוצה לחשוב שהם משתפים אותנו על כל דבר. הם יודעים שאפשר לשתף, ובדרך כלל לא מקבלים ביקורת אלא מרחב פתוח להגיד מה שהם חושבים. אנחנו לא מאפשרים לשבת לשולחן האוכל בצהריים ובערב עם הניידים שלהם. הילדים כבר אומרים את זה גם לחברים שלהם שלפעמים אוכלים איתנו".


על מה רבים? איתי: "אני לא יכול להגיד שאי פעם ממש רבנו. יש ויכוחים של 5 דקות, רוב הפעמים על אי הסכמה כללית בראיית צורת החינוך, או משהו ברפואה. קרן אחראית על התחום הרפואי, היא נותנת יותר דברים טבעיים והומאופתיים, וחשבון הבנק שלנו מממן את חנויות הטבע, וכמי שלמד מדעי רפואה אני לפעמים רואה את הדברים בראייה שונה, אז אנחנו מתווכחים אבל בסופו של דבר לה יש את ה- say  האחרון. זה מאוד עוזר שהחלטנו מראש למי יש את המילה האחרונה".

קרן: "איתי היום למד להכיר ביכולות של הרפואה המשלימה וגם כשהוא חולה הוא מחפש תשובה כזו.  בתחילת הדרך היו לנו חילוקי דעות, אבל ברגע שחשפתי בפניו את הגישה האדלריאנית ואת זה שבעצם ההתנהגות של הילדים היא לא נגדנו אלא המטרה שלה להרגיש חלק מהמשפחה. ברגע שהנחנו את הבסיס של העקרונות איתי עף על זה והספרים שלו הם דוגמא לכך".  


קווים אדומים: קרן: "כשמרגישים שמישהו פוגע בערך של האחר או בדברים. אנחנו מעודדים ונותנים לגיטימציה לכל קשת הרגשות אך לא לכל מעשה. אין מצב שידברו אלינו לא יפה, או יגידו מילה לא יפה. זה לא קורה כי אנחנו לא מאפשרים, ונותנים דוגמא כי גם אם ההורים שלנו מעצבנים אותנו, אנחנו תמיד ממשיכים לשמור על כבוד, שיח ותקשורת מקרבת ולדבר על הדברים, ומעודדים אותם לפתור את הדברים בשיחה".

איתי: "שמים דגש על כבוד הדדי, מותר לך להיות עצבני, וגם לשנוא, אבל אתה לא פוגע באחר בטח לא פיזית, ולא משפיל".

קרן: "אנחנו מרשים להם לא ללכת לבית הספר אם לא בא להם, או סתם מחליטים לקחת חופש, ובגלל שיש להם את האפשרות הזו הם לא צריכים אותה ולא מתחלים. גם עם מקלחות, גור כבר לא שואל אותנו אבל אנחנו מרשים לבחור יום שבו לא מתקלחים".

איתי וקרן ארצי
איתי וקרן ארצי. בלי עימותים מיותרים | צילום: אלבום פרטי, באדיבות המשפחה

מפלס עצבים: איתי: "אני אלרגי לאי ראיית האחר, לא רק שלא רואים אותי אלא שמישהו לא רואה מישהו אחר, זה התפתח אצלי מאוד מאז שאני לומד בודהיזם ופסיכותרפיה, זה הפך למטרת החיים שלי, לעזור לאחרים דרך הספרים שאני כותב , בטיפטל, בהנחייה של בודהיזם ומדיטציה, אני משתדל להעביר מהשינוי שעברתי לאחרים".

קרן: "אנחנו מגדלים גם 7 חתולים בבניין, חשוב לנו שהילדים יתנו להם אוכל ושתייה, בנינו להם בית מחסה מהחורף. מה שהכי מאתגר אותי לפגוש זה מקומות של חוסר אחריות, בבית אני לא פוגשת את זה כי זה מוטמע, הילדים מאוד אחראיים אבל יש לי ציפייה סמויה מרוב האנשים להתנהג באחריות כמו שאנחנו מתנהגים".  


סופי שבוע: קרן: "קבענו שבת אחת של בית ושבת של יציאה החוצה, היום הם פחות מעדיפים. אנחנו משתדלים לצאת בשבתות נעימות החוצה לטבע. לפעמים אוהבים לאכול איתם בחוץ".


הזמן המועדף עליכם במהלך השבוע: קרן: "כזוג - שישי בבוקר, כי זה הזמן היחיד שלנו לבד. אנו מקצים אותו לארוחת בוקר, קפה ואפילו קניות במרכולית ביחד, יש לנו זמן להתחבק בין התור למקרר, משמיעים ברקע את שלמה ארצי אז בכלל  אנו מרגישים בדייט. עם הילדים - חמישי בערב גור לא לומד ביום שישי ויש אווירה של סוף שבוע, ימי שני זה ערב הפיצה שלנו, שייסדנו מאז שגור יכול לאכול חלב, הילדים מכינים פיצה בעצמם".

איתי: "אני אוהבת את שעות אחר הצהריים כי אני משחק איתם לפעמים במשחקי טלוויזיה".

קרן: "הם גאים בנו שאנחנו עושים דברים דיגיטליים, מתרגשים שאנחנו באים לתוך העולם שלהם".


זמן איכות זוגי - קרן: "אחד הדברים שאני ואיתי אוהבים לעשות זה למצוא את הרגע שלנו בחדר שינה ולדבר, יש הרבה אינטימיות בשיח. כשאיתי התחיל ללמוד בודהיזם מצאנו נקודות השקה והיו לנו הרבה דיונים פילוסופיים".  


זכרון משפחתי נעים - איתי: "דיסני! היינו בטיול בר מצווה עם גור באפריל האחרון בניו יורק, מיאמי ופלורידה שהוא תכנן בעצמו, והכין מצגת, עליתי איתם על כל המתקנים והיה ממש כייף. חסכנו לזה שלוש שנים מראש. היום אנחנו חוסכים לבר מצווה של הראל".

קרן: "הסיום של הטיפולים. כשגור אכל בפעם הראשונה פיצה, וכשהראל יכל לאכול M&M אלו רגעים מאושרים, כי זה לעבור מהקצה של מה שהכי מפחיד אותך, ויש כאן הצלחה של תהליך שעשינו ביחד, עמדנו ברגעים המפחידים ולכל מקום לקחנו מנות ומזרקים, אבל עברנו את זה יחד כמשפחה".