לינדה מרשל (43) עוסקת ב-15 השנים האחרונות בניהול זמן לארגונים ובעלי עסקים. "ניהול זמן מורכב מניהול משימות, ניהול האנרגיה שיורדת ככל שנמשך היום, מה שפוגע בבעלי עסקים ובארגונים, וניהול תשומת לב – איך אנחנו משתלטים על המיילים והטלפונים והסחות דעת כמו אנשים במשרד או רשתות חברתיות. כל זה מאוד העיק עליי כל הזמן, גם משום שאני מופרעת קשב וגדלתי בבית של שישה ילדים. מה שעזר לי בתור ילדה שהייתה צריכה לעזור בבית, כי ההורים עבדו אחר הצהריים ואנחנו תקתקנו את הבית, היו הרשימות שהכנתי כל הזמן. הייתי מוצפת ומה שעזר לי ללמוד למבחן ולהכין עבודה זה לפרק את זה למשימות. אז לא ידעתי שזה קשור לניהול זמן, אבל מצאתי את הפיצויים האלה. לפני שהתחלתי לעסוק בניהול זמן הייתי מפיקה ב"מקור ראשון", תמיד כתבתי גם ביקורות ספרים לעיתון, למדתי לתקתק דברים, אני הייתי הראשונה שהגיליון סגור אצלה. כשהעבירו את העיתון לבעלות אחרת, פיטרו שליש מהעובדים - ביניהם אני. גיליתי אחרי כמה ימים שאני בהריון ראשון והתחלתי להרגיש על הפנים, הקאות, עייפות וכו'. עד חודש חמישי הייתי בטוחה שאחזור להיות שכירה, בינתיים עברנו מתל אביב לרעננה, כשהתינוק שלי נולד הפכתי לאימא אדמה, והבנתי שאני הולכת לכיוון של עצמאות, באתי גם מבית של עצמאים וזה עזר לי".

תומר מרשל (45) סטארטאפיסט 15 שנה בעולם של פיתוח טכנולוגי, מייסד חברת tribe effect. "באדיוקיישן טכנולוגי אנחנו בעצם לוקחים רעיונות מעולמות הסטארטאפ ומביאים לבתי ספר כאשר הדבר המרכזי הוא איך לפתח התמדה ורפלקציה אצל תלמידים. יש לנו אפליקציה שמאפשרת להם להגדיר יעדים, לשתף את המורים ביעדים ולהתמיד ברפלקציה יומית. אנו זפועלים עם זה שנתיים בבתי ספר, זו חברה שנתמכה על ידי רשות החדשנות ומשרד החינוך ומספר רשויות מקומיות. הילדים פחות נהנים מבתי ספר ואנחנו מנסים להביא את צורת החשיבה, האתגר והחדווה שיש בפיתוח טכנולוגי לתוך העולם של בתי ספר כי אנחנו אוהבים את הילדים שלנו וחבל שהם נמצאים במקום שלא נהנים בו. הקורונה עזרה לבתי סםפר לקחת סיכונים ולהתנסות בדברים חדשים, לצאת מאזור הנוחות".


נשואים: לינדה: "יש לי זוג חברים שתמיד רצו להכיר לי את תומר. חמש שנים הם התלבטו עם זה וכל פעם הוא הכיר לי חבר אחר שלו. הסיבה שהתלבטו הייתה בגלל שאני הייתי דתייה ותומר לא, הם חשבו שזה לא יעבוד. אני רציתי בחור למטרות חתונה ונישואים, ועד אז יצאתי רק עם דתיים. התחנכתי בחינוך הדתי, וגדלתי בדרום תל אביב. כשסיימתי ללמוד תקשורת, אותו זוג חברים אמרו לי לקחת את הטלפון של בחור שעובד בטלוויזיה ואולי הוא יכניס אותי למקום שבו הוא עובד".

תומר: "עבדתי אז בערוץ 8, במסע אחר ובבולדוג עם מיקי. גדלתי ברעננה ועשיתי שני תארים בתקשורת, חשבתי שאפשר לעשות מזה עבודה אמיתית. לינדה התקשרה ואמר לי היי סיימתי ללמוד וכו', סידרתי לה ראיון, היא שלחה לי מייל עם קורות חיים, והיא נכנסה לעבוד בחברת ההפקה בדיוק כשאני עזבתי. כך שלא ראיתי אותה. ביקום מקביל, אתר היכרויות, חצי שנה אחר כך, ראיתי תמונה שלה, ושלחתי לה כמה הודעות כי רציתי לצאת איתה".

לינדה: "לא הייתה לו תמונה אז לא הסכמתי. הוא כתב לי זה המייל שלי תשלחי לי מייל ואני אשלח לך תמונה לשם. ראיתי שהמייל מזהה אותו, והבנתי שזה אותו בחור ששלחתי לו קורות חיים. לא היה לי נעים, אז יצאתי איתו, גם בדייט השני היה לי לא נעים".

תומר: "ועדיין לא נעים לה 18 שנה אחר כך".

לינדה ותומר מרשל ביום החתונה (צילום: רוני הרמן)
צילום: רוני הרמן

לינדה: "אני אומרת לבנות שלי - אל תתחתנו אם לא נעים לכן, תיזהרו. אז התחלנו לגשר על הפערים החילונים הדתיים".

תומר: "אני הייתי כן בכיוון, חיפשתי מישהי דתייה. באותה תקופה לא הייתי, אבל הגעתי למסקנה שאני מעדיף בית דתי. אם אתה צריך לחנך ילדים היום ואתה שואל איפה החינוך פשוט יותר אתה מעדיף מערכת ערכים ברורה". לינדה: "אחרי שנה מהדייט הראשון התחתנו". תומר: "כנראה שעשיתי משהו בסדר".


יהל (15.5) - "חובב כדורגל מדריך בבני עקיבא, למד בישיבה תיכונית בקרני שומרון".

ניתאי (13.5) - "חתך מכדורגל, היה שוער כמה שנים וחתך לקפוארה לפני שנתיים. אלוף בפורט נייט וטטריס. ילד טכנולוגי".

עברי (12) - "חי בסרט של מארוול, בחור מאוד יצירתי, מתחזק ערוץ יו טיוב מגיל 6 גם הוא בקפוארה".

ירדן (9.5) - "קפוארה, חובבת שוקולד מושבעת. אוהבת לשיר, להופיע, לרקוד, ולהיות עם חברות בעיקר".

עיינה (5.5) - "פירוש השם שלה הוא מעין בנקבה. אני מקפידה לא לתת שם שלא שמעתי, שלא ירגישו לא מחוברים. שמעתי על מישהי מבוגרת בת 70 שקראו לה עיינה, ואז ראיתי שיש עוד. היא הנסיכה של הבית. ילדה מאוד חכמה, היא רוצה להיות טייסת וכבאית, מאוד פמיניסטית. אמרתי לה שזה בסדר כל הנשים הן כאלה, פעמיים בשבוע עפות על עצמן ואחר כך מכבות שריפות, אמרתי לה שהיא מוכנה לחיים, יש לה יותר חברים בנים מאשר בנות, והיא אוהבת את כל הדברים שבנות אוהבות כמו שמלות, לשיר, לרקוד ולטפס".

2 צינצ'ילות – "מהסגר הראשון, נמצאות אצלנו כבר שנה וחצי".


מגורים: תומר: "אריאל, בדירה משלנו, בת 6 חדרים. חצי שעה מתל אביב, וגם יש פה הכל".

לינדה: "מאז שהתחתנו היינו שנה ברעננה ובתל אביב ובאנו לכאן. לא היה כאן כלום אלא אופציה לקנות בית במחיר זול, מקום שקט עם מזג אוויר מנצח, כמו ירושלים אין לחות, גם בשיא החום לא מזיעים. מזג אוויר זה איכות חיים. בנוסף יש כאן סופרים, בריכה, קאנטרי".

תומר: "זה כמו רעננה של שנות ה-80 וה-90. יש בעיקר אוכלוסייה לא דתית. הגיעו לכאן בשנות ה-90 עולים מהעלייה מרוסיה, כך שחצי מהאנשים כאן רוסים. יש רק 10-15 אחוזים אוכלוסייה דתית. כולם חושבים שכולם כאן מתנחלים, אבל יש גם הרבה יישובים חילוניים".


סדר יום: לינדה: "תומר קם מוקדם ממני, בערך ב- 6 בבוקר ומעיר את הבנים, עברי יוצא בשש וחצי, בהסעה. יהל וניתאי יוצאים בעשרים לשבע, ואז הוא מעיר אותי. תומר מכין את הכריכים לבנים, הבנות יותר מפונקות. אני קמה, מעירים את הבנות, הן מתארגנות וכולנו יוצאים בשמונה מהבית. אני עובדת מבית קפה קבוע, לפחות ארבעה ימים בשבוע. נשארתי עם כל ילד בבית שנה אחרי שנולד, ואחרי זה גיליתי שאני חייבת לצאת מהבית, למרות שיש לי חדר עבודה בבית, לרוב לא נשארת פה כי אני צריכה לעשות את הניתוק הזה, הפגישות והנטוורקינג שיש שם מצוינים מבחינתי. מדובר בבית קפה גרגר באריאל, אנחנו קוראים לזה 'המשרד'. אני פוגשת שם לקוחות והרבה בעלי עסקים יושבים שם. זו אווירה של עבודה, אבל בערב אני לא אצא לשם. אני נמצאת שם יום שלם עד רבע לארבע, חוזרת דרך הגן אוספת את עיינה ומגיעים הביתה. בחמש הגדולים חוזרים עם הסעות. ירדן חוזרת בשתיים וחצי, אני משאירה לה כאן ארוחת צהריים. אחר הצהריים מתחילים חוגים, הסעות, חברים, שיעורי בית, בני עקיבא, וכל הכיף הזה. בשבע הקטנים בבית, מקלחות, מכינה ארוחות ערב למי שנמצא. אנחנו מקפידים לאכול פעמיים בשבוע ביחד ארוחת ערב, כשאין למישהו חוג, מודיעים להם שכולם פה בשבע, זה בדרך כלל ביום קבוע. אנחנו בית בלי טלוויזיה, מאז שהתחתנו אין לנו טלוויזיה, מחשב יש רק לעברי, טלפונים חכמים יש רק ליהל ולנו, הם מסתובבים עם נוקיה. מכיתה ז', אנחנו לא היחידים פה, זה משהו אזורי. זה לא חריג גם שאין טלוויזיה, ילדים נמצאים פה בחוץ עם חברים בגינה, כדורסל. בערב יש מלא כביסות וכלים, מארגנים את הבית למחר. בשני וחמישי אני באימונים בקפוארה, תומר עושה קרוספיט כל יום. אני קורסת בעשר, אבל תלוי כמה מתבגרים יש בחוץ. מעשר אני במיטה קוראת או מדברת עם הילדים, הבנות הולכות לישון בשמונה. הבנים הולכים לישון בעשר בערך".

תומר: "הם מבינים שלקום בשש זה קשה. אני הולך לישון באחת עשרה או שתיים עשרה".


מה אוכלים בבית? לינדה: "כולם מבשלים כי כל הזמן המתבגרים רעבים. הם יותר בענייני בשר ושניצלים אנחנו משתדלים לא לאכול כל הזמן בשר".

תומר: "אבל לא הולך לנו".

לינדה: "אני והבנות פחות אוכלות בשר. אני כן באה הביתה ומכינה אוכל אבל המתבגרים יודעים שאם הם רעבים, אז הם יכולים להכין לעצמם סלט או להוציא פרגיות ולשים על המנגל. משתדלים לאכול בריא, הרבה קטניות והרבה מאכלים ביתיים. אני חצי פרסייה אז האוכל הפרסי מאוד בריא. אנחנו בדיוק מכינים עכשיו גונדי וחורשט סבזי. אין חלב בבית, לא קונים חלב ואין דגנים יש כריכים בבוקר, פירות".  

חלוקת התפקידים: לינדה: "תומר עושה סופר, ואני מקפלת כביסות כי הוא לא יודע. אני לא מורידה את הזבל אף פעם".

תומר: "העניין הוא שהילדים ייקחו חלק, הם יודעים שאסור להגיד אני עוזר בבית אלא אני שותף".


מטלות הילדים: תומר: "כשהדברים מתנהלים בצורה נורמלית, אם מישהו לא רוצה הוא צריך להחליף עם אח שלו. יש כאן המון עבודה כל אחד שמשאיר משהו בסלון, זו עבודה. יש לו"ז, טבלה של תורנות והטבלה אינה משקרת".

לינדה: "הכול פה עם טבלאות, לו"ז מסודר עם לוח מחיק. יש לו"ז התארגנות לילדים מגיל שנתיים ועד כיתה ו' : מסמנים וי ליד התלבשתי, קמתי בבוקר, עם אייקונים, גם לפני השינה. עברי מופרע קשב ברמות גבוהות וזה עזר לו מאוד כי לא הייתי צריכה להציק לו. זה פיקס אותו כי הוא כל הזמן חוזר לטבלה ומסמן. זה נותן תחושה של מסוגלות. התפקידים הם קבועים: כל השבוע אתה עושה מטבח ובחופש בגלל שכולם אכלו שלוש ארוחות ביום, זה עבד לפי יום. יש אחראי כביסה שאחראי לתלות כביסה ולהוריד, ולפזר, תורנות מטבח וסלון, וביום שישי כולם צריכים לשטוף את הקומה שלהם ולסדר את החדרים. גדלתי בבית כזה שנתנו לנו לעשות דברים, יש כאן מערך של 7 אנשים, וכשהם בוכים למה הם צריכים לדעת לנקות שירותים אני אומרת שזו מיומנות שצריך לדעת".

משפחת מרשל (צילום: אלבום משפחתי)
צילום: אלבום משפחתי


תחביבים: לינדה: "קפוארה קריאה, אני קוראת רומנים היסטוריים וספרים מקצועיים על מיינדפולנס אפקטיביות, שיווק, וגם דברים יותר רוחניים כמו ספר התני"א, לימוד תורה, ימימה. אני גם מתאמנת בקפוארה בשנתיים האחרונות בעקבות זאת שהבת אמרה לי תעשי גלגלון ואמרתי שאם אני בגיל 40 לאן זה יוביל ואז אמרתי שאנסה קפוארה, זה היה קריעה שאין לתאר, דורש גמישות, קואורדינציה, כוח, סיבולת לב ריאה. ה רק נראה מאוד תמים".

דת: לינדה: "אנחנו לא נראים דתיים, הילדים נראים דתיים וזה נורא מבלבל, שואלים אותנו מה הקשר אליהם. יש להם כיפות, עברי הולך עם פאות מבחירה. אנחנו די זורמים. לתומר יש כיפה רק בשבת. אני הולכת עם ג'ינסים ביומיום, ואין לי כיסוי ראש, ואני עדיין כופה עליהם כפייה דתית מתונה בבית. זה יותר זרם של ספרדים שהולך גם וגם. אנחנו שומרים שבת, כשרות, הכול".

תומר: "אנחנו לא רואים בזה כפייה או הגבלה. זה יותר סדר ויכולת להגיע למה שאנחנו רוצים. עבודת המידות, יותר קל כשיש מסגרת דתית".


אאוטסורסינג: לינדה: "כרגע אין, לפעמים גיהוץ. הייתה לנו מנקה כשהיו יותר קטנים".

ערך מרכזי בבית: לינדה: "אמון אחד בשני ובילדים".

תומר: "אהבת ישראל זה מה שעולה לי בראש. יש עניין של להיות חלק מכלל. כשאתה מסתובב ואומר אני שונה ואלה זה החברה שלי אתה מסמן את עצמך כחלק ממשהו אחר, זה לא מתחבר לערכים שלנו. מה שאתה רוצה לעשות בצורה מודעת מתוך בחירה ולא כי ככה עשו אבותינו. אנחנו נמצאים בעולם אחר".


קורונה: תומר: "שלווה ושקט, לא מאמין שגילינו משהו חדש על עצמנו". לינדה: "לי הביאה הרבה עבודה, ובגלל שקודם הייתי איתם המון בבית, גם ככה זה לא משהו שגיליתי פתאום, עם עיינה היו לה קשיים מוטוריים, שלא ראיתי קודם. התחלנו ריפוי בעיסוק, עם ירדן היו בעיות קריאה והיה לנו זמן להוראה מתקנת ולשבת על זה, אבל אני בתור אימא אהבתי להיות כל הזמן בבית. הדיסוננס בין העבודה לבית העסיק אותי כאימא וכבעלת עסק, התרכזתי באימהות בעלות עסקים ובניתי הרבה יסודות של ניהול זמן בעבודה ובבית, אני רואה במשפחה את הערך המרכזי ומצד שני אני לא רוצה להזניח את העניין המקצועי ורואה שזה נותן לי המון וחלק ממי שאני. היו זומים לחמישה ילדים, היה מטורף כל שנייה למישהו אחר התנתק. בתקופת הקורונה עבדתי חזק לכולם הייתה בעיה, אין איזון והדרכתי הרבה צוותים של מורים איך לעבוד מהבית, והיו גם חברות שפשוט גם להם העברתי זומים. אני לא מאמינה שכשעובדים בבית נשארים בפיג'מה. צריך לעשות ריצה או הליכה ואז לחזור לעבוד".

משפחת מרשל (צילום: אלומה משולמי)
צילום: אלומה משולמי

מה בסל רגשות האשמה: תומר: "חוסר שעות שינה".

לינדה : "אני יותר מרגישה אשמה על דברים שלא קשורים לבית, חוסר שעות שינה, הספר שאני כותבת לא גמור. ניהול זמן. אנחנו מאוד בעניין של הילדים אין לנו שום רגשות אשם כלפיהם, נותנים את המקסימום ומעבר וזה הכי טוב שאנחנו יכולים לתת".  

כמה משתכרים: תומר: "זה משתנה כי אנחנו עצמאים. בין 20-40 אלף שקלים בחודש"


לאן הולך הכסף: לינדה: "כמו כולם - אוכל. רמי לוי מרוויח המון הוא שותף פעיל בהכנסות, דברים של השוטף, משכנתא, אוכל, בגדים, דלק, חוגים".


מגבילים בזמן מסך: לינדה: "לא נשאר להם המון זמן מסך כי הם פעילים בתנועות נוער ובדברים אחרים וכשיש דברים אחרים שממלאים, אתה לא צריך להיות שוטר על המסך".

תומר: "ליהל יש טלפון נייד אז אני מגביל אותו. יש לי תוכנה שהטלפון שלי ושלו קשורים כדי לוודא שהוא לא שעות בטלפון, יש הגבלה לזמן כללי ולאפליקציות. ההגבלה משתנה בין 2-3 שעות ביום, הוא משתמש בטלפון למוסיקה וואטסאפ, פחות טיקטוק ושטויות ויותר מה שהוא צריך. בסגר ניתאי קיבל מהבית ספר טאבלט וגם את זה חיברתי והגבלתי בזמן כי אנחנו מודעים לזמן ואני לא בקטע של להסתדר בעצמו. המכשירים האלו מיועדים לשתות לך את הזמן לא סתם הצליחו, ילדים צריכים את הליווי והתמיכה, הורים זה הורים הם צריכים לעזור לשים גבולות. ללמד אותם לשים גבולות לעצמם, יש אינטרנט מסונן, כי ילדים ומתבגרים לא יכולים לעמוד בפיתויים שיש ברשת, יש התמכרויות כי זה זמין ואנחנו בני אדם ובני אדם מתמכרים לכל מה שהם מתמכרים, אנחנו חיה פשוטה".


על מה רבים: תומר: "קודם כל על לחיות עם סטארטאפיסט שזה לא משהו מומלץ, כי יש עליות וירידות ולא כייף תמיד להיות ברכבת הרים הזו". לינדה: "הוא הילד הבעייתי של הקורס. הוא לא זוכר דברים לא עושה בזמן, אני מתחרפנת מזה שלא שם את הנעליים במקום. אני יודעת שמבחינתי זה משהו שצריך לטפל בו ויש לי קביים שעוזרים לי בניהול זמן אבל כשאני רואה שהוא שוכח או עושה דברים ברגע האחרון זה משגע אותי למרות שהתגמשתי המון בשמונה עשרה השנים האלה".

_OBJ

משבר אישי: לינדה: "לי היה הלם מטורף כשהפכתי לאימא. נורא רציתי, הייתי ממש טוטאלית באימהות שלי לקח לי זמן להתאזן ולהגיד - יש לי חיים לא נורא אם יבכה כשאני הולכת לשירותים. הייתי אימא היסטרית ואימא שלי לא הייתה כזו. הייתי אימא מתלהבת בהתחלה עד שהבנתי שהסוד הוא הזנחה, אני רואה היום כמה הורות ראשונית זה קשה. זה יותר קל כשיש חמישה ילדים, פחות מתרגשת מכל שטות ויש להם אחד את השני, זה משהו אחר לגמרי".


קווים אדומים: לינדה: "חוצפה, למרות שהם בודקים אבל יודעים מה הגבול. הבנים הולכים מכות, אבל הם בנים, אסור בבית להרים יד על בנות, לא משנה מה היא עשתה לך. אין לנו יותר מדי גבולות מטורפים. הם יודעים פחות או יותר, כמו שיש חלבי ובשרי ואתה לא מערבב".

תומר: "כל מה שאשתי אומרת".

מפלס עצבים: תומר: "אני מעצבן אותה והיא לא מעצבנת אותי".

לינדה: "חוסר סדר, כששמים כביסה מקופלת שאתמול הורדת שוב בכביסה המלוכלכת זה מחרפן. חוסר סדר".


סופי שבוע: לינדה: "שבת דתית אין יותר מדי עניינים, הולכים לחברים, לארוחות, מזמינים חברים אחה"צ בשבת יש תנועת נוער, ארוחות בוקר. הולכים לבית כנסת או לחברים ברגל, אנחנו גרים בקהילה כך שקל לארח ולהתארח".  


הזמן המועדף עליכם במהלך השבוע: "שישי בבוקר".


זמן איכות זוגי: לינדה: "ביום שישי, הולכים לבית קפה ויושבים נרגעים, מדברים משתדלים לא לדבר על עבודה וילדים ולא על דברים שצריך לעשות. פעם היינו יוצאים פעם בשבוע בערב לחברים או לאכול סושי. בקורונה היינו צריכים לברוח מהילדים, היינו עושים משלוח לאוטו ויושבים בחנייה. הילדים יודעים שיש זמנים שאנחנו בדייט".


זכרון משפחתי נעים: לינדה: "הצטלמנו לתמונות משפחתיות לכבוד הבר מצווה של ניתאי בגבעות איתמר עם ריינג'רים. זה מקום מדהים, יצאו תמונות בטבע היה ממש כייף ומשפחתי. יש לנו טיולים, חופשות משפחיות כיפיות מטיילים בארץ, היינו בבית שאן, הכנרת היא המקום המועדף עלינו. כשהיינו בין הסגרים הוצאנו אותם לחמישי עד שישי בצהריים בכנרת".