אבא עם מחשב נייד ושני ילדיו (צילום: dagmar heymans, Istock)
רוצים לראות סרטים ביוטיוב? | צילום: dagmar heymans, Istock

בימים אלה מתפרסמים נתונים על כך שבמהלך 2008 נרשם מספר שיא של אבות שקיבלו משמורת על ילדיהם במקרים של סכסוך וגירושים, זאת בעקבות המדיניות של משרד הרווחה לא להמליץ באופן אוטומטי על האם כהורה משמורן (הורה שמקבל משמורת על ילדיו, ב"ק).
כמי שנחשף מדי יום לסוגיית המשמורת, אני יכול לומר שאכן יותר ויותר נשים מודאגות פונות למשרדי במסגרת הליכי גירושין, בשאלה האם יש סיכוי שהילדים לא יישארו אצלן כהורה משמורן.

שוויון: שני צדדים למטבע

על המבנה המשפטי של זכויות ההורים על ילדיהם בעת פירוד כבר דיברנו במאמר אחר. בקצרה ניתן לומר שלפי החוק, ההורים הם האפוטרופוסים של ילדיהם, כלומר – חובת הטיפול בילדים מוטלת עליהם.
כאשר הורים נפרדים, יש להחליט מי מהם ייקח אחריות על הקטין. הורה זה מכונה "משמורן". אגב, טעות נפוצה: ההורה שמקבל את המשמורת, אינו מקבל אף את האפוטרופסות הבלעדית; שני ההורים ממשיכים להיות האפוטרופוסים של ילדיהם הקטינים, אלא שרק אחד מהם אחראי לסדר יומו של הקטין.

מציאות החיים בעשורים האחרונים עוסקת רבות בשוויון בין המינים. כמו במקרים רבים אחרים, המלחמה העיקשת של ארגוני הנשים לשוויון זכויות חוזרת אליהן כבומרנג, כאשר שוויון זה מביא לכך שעניינים שהיו בעבר נחלתן הבלעדית של הנשים, כבר אינם כאלה. הדרישה לשוויון אינה יכולה להיות חד צדדית, וכך החלו בתי המשפט ורשויות הרווחה להתייחס פחות לחזקות עבר הקובעות כי טובת קטין להיות עם אמו, ולבחון כל מקרה לגופו.

כיצד קובעים אצל מי יישארו הילדים? הבדיקה נעשית בשלושה מישורים:
• בית המשפט: חשוב לומר שבית המשפט לא בנוי לערוך בדיקה מקיפה שבמסגרתה יוסקו מסקנות באשר לטובת הילד; יכולתו לבדוק את העניין לעומק היא מוגבלת, ולעתים הוא אף מזמן קטינים, במקרים שבהם מתעורר ספק.
• רשויות הרווחה: במקרים רבים, במידה שאחד הצדדים מבקש זאת, בית המשפט ממנה פקידת סעד - עובדת סוציאלית שבוחנת את טובת הקטין. היא מגיעה לביקורי בית, משוחחת עם ההורים ועם הילד ומסיקה מסקנות.
• פסיכולוגית פרטית: כאשר ההורים הם בעלי אמצעים ומתעורר צורך בכך, מתבצעת בחינה למסוגלות הורית שמבצעת פסיכולוגית פרטית או צוות פסיכולוגים פרטי. מדובר במקרים נדירים.

כך או כך, כל אחד מההורים יכול לזמן את פקידת הסעד או את הפסיכולוגית הפרטית לחקירה בבית המשפט, שבמסגרתה ניתן יהיה לנסות לערער על הקביעות שלה. הדבר יכול להשפיע על שיקוליו של בית המשפט.

 ברוב המוחלט של המקרים, בית המשפט מקבל את הממצאים של פקידות הסעד מתוך המחשבה שהם מעמיקים יותר ממה שהוא מסוגל להשיג.
למעשה, שירותי הרווחה קובעים את גורלם של הילדים.
המציאות המשפטית מלמדת שברוב המקרים דווקא אין ערעור מצד ההורה שהפסיד את המשמורת, קרי: מסקנות בית המשפט מקובלות על שני הצדדים.
אם האב חפץ להילחם על זכותו להיות משמורן – הוא מבקש בדיקה מעמיקה יותר.

אין ספק שתחום המשמורת נתון כעת בעיצומה של מהפכה רעיונית, אולם ככל מהפכה, יש להמתין לשוך האבק כדי לראות האם אכן נפל דבר או שמא בפועל המציאות נותרה כפי שהיא.
כרגע אני יכול לומר שמעבר להד העולה מהמקרים שבהם נקבע כי האב יהיה המשמורן, הרי שמבחינה מספרית, אין מדובר במקרים רבים. לא מדובר במגמה בעלת משמעות, ורוב הקטינים בעשור הראשון לחייהם עדיין גדלים עם האם.

לכל הטורים של עו"ד בעז קראוס

צרו קשר עם עו"ד בעז קראוס
לאתר הבית הקליקו כאן

מתגרשים? סופר נני מיכל דליות יכולה לעזור לכם