אמא מחבקת ילדה בוכה (צילום: Shutterstock)
"אנא ממך אלוהים, עשה שהילד שלי לא יסבול מבריונות" | צילום: Shutterstock
בצהריים שלפני ההשפלה הגדולה בחיי, עליתי כהרגלי להסעה. ילדה בת 13 באוטובוס צהוב ותמים, מלא בילדים מכל הגילים. היעד: הביתה, חזרה מבית ספר תיכון מרחבים. המטרה: לשרוד את הנסיעה; לשרוד את שחף, הבריון של ההסעה; לשרוד את הנסיעה הזו פעמיים ביום, הלוך-חזור. לא משנה באיזה ספסל בחרתי, הוא תמיד הגיע לשם איכשהו, לא עושה הרבה אבל מצליח להפחיד. מתיישב מאחוריי ונושף לי באוזן, מתיישב לצדי, חוטף לי את הילקוט ומתחיל להתמסר בו עם החברים שלו. הם גבוהים ממש, שחף והחברים שלו, והם תמיד במצב רוח טוב, צוחקים ומדי פעם לוחשים את שמי מהספסל האחורי כמו בסרט אימה. ואני רק מביטה למטה, לרצפה של האוטובוס. הגוף שלי יודע בדיוק כמה אורכת הנסיעה. אני הראשונה לרדת כשהדלתות נפתחות ותמיד מחזיקה ביד שקית של סבון שהכנתי בבית. כשהיד משחקת בשקית יש לי במה להתרכז והפחד נסבל.

ירדתי מההסעה באותו יום וצעדתי הביתה דרך מגרש הכדורסל, שומעת אותם מאחוריי, אותו ואת חבריו המשועשעים מכיתה ח'. אני זוכרת את שקית הסבון ביד ימין ואת היד לוחצת קצת חזק מדי ופתאום השקית נקרעת והסבון נשפך על הרחבה ועל מכנסיי. תוך מספר שניות הם מקיפים אותי ומחייכים. כמו ילדת יום הולדת מוקפת בילדי הגן, אני חוגגת שם על המגרש את סוף עידן התמימות שלי. שחף מתקרב ולוחש: "אני מוכן להתעלם מזה שהשתנת עכשיו על עצמך", הוא מצביע על הסבון שנשפך עליי, "אבל אני לא מוכן להתעלם מזה שהשתנת לנו על המגרש. אז מה שיהיה זה שאת תגיעי לכאן מחר בבוקר עם דלי וסמרטוט רצפה, ואת תשטפי לנו את המגרש. תשטפי אותו טוב טוב כדי שאני אצליח לשכוח לך את האירוע המצער הזה, מבינה?".

ציור של ליהי בת 10

אני הבנתי. יד ימין עוד החזיקה את השקית, הסבון טפטף את טיפותיו האחרונות, ואני רק הנהנתי בראש, מאשרת שהבנתי את פרטי ההסכם ביני לבין החיים: אם אני לא עושה להם מחר ספונג'ה על מגרש הכדורסל, הלך עליי.

בבוקר שלמחרת התעוררתי ממש מוקדם. אבא ואמא עדיין ישנו כשהוצאתי מהמרפסת את הדלי, המגב והסמרטוט. אני זוכרת שמילאתי בדלי קצת מים חמים שגרמו לי לחשוב על אמבטיה נעימה ויצאתי למגרש הכדורסל. סיימתי לשטוף אותו די מהר והשארתי בכוונה קצת שלוליות של מים כדי שהם ידעו שעמדתי בהסכם. חזרתי הביתה לפני שכולם התעוררו, החזרתי את הדלי למרפסת, נכנסתי למיטה לחכות לאמא שתעיר אותי וניסיתי בכל כוחי לדמיין שזה בוקר ככל הבקרים.

 הילד שלכם לא תמיד יוכל לספר

אחת התפילות שצריכות להיכנס לסידור התפילה ההורי היא "אנא ממך אלוהים, עשה שהילד שלי לא יסבול מבריונות". תפילה אמיתית, מכוונת, ממש בין המשאלה לבריאותם, הצלחתם בשדה החברתי, מציאת אהבת אמת ועוד מגוון איחולים ובקשות שאנחנו נושאים עבורם.  

ציור של רות בת 9

ילדים פוגשים בריונות בשדה החברתי כל הזמן, אבל יש הבדל משמעותי בין מפגש אקראי עם בריון כזה או אחר בחצר בית הספר לבין הבריון שהופך לצל מאיים ברמה היומית, שמצא לעצמו קורבן. והילד שלכם, שעדיין לא פגש בריונות מהסוג שלא מרפה, מנסה לשרוד את ימיו בצל ילד שמוצא שעשוע והנאה במעשי בריונות חוזרים ונשנים. המעשים האלה לא צריכים להיות ממש חמורים. כשבוחנים אותם אחד אחד בנפרד, הם יכולים להראות חלק פחות או יותר נורמטיבי בהתמודדות היומיומית בחצר בית הספר: כאפה קטנה על העורף, רגל כשיורדים במדרגות, מחדד שחסר בקלמר ופתאום מתמסרים בו מעל הראש, שם גנאי שנוגע בעצב חשוף, קול "מצחיק" שמזומזם בכל פעם שהקורבן נכנס לכיתה, תעלולים סביב בית השימוש, חסימת הכניסה לשירותים או סתם ליווי פאסיבי במסדרונות בית הספר.

 הילד שלכם לא תמיד יוכל לספר לכם. לעתים הוא ייקח את האשמה על עצמו, לעתים יתבייש או יפחד מהתגובה שלכם. יכול להיות שיסרב ללכת לגן ולבית הספר לעתים תכופות. אם תביטו בו צועד לבית הספר, יכול להיות שתצליחו להבחין בהליכה שונה, מהירה יותר לפעמים, עצובה יותר, והמבט אולי יהיה ממוקד ולא היקפי, כאילו מפחד להיתקל בו, בסיוט היומי שלו, בבריון.

ציור של אורי בן 7

 עם בריונות מהסוג הזה הם ממש לא אמורים להתמודד. עם בריונות מהסוג היומיומי, המצטבר, המשפיל, שמקורה במוקד אחד חוזר, אף אדם לא אמור להתמודד. גם לא מבוגר. בריונות מהסוג הזה מסמנת לנו סכנה קיומית, ואנחנו אמורים לחלץ אותו ממנה בדיוק כמו שנקפוץ למים עמוקים להציל אותו כשהוא עדיין לא למד לשחות. כי אין לו באמת כלים להתמודד עם המצב, משום שחווית השמחה והילדות נגזלת ממנו, משום שהתחושות שהוא חווה ברמה היומית קשות מנשוא. העצות הנפלאות ששירתו אותנו ואותו בבריונות המזדמנת - תלך למורה, תחזיר, תתעלם, תסובב את הגב - לא יעבדו לו מול הבריון ששם לעצמו למטרה את הילד שלכם, לעיתים הן אף יחמירו את המצב. כי הבריון לא הולך לשום מקום והוא, הקורבן, רק רוצה להיעלם. לא להיות. אז כן, הורים יקרים, בניגוד להתערבותכם המיותרת בהמון שדות אחרים, זה השלב שבו אתם אמורים לשחרר את הלביאה, להפוך להליקופטר, להיכנס לשדה שלו ולהסיר את המכשול.  

 אין בריון בלי קורבן

 ויש גם בריונות מזדמנת, זו שכמעט כל ילד יחווה בשלב זה או אחר. בריונות ברשת זה נושא פופולרי בימים אלה, ואפשר להשתמש בו כדי לשוחח עם הילדים, בעיקר משום שאנחנו רוצים לצייד אותם בכלים שיעזרו להם להבין כיצד להתנהג מולה. אז הנה מספר דברים שהם צריכים לדעת על הבריון ועל עצמם לפני שהם נפגשים פנים אל מול פנים:

ציור של יואב בן 13

1. הבריון, כדי להיות בריון, זקוק לקורבן. אם לא תהיה קורבן, הוא לא יוכל לקיים את בריונותו. מה המשמעות של לא להיות קורבן? אתה יכול לחייך אליו כשהוא מעליב אותך, אתה יכול להתעלם ממנו, אתה יכול לחפש חבר שלך, לקרוא לו ולדבר איתו על הסרט שראית אתמול. אתה יכול לזמזם לעצמך שיר בלב, אולי לשאול את הבריון איך הוא מרגיש היום בתשובה לכל מה שהוא יגיד או יעשה. יש אינסוף פתרונות יצירתיים ושווה גם לשאול את הילדים - להרחיק מהם את הסיטואציה, לנסות לדמיין שזה ילד אחר ולחשוב מה אפשר לייעץ לו.

2. חשוב לדעת שילד שמתנהג בבריונות הרבה פעמים הוא קצת מסכן, כי מישהו בחיים שלו כנראה מתנהג אליו ככה וכדי להקל על עצמו את הכאב, בלי להיות מודע לכך, הוא מתנהג באופן דומה. הרבה פעמים אנחנו חושבים בטעות שהתנהגותו של הבריון מעידה על חוזק, אבל חשוב שהילדים שלנו ידעו שזו  חולשה גדולה מאוד.

3. בהקשר של בריונות ברשת, הילדים שלנו ישמעו את הביטוי "מילים הורגות". חשוב שהם ידעו מכם, שלמילים יש רק את הכוח שאנחנו נותנים להן. אל תיתנו למילים של הבריון כוח. תדברו עם עצמכם בלב כשזה קורה ותזכרו שאלו רק מילים.

4. להיות נחמד לבריון נשמע כמו משהו מופרך לגמרי, אבל האמת היא שהסיפור הכי שווה לספר לילדים שלנו הוא על האיש שעצר לידנו ברמזור, אמר מילים מאוד מעליבות, נופף בידיים ואפילו הפחיד אותנו, ואנחנו החלטנו לפתוח את החלון ולענות לו. "ואתם יודעים מה אמרתי לו, ילדים? אמרתי 'שיהיה לך יום נפלא'".

להיות נחמד / סופיה

Choose to be kind today***בואו ראו הוא דף שכולו סצנות מהעולם החדש שאנחנו בונים ביחד

Posted by ‎בואו ראו‎ on Sunday, December 22, 2013

לכל הטורים של עינת נתן

לעמוד הפייסבוק של עינת נתן

לכל כתבות המגזין