אחרי 13 שנים ביחד עם בעלי לשעבר, פגשתי אהבה שצעירה ממני ב-12 שנים. עברתי מבעל תל אביבי, אשכנזי, שנון, מצחיק, אינטליגנטי, ליברלי, נוירוטי ובשלן צמרת - לנסיך צעיר, מזרחי ותמיר, עניו וחכם, תרנגול גאה וכריזמטי, פריפריאלי ופחות ליברלי, שממש לא יודע לבשל אבל מאמין באהבה ובאל ולא שוכח מדי יום להתפלל. מיחסים יציבים אבל סימביוטיים עברתי לזוגיות נטולת תלות שהזכירה לי מי אני. מסטינג לעומר אדם - ובחזרה לעצמי.
את בעלי לשעבר, פגשתי כשהגעתי לניו יורק. הוא היה גדול ובוגר בן 25 ואני רק חגגתי 21. מכיוון שזה עתה הפכתי למורשת כניסה במועדוני העיר, זכיתי לצלוח את כל מה שלתפוח הגדול היה להציע לי. חבר משותף הציג לי אותו כרווק המבוקש ביותר בעיר. אני, שהייתי בעיצומו של התקף חרדה מפאת הומלסיות פוטנציאליות, התאפסתי מיד. אין כמו חיפושי דירה משותפים בחורף הקשוח של ניו יורק כדי להפשיר את הקרח.
שבע שנים היינו חברים. אחר כך התחתנו, ושש שנים מאוחר יותר התגרשנו. הגירושים תפסו את כולם בהפתעה, כולל אותי. אני ובעלי שימשנו כמודל ליציבות לסביבה ולעולם כולו. במשך כל שנותינו ביחד, לעולם לא נפרדנו אפילו לא ליום אחד. בעלי היה אחראי על הצד הריאליסטי של חיינו ואני הנעתי את הרוח שמאחורי המפרשים עם קצת חזון, קורטוב אמונה ומעט לק נצנצים. הכל עשינו יחד - חלקנו עבודה, תחביבים, חברים, משפחה, והשיחות המשמעותיות ביותר שודרו ישירות מחדר הנוחיות ובקולי קולות. אבל עמוק בלב ידענו שאין לנו לאן להתקדם ביחד - הוא היה הרבה יותר מ"בשל לילד", יותר כמו רקוב, ולרחם שלי היה ברור שהוא לא מתכוון לעבוד בקרוב.
אחרי שנתיים של טיפול זוגי יקר, בעלי חזר הביתה והכריז שאני מועמדת להדחה. הייתי בשוק, לא האמנתי שבעלי, זה שהכין לי מרק עוף כשהייתי חולה, זה שמעולם לא נטש בחגים ואף תקע נר גליצרין כשצריך - עוזב אותי. למרות שבתת מודע עשיתי הכל על מנת לצאת לחופשי, פחדתי להודות בפני עצמי שהחבר הכי טוב שלי, אהובי הניו יורקי, דוגמן האופל וההרואין שיק ואני - כבר לא.
כשהוא נעלם, נעלמה גם זהותי שלי. ידעתי בלבי שהוא אוהב אותי מאוד, חשבתי שאולי הוא רק רוצה לזעזע את הספינה כדי להעיר את היפהפייה מהתרדמת. אבל בתוך תוכי גם ידעתי שהשממה לא תפרח שנית וכי עליי לשחרר על מנת לא לטבוע.
יום הולדת בלי חתול, חברים ובעל. מזל טוב!
זה קרה שבועיים לפני יום הולדתי ה-34 והתכנון היה לנסוע לפריז, ולהתביית על בגט. אבל במקום יום הולדת רומנטי בשאנז אליזה, מצאתי את עצמי מתקשרת לבטל את הטיסה בבכי תמרורים. כך מצאתי את עצמי בת 34, נטולת חתול, שזה עתה חטף שבץ והתפגר, ללא עבודה, ללא חברים משותפים, אפילו בעלת הדירה נפטרה באופן מסתורי ומתחשב, ובלי בעלי! 34 היה מספר המזל שלנו - מספר המשק בו גדלתי בנהלל, שם העסק של בעלי, והנה אני, בגיל 34, שוחררתי מכבלי כל העולם ונפלתי עמוק. חטפתי כאפה.
אז מי את גברת בצר, נטולת שם המשפחה הנוסף? האם אני יכולה להיות פשוט אני? רק נעם? בלי בעל, בית, חתול ומשפחה? גם את הטבעת כבר הורדתי מזמן. היא פשוט החלה ללחוץ, לא כי רציתי מישהו אחר. ואולי בעצם הורדתי אותה רק כי רציתי משהו לעצמי, כי הרגשתי שאני כבר לא שייכת לשבלונה השבלונית בה הייתי?
פתאום הסתכלתי אחורה והבנתי שלא באמת התבייתתי, גם לא המלטתי ועל סקס ובישולים כבר מזמן ויתרתי. הרי איך אפשר להתחרות בסביצ'ה טונה אדומה עם נגיעות לימון של בעלך, כשמנת הדגל שלך היא פתיתים שרופים היטב? אני, שאומנתי לספק את כולם, הפסקתי לספק את הסחורה. אז מי את בלי הגבר שלך? זה שמעריץ את האדמה עליה את דורכת, שמשוויץ בך בכל אירוע חברתי, מלך המינגלינג ושיתופי הפעולה, שמזכיר לך תמיד למנף, למנף, למנף. מי את בלעדיו? מי יאהב אותך עכשיו? ומי ימנף את המצב?
מצד אחד, לא היה לי במה להיאחז, אבל גם לא היה דבר שיעמוד בפני הסערה. כי כנראה שכשינוי צריך להיכנס בדלת, הוא פשוט נכנס, בהצהרה ברורה: "תתעוררי על החיים שלך דורותי, את לא בקנזס anymore! עופי מהדירה ועל העולם, לפני שאת פאקינג מתה גם״.
אחרי כל מה שעברתי, התחלתי להאמין שאולי בכל זאת מגיעה לי אהבה אחרת, אהבת אמת עם כל הגלאם שמתבקש. ככל שמיהרתי להסתגל, לשחרר ולא להתנגד, כך זרמתי במעלה הזרם שביקש להביא אותי בבטחה אל החוף. רק שהפעם החוף הוא הקרקע, בה אצמיח שורשים אולי בפעם הראשונה.
בניגוד לכל הציפיות, התחזיות ונבואות הזעם, מצאתי את עצמי מאוהבת בגבר צעיר, טוב לב, חזק, נאה, מכיל וגבוה. היום אני יודעת שעל מנת שכל זה יקרה, היה עליי להביט לעצמי בלבן של העיניים ולחצוב חזק פנימה. לנקז את כל המוגלה ולנקות את האבק מחדרי הלב. לשנן לעצמי כל בוקר שאני מהממת בדיוק כמו שאני, גם אם אין גבר בסביבה שיחמיא על הגזרה. זה לא שמקורביי לא טרחו להזכיר לי שאני מהז'אנר היפה, חיצונית ופנימית, אבל רק כשעצמי הישן, האפור, השגרתי והפחדן, היה מוכן לזוז לי מהפאקינג פייס, הסתכלתי בראי וגם הצלחתי לרגע לראות את זה.
הכותבת היא מאמנת אישית, לזוגיות והעצמה. חפשו אותי בפייסבוק - Noam betser