תקופת הקורונה הארוכה מייצרת שפע של אתגרים משפחתיים. בחלק גדול מהזמן נמצאים הורה אחד או שניים עם הילדים שעות ארוכות ביום. אם בסגר הראשון עוד יכולנו לברך על ההפוגה המשפחתית שנכפתה עלינו, כיום המצב מאתגר יותר. הילדים זמן רב בבית, משועממים וגם רבים. ואנחנו? מנסים לתמרן בין משימות החיים השונות, מטלות הבית הבלתי נגמרות לבין ההורות. לא רק שחלק גדול מהיום אנו מרגישים מסונג'רים, גם אין צפי ידוע לשינוי, מה שמקשה עוד יותר.
זאת הסיבה שיותר ויותר הורים מדווחים על קושי, על תסכול ועל הנאה פחותה מהתפקיד ההורי בימים אלה. אחת הסיבות המרכזיות היא התחושה שאנחנו, ההורים, נשאבים אל הבית ומטלותיו לצד מחוייבות התעסוקה, אם קיימת בימים אלו וקצת שוכחים את עצמנו. שוכחים מה זה להתלבש יפה, לצאת ולבלות. אפילו רגע מתבקש כמו לשתות קפה בנחת, מאתגר ולעיתים בלתי אפשרי כשכל היום אנחנו מוקפים בילדים.
עם זאת, חשוב להבין כי דווקא בימים אלה קריטי שנדאג גם לעצמנו. לרווחה הנפשית והרגשית שלנו, לצד שימור הזוגיות, שגם היא נדחקת הצידה. למעשה, בסוף כל יום אנחנו מוצאים את עצמנו עם הלשון בחוץ, נטולי אנרגיות לטובת פעילות זו, שהיא רק עבורי או עבורינו. בלי קשר למציאות האובייקטיבית המדאיגה, מלאכת ההורות שוחקת. ככל שאנחנו הורים שחוקים יותר, כך גדלים הסיכויים שנהיה חסרי סבלנות, צועקים יותר והולכים ומתרחקים מדמות ההורים שהיינו רוצים להיות עבור ילדינו.
מתוך ההבנה שאין יקר לנו מהילדים הפרטיים שלנו, ומתוך הרצון לייצר, גם בתקופה זו, יחסים טובים בין כל בני המשפחה ואווירה משפחתית נעימה ונינוחה, הרי שחובה עלינו למלא את המצברים האישיים והזוגיים. חובה עלינו לזכור שאנו ההורים, המנהיגים את המשפחה, ומתוקף אחריותנו לדאוג ראשית לנו, על מנת לתפקד כהלכה. ניתן לדמות את הדבר למסיכת החמצן במטוס. קודם אנו נעטה אותה ורק לאחר מכן נדאג לילדינו. ככל שאנו נייצר לעצמנו תנאים שיאפשרו לנו להתנהל בצורה רגועה ושלווה, כך גדלים הסיכויים שהתפקוד ההורי שלנו ישתפר ונוכל להיות מכילים ואמפטיים לילדינו, שגם הם עוברים תקופה לא פשוטה בלשון המעטה.
מילוי המצברים הוא כאן ועכשיו. אין לנו את הפריבילגיה לחכות שנוכל לנסוע לחופשה או אפילו לצאת לבילוי מרוחק. ולכן, עלינו "לגנוב" את בועות הזמן האישיות והזוגיות, גם במרחב הפרטי, בתוך הבית ובסביבתו הקרובה. אין ספק שנדרשת יצירתיות לבילויים מסוג זה. הנה כמה דוגמאות:
- להגמיש את עקרונות המסכים ולהציע לילדים עוד פרק בתוכנית עבור כוס קפה חמה ללא הפרעות.
- לקבוע דייט שבועי עם סרט בסלון בתוספת כיבוד מפנק.
- לצאת לצעדה קצרה מחוץ לבית.
- לקבוע זום עם חברות אחרי שהילדים ישנים,
- לצפות בהרצאת העשרה בזום.
כל אחד או אחת יודעים בדיוק מה מחייה את נפשם, ועליהם להתאים את סוג ההפוגה המועילה ביותר עבורם. ייתכן ויש צורך בתיאום ציפיות כלפי עצמכם או בן/בת הזוג. ייתכן ואפשר לנטוש את פנטזיית הבית המתוקתק והמסודר לטובת הורה רגוע ומאושר. שיחה בין ההורים תוכל לייצר סדרי עדיפויות מותאמים לתקופה, הלוקחים בחשבון גם אותנו, ההורים. חשוב להבין, עלינו לאפשר את הזמן האישי שלנו, גם אם הילדים ערים, מתלוננים ודורשים. בהחלט נוכל לומר: עכשיו זה זמן שלי, אני זקוק/ה לחצי שעה לעצמי, או: כרגע אנחנו רוצים חצי שעה לקפה רק שלנו. יש כאן דוגמא אישית משמעותית לילדינו: לראות את האחר, לפרגן וללמוד את הצורך בזמן אישי וזוגי לצד הזמן ההורי.
גם אם הדאגה לעצמנו נדחקת לתחתית סולם העדיפויות, בעיקר בתקופה זו, עלינו לתת את הדעת על כך, ולבצע שינויים שהם אולי מינוריים בשגרת היום יום, אבל משמעותיים לבריאות הנפשית שלנו, שתאפשר לנו למלא את המצברים, לשדרג את השגרה ותאפשר לנו להתנהל בצורה שלווה יותר כבני אדם וכהורים.
הכותבת היא לאה שטרן, מרצה ומנחת הורים, מכון אדלר