״לכבוד ט״ו באב שאלנו ילדים איך הם יודעים שההורים שלהם אוהבים אחד את השני,״ נכתב בתחילת הסרטון, כשברקע מתנגנת מוסיקת שריקות מתוקה ועליזה. ילדים מקסימים ותמימים מספרים על סימנים קטנים ומצחיקים של חיזור בין אמא לאבא, מחוות חמודות והבעות חיבה פומביות שגורמות להם להגיד ׳איכסה׳. אלא שאז משתנה המנגינה, ואנו נחשפים לילדים אחרים, שחוו משהו שונה בתכלית.
״אני לא יודעת אם אבא אהב את אמא, אבא רצח אותה כשהייתי בת ארבע,״ מספרת ירדן פלג, בתה של שרון פרי-מן ז״ל, ואחריה המוזיקה משתנה, ועוד נשים אמיצות חושפות את סיפור האהבה הטראגי של הוריהן ומעלות מודעות לאחד הנושאים הבוערים במדינה ובעולם כולו.
בכל שלושה שבועות נרצחת עוד אישה בישראל בידי בן זוגה, זועקת הכותרת המדממת ומעירה אותנו, דווקא ביום של פרחים ורומנטיקה, לכאב הזה ולעובדה שמוכח להיות שינוי בגישה הכללית. ״הלוואי ונצליח להציל את הבאה בתור,״ מסכמת בכנות מצמררת אביטל שיפריס, שאמה, מירי קליין, נרצחה בידי אביה. הסרטון משותף בהמוניו וחושף את הצורך בזעקה הזאת, היום יותר מאי פעם.