זה בטח לא הסטנדרט, אבל בעולמנו כבר ברור לרוב האנשים שיש עוד אפשרויות פרט למונוגמיה, ושגם חלק מהזוגות שנראים הכי נורמטיביים וסטנדרטיים עשויים להפתיע כששואלים אותם באמת על חיי הנישואים. זה מה שעשו זהר כרמי וליאת שדה סעדון, שבמשך שנתיים וחצי ראיינו גברים ונשים שחיים ביחסים א-מונוגמים (יחסים פתוחים, פוליאמוריה, חילופי זוגות, ועוד) - עשרות מרואיינים ומרואיינות, רובם הורים לילדים, בגילים שונים - וכתבו את הסיפורים החשופים שלהם. בקרוב יצא הספר "יחסים פקוחים", מקדים אותו קמפיין הדסטארט, והנושא המסקרן והמושתק יוצא אל האור יד ביד עם הספר.

באחד הפרקים בספר, מופיע הקטע הבא:

“אמא את יודעת שזה לא בשבילי, אני ילד קנאי," זו היתה התגובה של אחד מילדיה של שירה (שם בדוי), בעלת עסק עצמאי, כשהיא סיפרה לו שהיא ואבא בנישואים פתוחים. "אני מבין איך יכולים להיות לך כמה ילדים ואת אוהבת את כולנו, אבל אני לא מבין איך יכולים להיות לך כמה בעלים". שירה לא התבלבלה. היא התכוננה היטב לשיחה הזאת, למרות שכמו כל השיחות הללו, היא הגיעה בהפתעה. "אין לי כמה בעלים", הסבירה לנער, "אני נשואה רק לאבא ואני מאד אוהבת אותו, ויש עוד אנשים שאני מאד אוהבת, כמו שאני אוהבת אותך ואת האחים שלך כל אחד בדרכו."



"הפוליאמוריים קוראים לזה ׳שיחת היציאה מהארון׳," מסבירה שדה סעדון, "והארון הכי משמעותי הוא מול הילדים. מערכת היחסים עם הילדים היא החשובה ביותר בחייהם של רוב ההורים. אף הורה לא רוצה שהילד שלו ירגיש שהאדמה רועדת לו מתחת לרגליים, במיוחד כשזה לא נכון. אף הורה לא רוצה להעמיס סוד על כתפיו של הילד שלו, ואם הילדים צעירים אז תמיד יש חשש שהם יספרו לסבא וסבתא, והלך עלינו. האמנם?

כשסיפרתי לבתי בת ה-14 על הספר, היא שאלה הרבה שאלות: איך זה עובד יחסים פתוחים? לאנשים כאלה יש ילדים? צריך לבקש אישור מהמדינה כדי לפתוח את הנישואים? ואחרי שקיבלה תשובות אמרה: זה נשמע ממש מעניין אבל אני לא חושבת שארצה לחיות ככה, אני אחשוב על זה כשאהיה יותר גדולה. וזו בדיוק הסיבה שיצאנו לדרך הזו. אנחנו רוצות שילדינו יגדלו בעולם שבו ספרים כאלה עומדים בגאווה על המדף, כדי שכשהם יחליטו להכנס לזוגיות, תהיה להם את יכולת הבחירה. חיי האהבה של רוב האנשים מאורגנים בזוגות. לימדו אותנו שיש את ה׳אחד׳ ואת ה׳אחת׳ וחייבים לבחור. אבל אולי לא חייבים? אולי הלב שלנו מספיק רחב וגמיש כדי להכיל יותר מאחת? אולי התשוקות המיניות שלנו יכולות להתממש באמצעות הרבה גברים ונשים? אולי יש יותר מדרך אחת לחיות חיי אהבה מלאים ומספקים?".

בספר מתברר כי זוגות שחיים ביחסים פתוחים עסוקים בשאלת "היציאה מהארון" לא רק מול ילדיהם, אלא גם מול ההורים שלהם. כך למשל מתגלה בקטע הבא:

"אם יש משהו שמפריע לי בדרך החיים הזו זה שההורים שלי לא יודעים עליה. אני לא מסוגלת לספר להם. אני לא חושבת שהם יבינו". מספרת בספר אנדראה (שם בדוי). "אמא שלי ואני מאוד קרובות, שלוש שיחות לפחות במשך היום ועוד 20 ואטסאפים. אני עושה שמיניות באוויר כדי להסתיר את זה מהם. כשאני יוצאת אני דואגת לחזור לפני שהילדה מתעוררת בבוקר כדי שהיא לא תדע ולא תגיד לאמא שלא ישנתי בבית".

הפחד המסויים הזה מלווה גם את כותבות הספר. "הדבר שהכי הפחיד אותי לפני שעלינו עם ההדסטארט הוא מה יגידו ההורים שלי כשהם ישמעו שכתבתי ספר על יחסים פתוחים," מגלה שדה סעדון. "אני תיכף בת 45, ועדיין בתוך תוכי שוכן הפחד הכי ילדי והכמיהה הכי ראשונית: שההורים שלי יהיו גאים בי. תגובתם הפתיעה אותי. אמא שלי תמכה בהתלהבות ואמרה שתשמח לקרוא את הספר. אבא שלי, כבר שבוע מאז עלה ההדסטארט, לא מפסיק להתקשר ולחפש הזדמנויות לדון איתי בנושא, מאוד מעסיק אותו מה דבר כזה עושה לילדים ולתא המשפחתי. זה משמח אותי מאוד, פתאום נפתח ערוץ תקשורת ביני ובינו שלא היה קיים עד היום.

הסיפורים המובאים בספר פותחים צוהר לעולם של יחסים שמפרקים אחת אחת את כל הנחות היסוד שכולנו גדלים עליהן. את ההנחה ש׳אם הילדים ידעו הלך עלינו׳, שבאה יד ביד עם ׳אם ההורים שלנו ידעו זה הסוף׳. כל האנשים בספר מופיעים בשמות בדויים, ולא במקרה. למרות שהאנשים האלה בחרו לחיות חיים של אמת, בלי לבגוד ולשקר לבני הזוג שלהם, החשיפה מול העולם עדיין מאוד מפחידה."

הספר "יחסים פקוחים" - לרכישה