רצון לתשומת לב?
"החלטנו ליצור את האירוע הזה ולהגדיר אותו בזמן על מנת לשפר את הקשר בין בני זוג עכשיו, מהר, לפני שמתחילה עונת החגים הנוצריים והמתח עולה", מסביר אנדראה מילר, מנכ"לית יורטנגו, שגייסה למען הנושא את מיטב הפסיכולוגים הזוגיים. "אנחנו מקווים שכל הזוגות שינסו לעמוד במשימה יצליחו לפחות לשבוע, יראו את התוצאות וימשיכו הלאה עצמאית". הסקר, שהתנהל בין כ-2,000 מגולשי וגולשות האתר, מצא שהסיבה המרכזית לנדנודים היא רצון בתשומת לב, הסיבה השנייה היא תלונות לגבי מטלות הבית והשלישית חוסר בהירות לגבי מועד החזרה הביתה ותכניות בן הזוג.
כשנשאלו למה אתם מנדנדים, ענו ארבעים אחוזים מהגברים כי הם עושים זאת מתוך הרגל, ומרבית הנשים ענו כי הן מוציאות כך את התסכולים שלהן. הסיבה המובילה אצל נשים נשואות, בניגוד לכאלה שחיות עם בן זוג ללא נישואין, הייתה אחרת ומפתיעה: "זה עובד, בן הזוג לא מגיב אלא אם מבקשים ממנו משהו שוב ושוב".
מפתיע לגלות גם כי הנושא המרכזי למריבות קטנות, בסגנון הקנטות והצקות בין בני זוג אינו כסף או החמות, אלא התנהגות או יחס מצד בן הזוג. במקום השני נמצאות עבודות הבית ורק במקום השלישי נמצא הכסף. סקס מופיע רק בחמישה אחוזים מהמקרים כנושא לנדנודים, וכך גם החמות. התלונה הכי שגורה לגבי התנהגות בן הזוג כשבאים אליו בטענות היא העובדה שהוא שלילי.
הגישה המוסכמת על פי רוב לפיתרון מצבים לא נעימים אלה של נדנוד שמתלקח למריבה היא להתנצל, לקחת אחורה ולהמשיך הלאה. הגישה השנייה היא לקחת טיים אאוט, להתאוורר אחד מהשני ואז לחזור. גישה מספר שלוש היא לטאטא את העניין מתחת לשטיח, להתנהג כאילו זה מעולם לא קרה ולמעשה לא לפתור את העניין כלל. 13 אחוזים מהזוגות מעדיפים פשוט לפתור את העניין בסקס.
48 אחוזים מהמשתתפים בסקר טענו שהם די בסדר בפתירת קונפליקטים, 15 אחוזים טוענים שהם טובים בזה מאוד ו-13 אחוז חושבים שהם ממש גרועים בזה. משעשע לגלות שכמעט מחצית מהנשאלים אמרו שהם טובים מבני הזוג שלהם בפתירת סכסוכים. מסתבר שנדנוד זה גם עניין של גיל, ובני ה-18-34 זיהו את עצמם כ'מנדנדים מקצועיים' ב-40 אחוזים מהמקרים, זאת בניגוד לרק 18 אחוזים מבני ה-55 פלוס. לא ברור אם מדובר בירידה בכמויות הנדנוד או בהשלמה עם העניין כחלק מהחיים והסתגלות אליו.
ואיך תדעו אם גם מנדנדים מדופלמים? הפסיכולוגית ד"ר מרגרט פול מציעה תשע דרכים בטוחות לגלות זאת:
1.אתם מבקשים מבן הזוג כל דבר יותר מפעמיים.
2. התלונה שלכם לא באמת עוסקת במה שנאמר בה. כלומר, היא אינה באמת לגבי הכלים, למשל, אלא כללית יותר.
3. המשפטים שלכם מתחילים במילה המאשימה "את/ה..." (אתה אף פעם לא... את תמיד...)
4. אתם חשים חסרי אונים בסיטואציה.
5. בן הזוג שלכם מגיב בכעס או בהתגוננות.
6. אתם מרגישים כמו הורים במקום כמו בני זוג ביחסים שוויוניים.
7. אתם מרגישים מקופחים.
8. חיי המין שלכם לא כפי שהיו.
9. אתם סומכים פחות על בני הזוג, בוטחים בהם פחות ולעתים גם לא מכבדים אותם.
"חוסר ההיענות לא נובע מזלזול"
"בין אם מנדנדים לבן הזוג ובין אם לא, אם הוא תופס את התקשורת המגיעה אליו ככזו, סביר שיתנהג בצורה מתגוננת וסגורה", אומרת ד"ר איימי ג'ונסטון, פסיכולוגית המתמחה בתקשורת בין בני זוג. "הדרך המוצלחת להשיג ממנו דבר מסויים שרוצים שיתבצע, היא בדיוק כפי שמחנכים ילד או כלבלב, בתשבוחות. תבקשו את הדבר בו אתם מעוניינים בנעימות, 'מותק, אתה מוכן להוציא בבקשה את הזבל?', וברגע שהוא יעשה את התנועה הקטנה ביותר לכיוון, שפכו עליו תשבוחות וגרמו לו להרגיש שהוא מוערך ותורם. אם העניין לא מתבצע, כדאי שוב לבקש, אבל באותה נימה. כדאי לזכור כל העת שחוסר מילוי הבקשה אינו מגיע כמעט אף פעם מזלזול במבקש, אלא בעניינים של בן הזוג עצמו, וכדאי לא להפוך את המשימה הקטנה, כמו הוצאת הזבל או פיזור גרביים בבית, למשהו משמעותי במערכת היחסים. אם הוא לא הוציא את הזבל, לרוב זה אומר שיש בבית שקית זבל, ולא שום דבר מעבר לכך".