עוד מימי יוון העתיקה, ידע המין הנשי שהכוח הגדול ביותר שיש לו מול הגברים הוא הסקס. במחזה ליזיסטרטה של אריסטופנס, הנשים מציבות לגברים תנאי: או שתפסיקו להילחם – או שתהיה שביתת מין. בתחילה הגברים בוחרים במלחמה אבל לאט לאט כל הגיבורים נופלים, הנשים מנצחות והשלום שורר ביוון. המחזה מסתיים בתהלוכת פיוס עליזה בין כולם, ובין הנשים לגברים בפרט.
כנראה שהנשים בימינו למדו משהו מהמחזה: מחקרים שנערכו בנושא מעלים כי שביתת מין כאמצעי ענישה מצד נשים - היא עונש פופולארי למדי בנישואים; בקרב זוגות רבים שמגיעים לייעוץ זוגי בסופו של דבר, נשים משתמשות במניעת סקס ככלי נשק ביחסים. מהו כוחו של הנשק הזמין הזה, מתי מותר להשתמש בו ולמה בעצם הוא כל כך מסוכן?
אתה לא מחזר? אתה לא מקבל!
"נשים מטבען, הן פחות מיניות מהגברים", מסבירה הסקסולוגית והיועצת הזוגית לימור בנדל. "לגבר יש כל הזמן טסטוסטרון בגוף, ולאישה יש פחות הורמונים מיניים. השינוי ברמתם אצל האישה נע סביב המחזור החודשי; הרבה נשים יכולות להגיע בקלות למצב שבו הן מסופקות גם מסקס בתדירות של פעם בחודש, במידה שהן מרגישות סיפוק רגשי מבן הזוג. אם ישנה חברות טובה, והבעל ממלא את מחויבויותיו הביתיות, זה יכול להספיק לאישה. מתוך המקום הכוחני הזה, היא יכולה להשתמש בסקס למטרת מלחמות כוח".
"אני יכולה להבין היטב למה נשים עושות את זה", אומרת הסקסולוגית איריס בר-און. "זוהי חרב גדולה וזמינה, ונשים מקוות שבאמצעים דרסטיים כאלה הסיכוי לשינוי מצד הבעל יהיה גבוה יותר. כשיש מריבה, נשים ברובן זקוקות לחיזור על מנת לקיים שוב יחסי מין. כשהחיזור לא מגיע, הן פונות לנשק יום הדין. אבל חשוב לזכור שתמיד מדובר ביותר הפסד מרווח. אני מכנה את ההענשה המינית הזאת 'שביתה איטלקית', מפני שיודעים איפה זה מתחיל, אבל אף פעם אי אפשר לדעת כמה זמן זה יימשך והיכן זה ייגמר".
מלכה זילברמן ספקטור , מטפלת משפחתית וזוגית, מסבירה שהעונש הכי כבד הוא למנוע מאדם את אהבותיו. "אלה משחקי כוחות, כשהמעניש הוא לאו דווקא בעל הכוח ביחסים, אלא במיטה. זוהי תופעה נפוצה ביותר מכיוון שמניעה היא הדרך הכי קלה; יותר פשוט להיות פאסיבי מאשר לנקוט דרך פעולה אמיתית. לאישה שמתלוננת שבעלה מבלה הרבה שעות מול המחשב יהיה קשה יותר להוציא את המחשב מהבית מאשר לא להצטרף למעשה מיני. זה העונש הכי זמין, ואם היו יודעים עד כמה הוא הרסני, אני מאמינה שהיו חושבים פעמיים לפני שמתחילים עם זה".
מה האישה מנסה להשיג בעזרת שביתת המין
בנדל: "בדרך כלל אלה דברים שאינם קשורים בשום אופן ליחסי מין או למיטה. למשל, 'אם לא תוציא את הזבל – לא תקבל סקס'; 'אם לא תבלה יותר איתי או עם הילד – לא תקבל סקס', וכו'. נדיר שמשתמשים במניעת סקס בהקשר לסקס. זה מגוחך, כי ענישה שאינה קשורה במישרין לדבר עליו מענישים היא לא אפקטיבית. זה כמו אמא שאומרת לילד: 'אם לא תסיים לאכול – לא תראה טלוויזיה'. הרי אין שום קשר בין אוכל לטלוויזיה, והילד לא ילמד מזה דבר, מלבד איך להתנהג בבריונות ובכוחנות".
בר-און: "נשים בדרך כלל משתמשות בביטוי 'לא לתת'. 'אני לא אתן לך', הן אומרות, 'אם לא תעזור עם הילדים, הכלים, הבית'. הן מענישות לפעמים גם רטרואקטיבית, על כך שבן הזוג שכח, למשל, את יום הולדתן".
זילברמן ספקטור: "העונש הוא כמעט אף פעם לא בגלל שהצד השני עשה משהו לא בסדר, אלא מפני שמשהו לא טוב לנו. זה מעיד בעצם על חוסר אונים ובעיה אצל המעניש עצמו. הרבה פעמים העונש הזה בא מפני שהנשים מרגישות לא נחשקות – כי פעם הבעל רצה אותן, ועכשיו לא. הן מנסות לטלטל אותו באופן פאסיבי-אגרסיבי".
מה יש להרוויח ומה יש להפסיד?
אל תקלו ראש בשביתת מין; זו יכולה להוביל לבגידות, היעדר אינטימיות, וכרסום עמוק ואיטי ביחסים.
בנדל: "אולי האישה תרוויח זמנית, כי יהיו כמה פעמים שהגבר שלה יזרוק את הזבל. הוא מצידו יחשוב שזה מחיר קטן לשלם בעבור יחסי מין עם אשתו, אבל היא בעצם תפסיד המון, וכך גם הבעל ומערכת היחסים ביניהם. האגו הגברי הוא השולט בתפקוד המיני של הגבר. בהתנתקות על רקע מיני ייעלמו קודם כל האינטימיות והחיבור. עבור גברים רבים סקס אומר גם חיבוקים, נשיקות וליטופים, ובהיעדר סקס, גם אלה ייעלמו - מה שיהיה חסר גם לאישה".
בר-און: "לדעתי אישה שטוב לה במיטה לעולם לא תפצח בשביתת מין. שביתה כזאת יכולה לגרום ללחץ, ריבים ומתח, ושום דבר מעבר לזה. לרוב, כאשר לא משיגים משהו בבית יש נטייה ללכת להשיג אותו בחוץ. כששירותי מין עולים בין 50 ל-250 שקל, הפיתוי גדול, ויש כביכול לגיטימציה לעשות את זה. סקס הוא גורם מקרב, ולא נכון להשתמש בו כאמצעי ענישה. חשוב לזכור שתמיד אחרי מריבה יש סקס מעולה, וחבל למנוע את זה מעצמכם".
זילברמן ספקטור: "אין כאן שום רווח. התופעה היא קשה, מאמללת, וגורמת ידועה לבגידות ולגירושים. זוהי אלימות שאנשים לא מודעים לכוחה ההרסני. אני מאמינה שילדים שגדלו לתוך זוגיות של הורים שהתנהגו כך חשים בדברים בלי שנאמר להם דבר, ולאחר מכן יחזרו על ההתנהגות בתוך מערכות היחסים שלהם. יותר זול ללכת לייעוץ ולטפל בעניין מאשר להתגרש. כדאי לעשות את זה בזמן, על אף המבוכה".
גם גברים שובתים?
בנדל: "כשגברים שובתים מינית זה מגיע בדרך כלל ממקום אחר – לאחר שנפגעו מנשים מסרסות שלא הגיבו בהבנה וברגישות לבעיות תפקוד מיני שהתעוררו אצלם. במקרים כאלה, הרבה פעמים הם פשוט מוותרים על סקס. פתאום יש להם קלף מיקוח מול האישה שנתפסת כמסרסת. באופן כללי, גברים הם יותר מכווני מטרה, ולא יענישו את נשותיהם בתחומים שלא קשורים במריבה עצמה".
בר-און: "אלה מקרים נדירים יותר, אבל גם הם קיימים. הגיע אליי לקליניקה גבר הנשוי לאישה עם דרישות מיניות גבוהות במיוחד, שמנע מאשתו סקס על מנת להראות לה 'מאיפה משתין הדג'".
זילברמן ספקטור: "התופעה יותר ידועה בקרב נשים, אבל אני בהחלט רואה מגמת עלייה בקרב גברים שמשתמשים בשיטה. אני מאמינה שהתופעה הזאת עומדת במקום הראשון של הגורמים לבגידות בתוך הנישואים, והעובדה שיותר ויותר נשים בוגדות מעידה שגם הגברים למדו את הטריק הזה".