"עברתי להוריי עם הבנות, היה לי ברור שאנחנו נפרדים אבל לא הייתי שלמה עם זה. אני חושבת שבאיזשהו מקום עדיין אהבתי אותו וריחמתי עליו. אחרי הטקס ברבנות יצאנו החוצה ועישנו ביחד סיגריה. זהו. נפרדו דרכינו", כך מספרת שירלי (40) על מערכת יחסיה עם גיא (42).
על זוגות שמתגרשים אנחנו שומעים כל יום, כל הזמן. כמעט כל מי שהגיע לשם יודע שהטקס הזה הוא סימן לכך שכלו כל הקיצים. כאשר זוג מתגרש נמתח שם קו, כמו סרט אדום בסוף מרוץ.
גם גיא ושירלי הגיעו לשם, אבל הסוף ההוא היה התחלה חדשה משותפת, של דרך אחרת, טובה והדוקה יותר מזו שהתחילו בה. בגילוי לב הם מספרים בשני קולות על המסע שלהם לשם ובחזרה.
הכל קרה נורא מהר
שירלי: "מאוד רציתי בן זוג והייתי יוצאת להמון בליינד דייטים. אמא שלי סיפרה לי שיש פרסומת להיכרויות דרך הטלפון, והחלטתי לנסות את זה. השארתי הודעה ונסעתי לחו"ל לחודש וחצי. כשחזרתי השאיר לי גיא הודעה".
גיא: "הזדמן לידיי טלפון מהעבודה, שמי שהשתמש בו היה מנוי על שיחות של דייטים. אחרי חצי שנה שמתי לב שיש שם כוכבית, חייגתי ושמעתי את ההודעה הראשונה של שירלי".
שירלי: "דיברנו וקבענו להיפגש בפארק הירקון. כשהוא סיפר לי שהוא גרוש עם ילד זה קצת צרם לי. אבל זרמתי עם הכל. זכור לי בעיקר שהתלהבתי ממנו".
גיא: "איך שראיתי אותה ידעתי שהיא תהיה האישה השנייה שלי".
שירלי: "סופי השבוע היו מבאסים, כי לא יכולתי לבלות אותם איתו לבד, לקח לי זמן לקבל את זה. אחרי כמה חודשים גיליתי שאני בהיריון. הכל קרה נורא מהר. התחלנו לדבר אם הולכים להתחתן או לא. אבא שלי לחץ עלינו, והחלטנו שאנחנו עושים את זה. גיא פחות התלהב כי התחתן כבר, וזה קצת ביאס אותי. בחתונה הייתי כבר בחודש השביעי להריוני. היה לי ברור שזה שאנחנו מביאים ילד אומר שאנחנו ביחד לתמיד".
אחרי הלידה נגמרה האופוריה
שירלי: "בשבועות הראשונים אחרי הלידה נכנסתי לאופוריה. הרגשתי בשליטה מלאה ועל גג העולם. אבל מהר מאוד האופוריה נגמרה והתחילו המתחים. הרגשתי שאני לא תמיד מתמודדת עם זה כמו שצריך, תסכולים של אמא טרייה. לא הייתה לי עזרה מצדו, והרגשתי שהוא לא מתמודד עם זה שהפכנו למשפחה. הוא לא ידע איך לאכול את התסכולים שלי והיה נכנס איתי ראש בראש. אחרי חמישה חודשים, נכנסתי שוב להריון בהפתעה. נכנסנו לבעיות כלכליות וזה יצר מתחים בבית, התרחקנו אחד מהשנייה, והתקשורת שלנו הייתה בעייתית".
גיא: "ההשפעות המשונות שלי והקריזות שלה, ובנוסף קשיים כלכליים יצרו מתחים בינינו. היה איזה חוסר שביעות רצון של שירלי מהקשר. בעיקר תלונות שלה כלפיי וכלפי הבן שלי".
שירלי: "אחרי שהבת השנייה שלנו נולדה, עברנו שוב דירה, קרובה יותר למגורי בנו. היה לי ברור שאני לא אוהבת את המקום הזה, הלכתי נגד הרצון והאינטואיציה שלי וזו הייתה טעות גדולה.
ההורים לחצו להתגרש
גיא: "כשהיינו יחד, היו הרבה דברים באופן שבו שירלי הייתה פועלת ועושה, שהיה מוריד את ערכה בעיניי. היא לא חשה את הדברים אלא עבדה על אוטומט, ללא רגש. זה בא לידי ביטוי בדברים כמו בישול וניקיון. אפילו האוכל שלה היום הרבה יותר טעים מאז".
שירלי: "דברים התחילו להתדרדר, הייתי בודדה ומתוסכלת, היו לנו ריבים קשים. הבנתי שאני חייבת לעזוב את הבית כי אני מאמללת אותי ואת הבנות שלי. הייתי בחוסר שליטה על החיים שלי והרגשתי כמו סמרטוט. אחד מהריבים הקשים הניע אותי לקום ולעזוב, נסעתי להורים שלי עם הבנות. שם הרגשתי פתאום נוח, היה לי טוב ובטוח. ההורים שלי לחצו עליי להתגרש, ונתתי להם להוביל את המהלך".
גיא: "אני פחות חושב על פרידות, אמנם לא עשיתי מאמץ לתקן, אבל מבחינתי היינו צריכים להמשיך כמשפחה. בלית ברירה נאלצתי לקבל את המקום שלה. הבנתי שרמת הציפיות שלה לא הייתה ברת מימוש מבחינתי, וכל עוד זה לא ישתנה לא נוכל לחיות בשלום".
שירלי: "גיא התנגד לגירושים דרך עו"ד ואבא שלי, שמשך לכיוון מלחמה אמר לי 'אם את אצלי את תעשי מה שאני אומר לך לעשות'. נגררתי לזה, בכיתי המון ולא ידעתי מה קורה איתי. גיא ניסה לפייס, חזרתי לבית שלנו, גרנו שם לעוד תקופה קצרה, שיקרתי להוריי שהוא עזב את הבית, זה לא הלך, ושנינו עברנו לגור בחדרים נפרדים. יום אחד הגשתי לו את התביעה ביד ונסעתי משם. למחרת, כשחזרתי, לא היה עם מי לדבר. הוא אמר שהוא לא מאמין שהוא עובר זאת שוב. היה לי קשה לראות אותו ככה. הוא לא תפקד, וברגע של טירוף הוא שרף את דפי התביעה במחבת. הכל היה כמו מתוך סרט".
הסיגריה שאחרי הטקס
שירלי: "עברתי להוריי עם הבנות, היה לי ברור שאנחנו נפרדים אבל לא הייתי שלמה עם זה. אני חושבת שבאיזשהו מקום אהבתי אותו וריחמתי עליו. אחרי הטקס ברבנות יצאנו החוצה ועישנו ביחד סיגריה. נפרדו דרכינו. גם אחרי הגירושים היו לנו תקופות של עליות וירידות, לפעמים כאסח מטורף, בעיקר סביב הבנות. היו הרבה האשמות וכעסים יצאו החוצה, דיבורים לא יפים וצרחות בטלפון. הרגשתי שאני תלויה בין שמיים וארץ, לא רציתי להיות אצל הוריי, ויש לי שתי בנות שהייתי צריכה לכלכל. בנוסף, לא הייתי מוכנה עדיין לשלוח את הבנות שישנו אצלו.
התחלתי טיפול פסיכולוגי והבנתי שאני חייבת לשחרר אותן ולהתחיל את החיים שלי. מספר חודשים הן ישנו אצלו בסופי שבוע, ולי היה פתאום חופש. הרוחות בינינו נרגעו, לא היה לנו על מה לריב. פתאום היה לי נעים לשבת בחברתו. התחלתי להישאר עם הבנות בסופי שבוע, ותמיד היו לי תירוצים להורים שלי".
גיא: "הרגשנו שוב משפחה, וזה היה נעים. כשהן עזבו הרגשתי בחסר שלהן. הבנתי שאני רוצה יותר להיות עם המשפחה שלי, והיה ברור לי שזו שירלי ולא אף אחת אחרת. גם החיבור הגופני שלנו היה מעולה בתקופה הזו. כל דבר הרגיש הרבה יותר חזק|.
שירלי: "רציתי לחזור והוא לא היה סגור על זה. המשכנו בקשר רק של סופי שבוע, ומאוד כאב לי לחשוב שהוא פוגש נשים אחרות. לי היה רק דייט אחד והוא לא היה מוצלח. ההבנה שאני לוקחת אחריות על החיים שלי, השפיעה על כל הסביבה. התחלנו לדבר על זה שאולי עשינו טעות ורצינו לחזור".
גיא: "ידענו שאנו קשורים בחוט שאי אפשר לנתק אותו בגירושין ושאי אפשר לחבר אותו בעזרת חתונה. זה לא רק הבנות, אלא הייעוד המשותף שלנו ביחד. למדתי לאהוב את שירלי כמו שהיא, מבלי להוריד את הערך שלה. ומהרגע שהתחלתי לעשות את זה, היא התחילה לשנות את ההתנהגות שלה, והתחברה יותר למה שהיא עושה".
בית של אהבה וקבלה
שירלי: "ואז נכנסתי להיריון, לא היה ברור מאליו שאני אמשיך אותו, ההורים שלי לא תמכו בזה. לא רצינו לחזור בגלל ההיריון אלא ממקום אחר. גיא אמר שזו החלטה שלי והוא יתמוך בי. לא יודעת מאיפה היה לי אומץ אבל היה ברור לי שאני לא עושה הפלה. אמא שלי קיבלה את זה מאוד קשה ונכנסה לדיכאון. ברגע שהייתי שלמה עם זה, הכל זרם פתאום. ידענו שאנחנו חוזרים לחיות יחד. הייתה לי לידה טובה וזה חיזק אותנו ומצאנו בית".
גיא: "גיליתי שהיא אישה מאוד חזקה, ולא זיהיתי את זה קודם. מה שחיזק אותה זו דווקא התקופה שהייתה צריכה לגדל את שתי הבנות ולעבוד, ולחיות עם ההורים שלה. זה היה לא פשוט וחישל אותה מאוד. היא התחילה לראות את הדברים בצורה אחרת לגמרי ולתת ערך למה שיש ולא למה שאין".
שירלי: "יש לנו הרבה יותר סבלנות זה לזו. למדנו לכבד אחד את השנייה, להקשיב, לעבוד יותר בשיתוף פעולה ולהבין שלפעמים הכעסים שלי לא קשורים אליו. אנחנו עוברים את הריבים בשלום היום, פעם זה היה בשבילי סוף העולם. הבסיס שלנו יותר יציב ואיתן, אני באה ממקום בטוח בעצמי, ואני מקבלת הרבה יותר את עצמי היום. עברתי הרבה, זה ביגר אותי, צמחתי משם. התכלס היום זה המשפחה שלי. אנחנו מבינים שאנחנו יחד מתוך בחירה".
גיא: "אני מקשיב לה היום ולא מבטל אותה, ומצד שני היא לומדת להגיד את זה בצורה נעימה. אני מעריך את המקום שהיא רוצה לקדם את הבן שלי ולא באה נגדו. כל הפרידה שלנו הייתה בעיניי זמנית, כל אחד מאיתנו היה צריך לחזק את עצמו וזה יצר את החיבור המחודש".
>> לעמוד פייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק?
עוד כתבות בערוץ בית ומשפחה:
עוד כתבות בערוץ בית ומשפחה: