מרגע שנכנסתי לזוגיות מחייבת עם אהובי, עבורי היו רגעים של אין ברירה: זה היה או להשתנות או להתגרש ואז להשתנות. גם בן זוגי, "גבר גבר טיפוסי" נאלץ להתרגל לדבר החדש הזה בחייו: לא די שהוא רק יצא מזוגיות אחת עם שתי ילדות קטנות, ונאלץ לבלות פחות זמן במחיצתן ולשלם מזונות להרבה שנים, הוא גם הבין שהאישה החדשה בחייו, כלומר אני, לא הגעתי לעשות לו חיים קלים ועבורו הכוונות שלי ש"לא להשתנות" קיבלו משמעות כפולה, כי זה בהכרח הדהד לו גירושים שניים, טראומה נוספת.
אבל לאהבה אין חוקים וכשהיא מתדפקת על הדלת אתה חושב פעמיים לפני שאתה סוגר אותה. כך כנראה הבנו שנינו, הוא שלקח רווקה ואני שלקחתי גרוש פלוס, שאין לנו ברירה אלא להתמודד עם השדים שלנו. הנה כמה מהדברים הבולטים ביותר שהצלחנו שנינו להבין אחרי עשר שנות זוגיות.
הצד שלי
1. אב גרוש שלא רואה את ילדיו זו בעיה רצינית ביותר. כשהכרתי את בעלי, הוא ראה את בנותיו פחות ממה שרצה וזה היה כאב גדול. כן, יכולתי לקפוץ על המציאה כמוצאת שלל רב ולהגיד "איזה כיף! הוא יותר שלי משהוא להם", אבל זה היה בוודאות גול עצמי. על נשים בפרק ב' אסור לעודד לעולם מרחק של אב מילדיו, אלא ההיפך.
2. בפרק ב' חלוקת תפקידים מסורתית של גבר עובד ואישה מגדלת ילדים היא פשוט מזיקה. כשהכרתי את בן זוגי הוא הרוויח יותר ממני והקריירה שלו הייתה מפותחת הרבה יותר משלי מפאת גילו והעשייה. האפשרות להישאר בבית ולגדל את הילדים המשותפים שלנו הייתה קיימת, אבל מהר מאוד הבנתי שלא משנה כמה כסף יש לו, עליי לדאוג לכסף ולמהות מחוץ לאימהות -אחרת קיים סיכוי גדול שארחיק את בן זוגי מהילדים שלנו. והכי נורא? זה יאפשר פתח לפערים בין האבהות שלו לילדות שלו ובין האבהות שלו לילדים שלנו.
3. הורות משותפת. הוא לוקח פעמיים בשבוע את בנותיו מהנישואים הראשונים? חשוב שיהיה עם הילדים המשותפים. בתחילה רציתי להיות בשליטה על כל הקשור לבית ולגידול הילדים, אפילו על האוכל שהבנות שלו לקחו לבית הספר. "אני אכין אוכל יותר בריא", תירצתי לעצמי. בסוף הבנתי שהוא יעשה הכל לא פחות טוב ממני ושחררתי לחלוטין. הבנתי שניסיון לשלוט בהכל נבע מהפחד שיחשבו עליי שאני לא מספיק טובה, דואגת, נותנת. לעתים נשים מתבלבלות לחשוב ש"טוב" זה רק "לדאוג לאחר". ברגע שהבנתי ש"טוב" זה גם לדאוג לעצמי - שיחררתי.
4. כבוד והרבה כבוד. כבוד לגרושה, כבוד לילדים שלו, כבוד למשפחה שלו. כולם היו כאן לפניי ואת כל ההתמודדויות שלו מולם, אני סומכת עליו שיעשה בעצמו.
הצד שלו
1. "למרות ובגלל הפמיניזם כל אישה צריכה שיתנו לה פייט בכל הקשור לתחומים הנחשבים נשיים. בית וילדים הם לא הטריטוריות המובהקות שלך". יש ביננו חלוקת תפקידים ברורה אבל גמישה. אנחנו לא מקובעים עליה ומאפשרים לה להשתנות בהתאם להתבגרות שלנו ולשינויים המשפחתיים.
2. "בשל היותי אב גרוש אבל גם בלי קשר - על כל אב להיות מעורב ושותף בגידול ילדיו". הגירושים גרמו לבן זוגי להבין באופן העמוק ביותר את החשיבות של "דאגה לאחר". לא רק במזונות, אלא פשוט בנוכחות. למרות החשיבות הגדולה של קריירה בחייו, הוא בודק את עצמו ומנסה תמיד למצוא איזון. הוא כבר לא יוותר על הסיפוק שיש לו מגידול הילדים.
3. "אסור לפחד מחולשות של נשים. צריך להגיד להן היכן הן טועות ומיד לחבק אותן. אולי בגלל עובדת היותן 'יוצרות חיים' הן רגילות להאמין שהן לעולם לא טועות". אז כן, אנחנו טועות ולא מעט וזה מצוין שהיה שם מישהו שיכול להגיד לי את זה מבלי לפחד ואחר כך גם לחבק אותי.
4. "פרגון היא מילת הקסם. גבר שלא מפרגן פשוט מקנא באשתו, וזה אחרי ששנים לימדו אותנו שיש קנאת פין. כנראה שבפועל יש קנאת רחם. תפרגן ותן לה לגדול ולהצליח. שהרי אם אתה רוצה יותר זמן לגדל את הילדים שלך, אתה חייב לאפשר לה יותר זמן לגלות עוד כישורים שלה חוץ מאימהות". והפחד שאני כל כך אגדל ואז אברח? כנראה שזה פחד שיהיה על כולנו נשים וגברים להתגבר. כולנו מפחדים שיעזבו אותנו. שיבגדו בנו. שלא יצטרכו אותנו. אבל כדאי לזכור שמה שלא שלנו, לא יישאר אתנו ממילא.
5. "תאפשר לה לדבר על מה שמציק לה. אם תיעלב כשהיא רוצה לדבר על הילדים שלך, על הגרושה שלך או על אימא שלך, היא תסתגר ותישאר לבד עם התסכול שלה וזה יהיה תחילת הסוף". למזלי, תמיד הרגשתי בנוח להגיד כל מה שאני חושבת על הבנות שלו, על גרושתו, על המשפחה שלו. אנחנו מסמנים אחד לשנייה גבולות על "איך מדברים" אבל לא "על מה אומרים" וזו הסיבה שאנחנו מצליחים לפתור בעיות ולנטרל תסכולים. כשלא מדברים, כשהגבולות נוקשים, אין שיח ואז אין פתרונות.
אז במה כל זה שונה מפרק א'? אלו אותם הדברים שעל כולנו להפנים בזוגיות. אז האמת שזה לא שונה. פרק א' או ב' על כולנו ללמוד להשתפר ולראות את האחר. כל ההבדל הוא באינטנסיביות ובמהירות. בפרק ב' אם לא משתנים, הדברים מתפרקים יותר מהר. אנחנו כבר למודים טעויות, מכאובים ויש לנו ילדים. לכן יפה שעה אחת קודם.
*מיכל איסט אלון היא בעלת M.A בלימודי משפחה ודוקטורנטית בלימודי נשים, בעלת קליניקה פרטית בתל אביב לייעוץ לזוגות ומשפחות פרק ב'. לדף הפייסבוק