אורטל ואודי, בני 33, נשואים 5 שנים והורים לשניים. אורטל מגיעה אליי אחרי שכבר הייתה בטיפול פסיכולוגי, והמילים יוצאות לה ברצף. "בגיל 25 כבר הייתי לחוצה להתחתן, ככה זה אצלנו במשפחה - אם את לא נשואה בשנות ה-20 שלך, את נתונה תחת מכבש של לחצים. אנחנו מרוקאים, זה בתרבות שלנו", היא אומרת לי. "אמא שלי תמיד הטיפה לי על זוגיות, אמרה לי להתחתן עם אשכנזי מלומד. 'זה הכי טוב', אמרה תמיד, ועם המטען הזה יצאתי לעולם.
"את אודי הכרתי בטיול בחו"ל. הוא עמד בכל הקריטריונים (של אמא שלי): עורך דין מצליח ונאה מאוד עם עיניים כחולות, פולני לתפארת. הוא התחיל איתי, והרגשתי בעננים. השגתי גבר מהסרטים. הייתי אז בת 27 ומאד רציתי למצוא חתן. שנה לאחר מכן, התחתנו בחתונה גדולה ומפוארת. מיד נכנסתי להריון וכעבור שנתיים כבר היו לנו 2 ילדים. אושר גדול הציף את הבית. היינו עסוקים רק בילדים, ולא עניין אותי כלום באותה תקופה, מלבד הילדים.
"כל החברות קינאו בי שהסתדרתי . 'יש לך מזל בחיים. גבר כזה לא פוגשים כל יום', הן אומרות לי. אז למה אני לא מאושרת? אודי טיפוס סגור, ממעט לדבר על רגש ואני מרגישה שאני חיה עם בטון. הוא לא משתף אותי במה שעובר עליו. חצי שנה לא נגעתי בו, אני מסרבת סדרתית לסקס, ולבילויים. אנחנו לא עושים כלום ביחד. בשבתות אני מחפשת תעסוקה עם הילדים שלא כוללת אותו ונעלמת עד הערב, והוא סופג הכל.
"אני לא אוהבת את המשפחה הקרה שלו, לא אוהבת אותו, לא נמשכת אליו, לא מעריכה אותו, לא רכה אליו. אני מודה שאני לא נחמדה אליו. כל דבר שהוא עושה מרגיז אותי - הדרך שבא הוא נוגס תפוח או מצחצח שיניים. מצד שני, אני לא רוצה להתגרש. אני חיה חיים נוחים כלכלית וסטטוס גרושה לא מקובל אצלנו. בטח לא פרידה מגבר כזה 'מושלם'. איך ממשיכים הלאה? אני גוססת מבפנים".
"סימנית וי על הכול, מלבד דבר אחד שהוא הכי חשוב"
אורטל יקירה, התחתנת עם אודי על סמך גיליון אקסל יבש שאומר לך איך "נכון" לחיות. סימנת 'וי' על כל הקריטריונים חוץ מאחד והחשוב ביותר שהוא הבסיס ליחסים: אהבה והערכה. לזה אין תבנית. את אומרת שהושפעת מהוריך שפמפמו לך כל השנים איזה גבר הם היו רוצים כחתן. חשבת בהתחלה שזה נפלא ובנוסף רצית לרצות את הסביבה - להיות המוצלחת שהסתדרה, ובסוף "סידרת" לך חיים מזויפים בודדים וריקים.
להישאר במקום. להמשיך לנהל חיים ריקים רגשית ומלאי פחדים מסביב. יש לך עוד מינימום 40 שנים לחיות כך לפחות. דעתי הי שזה בזבוז של חיים שלמים.
לסיים את הקשר. אחרי שתעברי כמובן תהליך התחזקות עם עצמך, ותשני את סט הערכים עליו גדלת. פעם לפני 50 שנה להתגרש נחשב אסון. היום האפשרויות פתוחות יותר. בני אדם רוצים להפיק יותר נועם ועניין מהחיים. היום יש מקום לנפש כמו שיש מקום לגוף. לא טוב לך, את לא אוהבת ? זכותך לעשות שינוי. החיים הם לפני הכל, שייכים לך.
ללכת לטיפול זוגי ולנסות לשקם את ההריסות. האפשרות הזאת תלויה בעיקר בך. מטפל לא יהפוך אותך לאישה מאוהבת אך יוכל לפתוח ביניכם ערוצים חסומים. בנישואים שכלתניים וסינטטיים שכאלה כן אפשר לשנות גישה.תוך החלטה שנלחמים. את כבר יודעת שלוותר תמיד אפשר. דעי שקירבה פיזית, גם אם היא לא באה בקלות ומעצמה, משפרת מידית את התחושות. הקרבה תוביל אתכם לצעד הבא שהוא שיח פתוח שכנראה מאד תלוי ברצון ובנכונות שלך. חשוב שתשתפו אחד את השני בנושאים יומיומיים, תקיימו פעילות משותפת לפחות פעם בשבוע ביוזמתך, וחשוב להכניס קצת הומור – זו דרך נפלאה להעביר מסר שיקלט בלי התנגדות.
בטיפול את תביני גם את עצמך יותר לעומק. מה מביא אותך להתרגז על אודי, למה ההורים עדיין מכתיבים לך את החיים? תקבלי תשובות ממה את מפחדת ואיך מתגברים. הטיפול בשלב הזה הוא שלך לבד. לא ברור איזה דלת תפתחי עבורך אבל מה שבטוח שלהיות חזקה עוזר בכל השלבים וההחלטות.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il