הסיפור הזה מזכיר את הסיפור של מעיין מחתונה ממבט ראשון. והוא אופייני בעיקר לנשים. לא שאין גברים בסיטואציה הזאת, אבל השעון הביולוגי הנשי נותן כאן את מרכז הכובד.
נטע היא בחורה נאה ואינטליגנטית. היא בת 33 ורווקה.
אני מספרת את ספורה עם ניתוח המקרה בין השורות.
נטע לחוצה רצח למצוא זוגיות. היא רוצה בעל, חתן, שמלת כלה. היא לא רוצה להיות אמא מבוגרת, היא לא רוצה הריונות בסיכון עקב גיל מתקדם והיא רוצה לבנות משפחה קלאסית - גבר, אישה, ילדים. הלחץ הזה מביא אותה למפחי נפש אחד אחרי השני. נטע מתנפלת על דייטים. מתנפלת באהבה על כל גבר שקצת מראה לה רצון. מיד מתמסרת עד הסוף. תמיד זו היא שרוצה יותר והוא הנעלם. היא כבר לא במצב לברור. היא רוצה את כל מי שירצה אותה. זו נקודת התחלה נמוכה וחלשה.
יום אחד הגיע בחור נחמד לדייט וראו איזה פלא, הוא צלצל למחרת. זה לא קורה הרבה. הם נפגשו שוב ושוב ואפילו שכבו די מהר, כבר בערב השני, והקשר נמשך. שלושה חודשים הוא כאילו איתה והיו אין ספור תקלות ונורות אדומות. הוא מתחמק ממפגשים, הוא מחליט על מינון המפגשים והמינון נמוך מאד. נפגשים פעם או פעמיים בשבוע. הוא לא מראה מוטיבציה גדולה, לא עונה להודעות וממש לא עף. הוא וכחן ומרים את הקול, הוא ביקורתי וכעסן.
הגרוע מכל - הוא כבר הספיק לריב איתה בצעקות, לקלל, לשקר לה, להיעלם לה, להתכתב עם אקסיות, לא להתייחס אליה כשהייתה חולת קורונה. אפילו שוקולד ליד הדלת לא הביא. כל הסימנים להתנהגות שמחלישה ומזלזלת. אהבה וחמימות זה לא. סתם מצא לו מישהי זמינה. טוב אבל הוא זה הוא. השאלה למה את שם? זה הצד שלך, נטע. זה שנשארת שם למרות הכל.
שינוי מתחיל בהתחזקות
פחדת מפרידה. ידעת בתוכך שמשהו לא תקין אבל לא רצית להציף שמא זה יוביל לסוף. פה חפרת את הקבר של הקשר הזה.
נחלשת. הפכת לספוג שמכיל הכל. ידעת שאת במקום לא טוב ולא הלכת. חלמת את חלום החופה למרות שלא היה לך שותף. בלעת השפלות ולא אמרת מילה. הלכת לאיבוד. אינך. הפסקת לעניין. הפכת לאישה שנדמה לך שהוא היה רוצה. זייפת. בגדת בעצמך ולכן הוא נעלם.
זה יקרה לך שוב ושוב אלא אם תעשי שינוי.
את מחבקת וחושבת שזה נעים לו ואת מראה לו כמה את מקסימה ואוהבת בלי לבדוק אם הצד השני בכלל מעוניין, את מנשקת ונדבקת ולא רואה ממטר את הוויב של בן זוגך הקפוא
חולשה זה תופעת לוואי של דימוי עצמי נמוך, דימוי גוף נמוך, ביקורתיות אישית קשה, של חוסר אהבה עצמית, ריצוי והסתפקות בפירור. ומי שמסתפק ושותק זה בדרך כלל מה שהוא מקבל.
כמובן שהשינוי מתחיל בהתחזקות. במציאת עצמך. אלה מילים גדולות אבל איך עושים את זה? ברור שזה יהיה תהליך של הבנה ולמידה ולא בין רגע.
הלימוד יהיה בהיגיון הפשוט ויש לכך כמה שלבים.
1. אם תמשיכי כך תמצאי את עצמך באותו הקטע בדיוק כל כמה חודשים. אז שינוי זה הכרחי וזה לא קל.
2 .ההבנה שהמצוקה והחלץ מביאים לריכוז עצמי שמביא לחוסר הקשבה שגורם לחוסר התחשבות בצרכי האחר. את מחבקת וחושבת שזה נעים לו ואת מראה לו כמה את מקסימה ואוהבת בלי לבדוק אם הצד השני בכלל מעוניין, את מנשקת ונדבקת ולא רואה ממטר את הוויב של בן זוגך הקפוא. את רוצה וזה קדוש, את מסתערת מה שגורם לדחייה ורצון לברוח ממך. את הופכת לדביקה ולא מאתגרת, ההבנה שאהבה לא מבקשים אלא מקבלים ונותנים, ואם הוא לא עונה בנייד לא ממשיכים לסמס/לצלצל, מעשים הם אמירות. לא מתעלמים גם אם זה יוביל לסוף.
3 . סימון חד משמעי של הגבולות שלך. מי את, מה מתאים לך ומה עובר אותך. וחוכמה היא לעמוד על כך ללא פשרה גם במחיר פרידה.
תזכרי לנצח - מי שלא עושה לך טוב בהתחלה לא יעשה לך טוב לעולם. מה שלא עובד בקשר בימי הרווקות רק ילך וידרדר עם השנים.
יש לך דרך לעשות שרק תעצים אותך וממקום של חוסן ועוצמה אין סיכוי שלא יתאהבו בך.
>>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com