אבי וליה (שמות בדויים) היו שלוש שנים ביחד. הוא בן 28, מיושב בדעתו, עובד ומרוויח יפה. היא צעירה חסרת מנוח בת 23, מלאת שמחת חיים, חיה את הרגע, אוהבת מסיבות ומפגשים עם חברים. תמיד היא בתנועה. אבי אוהב אותה ועושה בשבילה הכל, והיא, נוח לה איתו. הוא עמוד תווך בחייה, חוף מבטחים. בז'רגון הפולני הוא נחשב יהלום. יום אחד היא מגלה שהיא בהריון. הריון בלתי צפוי אך מאוד רצוי. היא לא חושבת יותר מדי ונענית להצעת הנישואים שלו.

זוג רומנטי בגשם - זוגות מעצבנים (צילום: istockphoto)
היא מלאת שמחת חיים, הוא יהלום. בהתחלה זה נראה מבטיח | צילום: istockphoto

בתוך זמן קצר ליה מוצאת את עצמה מתמרנת בין חיתולים, בקבוקים ומוצצים. אבי הוא אבא נפלא, חם ואוהב, אבל מבחינתה הוא מתפקד כמנהל תפעול: "תביא", "תיקח", "תקנה". בסוף היום העייפות מכריעה אותה, והיא רוצה רק לישון. אין הרבה שיחות, והמעט שיש מתמקדות בתינוק. סקס כמעט ואין, ואף על פי כן, כעבור שנתיים נולד עוד תינוק. עכשיו הם משפחה של ממש. תחת עומס חיי היומיום ליה ואבי בעיקר נאבקים לשאת בעול ההורות והפרנסה. סוגיית הזוגיות שלהם לא עולה על הפרק.

כשהילדים גדלים מעט ומשתלבים במסגרות גן, ליה חוזרת לשוק העבודה. היא פוגשת אנשים ותאוות החיים שבה ומתעוררת בה. היא אישה אטרקטיבית ומחוזרת, אך כשהיא חוזרת הביתה היא מרגישה כמו סינדרלה שפושטת את שמלת הנשף ונאלצת לנחות למדבר חייה הזוגיים. ביחסיה עם בעלה הכל צפוי, אין ריגושים, אין שמחה. כל מגע וכל דיבור הוא העתק מדויק של מה שכבר נאמר ונעשה. יש שיאמרו "הלוואי עליי", אבל ליה לא בנויה לחיים כאלה. ואז, בשיחה עם אבי, היא מטילה פצצה: "אין בינינו כלום. אני כבר לא כאן. אני לא מסתפקת בחיי משפחה, אני רוצה לחוות, להתרגש, לאהוב. איתך זה לא קורה לי. אתה הרי מרגיש שיש ריחוק, אבל אתה לא מציף את זה וזה עוד יותר מרחיק אותי ממך".

ליה נחושה בדעתה להיפרד ולצאת לדרך חדשה. אבי לא דמיין שזה יקרה לו, פירוק משפחה לא היה בלקסיקון שלו. אבל הנחישות של ליה אינה מותירה לו ברירה. המצב נכפה עליו והוא מסכים לשתף עמה פעולה. הוא מבין שבשביל זוגיות צריך שניים ובשביל פרידה מספיק אחד.

למה זה לא מצליח?

יעל ברון (צילום: תומר ושחר צלמים)
הוא צריך יציבות, היא צריכה ניצוצות. יעל ברון | צילום: תומר ושחר צלמים

ליה ואבי מייצגים שני טיפוסי אישיות שונים שאינם יכולים להתערבב, כמו מים ואש. אבי שואף ליציבות וביטחון וגם יודע להקנות אותם. אנשים מסוגו יהיו בדרך כלל מפרנסים סולידיים, שמרנים בדעותיהם, יציבים מבחינה נפשית ורגשית. הם שכלתנים ומבססים את החלטותיהם על שילוב גורמים רציונליים ורגשיים. על פי רוב הם מופנמים יותר, ואמנם יש להם רק מעט קשרים חברתיים, אך הם מסורים ומחויבים אליהם. אנשים מסוגו של אבי מרכזים את מרב האנרגיות החברתיות שלהם בתוך המשפחה, ובנויים למערכות יחסים מונוגמיות ארוכות טווח.

לליה זה לא מתאים. היא טיפוס של אש, חולמת על התאהבות של ניצוצות ותימרות עשן עם ריגושים וסערות. אבי מבחינתה לא מספק את הסחורה. אנשים מסוגה של ליה מונעים על ידי הרגש. רודפי הריגושים הם חולי אהבה סדרתיים, אופטימיים חובבי דרמות. בזמן ההתאהבות הם מרגישים נצח, ועל פי רוב אינם מודעים לכך שהריגוש שהם חווים הוא בעל תוקף מוגבל. אנשים כאלה מתאימים יותר למערכות יחסים רוויות יצרים, שנמשכות כמה חודשים עד שלוש או ארבע שנים. יש הסוברים שזו בעיה שיש לטפל בה, אבל זו טעות. אדם כזה צריך לקבל את עצמו כמו שהוא, לדעת ליהנות מהמתנות שמעניק לו אופיו הסוער ולהיות מוכן לשאת גם במחיר. המחיר הוא חיים של חוסר יציבות וחוסר הלימה עם מוסכמות החברה, וצריך אופי חזק ונחישות כדי לעמוד במחיר כזה. צריך ביצים, ולליה יש כאלה.

הפרידה אינה פשוטה, אבל בני הזוג מצליחים להידבר ביניהם ולהציב את טובת הילדים בראש מעייניהם. הם עוברים לגור בדירות קרובות, מתוך הבנה שכך יקל על הילדים ועליהם לנהל את חייהם.

ליה מציבה את ילדיה במקום הראשון בסדר העדיפויות בחייה, וזה מפייס את דעתו של אבי. היא אמא מסורה, חמה ואוהבת, דואגת לכל צורכיהם של הילדים ומשקיעה בהם את כל זמנה הפנוי. מחבקת, אוהבת, מצחיקה, מסיעה לחוגים, יוצאת איתם לטיולים. האווירה בביתם תמיד נעימה. אבי מבלה עם הילדים פעמיים בשבוע וכל סוף שבוע שני. ליה אינה מגבילה את זמן המפגשים ביניהם. להפך, היא מעודדת, מחממת את הממשקים ודואגת להידוק הקשר. אבי זוכה לבלות עם ילדיו זמן איכות. יחסיו עימם לא היו כה קרובים מעולם. הוא מקדיש, נותן מעצמו ומשתדל להיות קשוב לצרכיהם.

אפשר להתגרש נכון

הסיפור של ליה ואבי מלמד אותנו שיכולים להיות חיים אחרי הגירושים. לפעמים אפילו חיים טובים יותר. גם לילדים נכון יותר לגדול בסביבה שמחה, כאשר הוריהם חיים בנפרד, מאשר עם שני הורים עצובים ביחד. אם הילדים לא הופכים לכלי נשק בידי ההורים וכותל להכפשות, הם מתרגלים למצב החדש בצורה חלקה יותר.

מה שאני מנסה לומר הוא שבשורה התחתונה, העתיד תלוי בנו – איך נתגרש ומה נשדר. אם כל אחד מהצדדים ייקח אחריות וינהג בבגרות, ואם נשמור על טובת הילדים לנגד עינינו בתהליך הפרידה, ואם נשכיל להימנע מליפול לפינות של אגו והתחשבנות, הילדים יכולים אפילו להרוויח.

ובאשר לזוג: ליה חוגגת את החיים ומהר מאוד חובקת בן זוג חדש. אבי עובר תקופה קשה ומשתקם לאט יותר, אבל עם הזמן גם הוא מוצא אהבה חדשה. גירושים הם מהלך לא קל, אבל אל תיתנו לחייכם להתבזבז. אם מקומכם לא שם, הרימו עוגן. כאשר אדם שלם עם מעשיו וצעדיו והולך עם זה עד הסוף, הוא ישדר זאת ויצליח.

>> בטור הקודם של יעל: "בגדנו, אבל היום אנחנו מאושרים יחד"
>> על מה זוגות רבים בחופשה?