בתקופת החגים יש אוירה אחרת. יש הרבה ימי חופש, מפגשים משפחתיים, ארוחות חג וזמן פנוי לחבר או חברים. להרבה רווקים שביננו הזמן הזה מחדד את הבדידות ולנשואים הוא בוחן את המוטיבציה לביחד.
נעמה בחרה דווקא את הזמן הזה לבוא אלי. החליטה לטפל בעצמה, להתחזק ולשפר את חייה.
"אני רווקה בת 35. נאה, גבוהה. יש לי עבודה נחמדה. אני גרה לי לבד ברמת גן. הכל סבבה. אבל עם בן זוג זה לא הולך. כבר 10 שנים אני מתרוצצת בדייטים ובמערכות יחסים עלובות ולא מפסיקה להתאכזב. גבר אחרי גבר. מחזיקה מעמד איתם חודש והם מתאדים. אני כבר מכירה את זה. הם מסיימים איתי את הקשר בוואטסאפ או במקרה הטוב בשיחה קרה ויבשה בלי לתת לי יכולת למשא ומתן ולשאילת שאלות. אני לא יודעת למה הם עוזבים אותי. אני אישה של בית. מבשלת טוב, מפנקת את הגבר שלי, קונה לו מתנות, מסכימה לכל גחמה מינית שלו. מה רע לו? אני ממש חמודה.
והנה זה הולך לקרות לי שוב. הפעם הצלחתי להחזיק אותו איתי כמעט חצי שנה. הכרנו בבר ונמשכנו. זה התחיל כמו להבה בוערת. הוא גר לא רחוק. גם הוא רווק בן 35. בהתחלה עפנו. סקס כל יום, בילויים, ים וכיף. לאט לאט הוא התחיל לומר שזה כבד עליו, שלא מתאים לו אינטנסיבי כל כך. הוא התקרר והתרחק. התחלנו להיפגש רק פעמיים בשבוע. מתי שהוא קובע. הוא מסמס לי מידי פעם ושואל לשלומי, לפעמים אנחנו יוצאים לטיול או לבית מלון. הסקס הפך בנאלי ולא מרגש. אין שיחות, אין צחוקים ואני מרגישה שהוא לא אוהב אותי חזק כמו פעם. אני מבליגה ולא מציקה לו, משתדלת לא להלחיץ. לא יודעת מה נכון לי לעשות?".
כבר הפסדת אותו
נעמה, נכון לך לעשות כמה שפחות. הלחץ שבו את נמצאת מחליש אותך ואת נכנסת למצב שנקרא "זמינות יתר". את קופצת לכל רעיון שלו. את עפה גבוה מידי. שמת לך מטרה ואת לרוב מחטיאה אותה. את מתנהגת כמי שבוגדת בעצמה. את עושה הכל גם אם זה לא מתאים לך, את מקבלת וסופגת הרבה מצבים שאת לא אמורה לקבל. את מרגישה ריחוק ממנו ולא פוצה פה.
את מאפשרת לו לנהוג בך כרצונו. הוא מחליט מתי ואת תמיד בהמתנה. ברור לך שהוא לא לגמרי רציני איתך ואת עדיין לא מוותרת ולא אומרת כלום. הפחד שהוא ילך משתק אותך ואת הופכת לאוויר, ללא קיימת. הוא מאבד בך עניין וזה מה שקרה גם לקודמיו בתפקיד. את המרצה, הסופגת, השותקת ואחרי הכל גם מתחנפת ומפנקת. זה אולי נוח להם לתקופה קצרה אבל הם משתעממים כי אין "בשר" בקשר. את עסוקה בלהיות מה שאת חושבת שהוא היה רוצה. את מנקה לו, מסדרת, מבשלת, מאהבת.
רק דבר אחד חסר. את. את לא מביאה את מי שאת. את בתחפושת של אישה מהממת לחיים. ואת טועה. כי אישה מהממת לחיים היא דווקא זאת שאומרת מה שהיא רוצה או לא רוצה, היא זאת ששמה לב איפה ליבו של בן זוגה, היא זו שמתריעה על מצבי אי נוחות שלה. והיא מפנקת רק אם זה הדדי. היא בונה ארמונות רק אם הם לא באויר.
את בונה לך עתיד בדימיון ואת שבויה בו. את עיוורת לנעשה סביבך ומפחדת להפסיד גם את הגבר הזה.
אין לך מה להפסיד כי כבר הפסדת אותו. מה שכן את יכולה רק להרוויח אם תתחילי להיות פתוחה, מדברת. מפסיקה לשחק את המהממת. לא מסתירה את מי שאת. לא מסתירה גם את הרצון שלך למשפחה, רצינות ויציבות. אלה רצונות מובנים ולגיטימיים במיוחד לאישה בגילך.
זה כל כך ברור ואת מתאמצת לשחק את הממי הלאומית. את יושבת בבית וממתינה לו והימים עוברים וזה לא קורה. וזה עדיין לא מאותת לך להגיד משהו בעניין או לעשות מעשה ולעזוב. את שקופה אפילו שאת כל כך מנסה להסתיר וזה מה שמבאס. את לא את. את עובדת בלהיות משהו אחר. ואני בטוחה שאם היית פותחת את שעל ליבך ומדברת ומשתפת אותו במה שעובר עליך בחיים היית הרבה יותר אטרקטיבית ומעניינת. לפחות היית קיימת.
זוגיות נבנית בהדדיות לא בהתנפלות. כמו ריקוד סלוני. צעד אחד שלך ואז שלו וההיפך. אל תתני ללחץ לנהל אותך , הלחץ יקח אותך לכיוון ההפוך. תזרמי עם הלחץ. דברי עליו. שימי לב האם יש לך פרטנר כמו שהיית רוצה, תרגישי האם הוא בעניין. תהיי ערה. תחזיקי מעצמך, אל תמכרי את עצמך בלירה וחצי. תמצבי את עצמך גבוה יותר ותרגישי יותר שווה. כך גם סובביך התיחסו אליך. את קובעת מה את שווה.
הלחץ מביא אותך לזרועותיו של כל מי שמוכן להיות איתך וזה נקודת מוצא נמוכה מידי ולכן הכל מתפוצץ. אף פעם אל תחששי לעשות שיחת "יחסינו לאן". אם הוא אוהב אותך ורוצה את הקשר הוא לא יזוז ממך, ואם הוא לא אוהב ולא רוצה אז את לא צריכה אותו אפילו לא עוד יום. זה המבחן.