אורלי, רווקה תל אביבית נאה בת 33, מגיעה אלי מיואשת. "החבר האחרון והרציני שלי הרציני היה לפני 10 שנים. היינו שנתיים ביחד עד שהוא כבר לא יכול היה לשאת את התקפי הקנאה שלי והוא זרק אותי. מאז ועד לפני חודשיים הייתי לבד. מדי פעם, יצאתי לדייטים, שכבתי פה ושם עם גברים, אבל אף אחד לא עבר איתי לשלב רציני יותר. אני קולית בערב הראשון אבל אם הוא מוצא חן בעיניי, אני מתחילה ללכת לאיבוד, ללחוץ, לעשות את כל הטעויות האפשריות ומבריחה אותם. אמא שלי יושבת לי על הראש שאתחתן כבר. כל הסובבים אותי מרימים גבה, למה זה לא קורה לי ואני מרגישה בעיקר בלחץ סביבתי חזק.

"לפני חודשיים הכרתי את ירון. גבר נחמד, רווק בן 36 שמחפש קשר רציני. הוא עבר לא מזמן לגור דלת מולי בתל אביב. התחלנו להיפגש כל ערב, שיחות קלילות, קפה, סיגריה. בהתחלה בכלל לא רציתי אותו. רק נהניתי מידיד חדש וקרוב. הייתי הכי מגניבה. כיפית, צחוקים, בלי סקס. רק פלירטוט נעים. לאט לאט זה התפתח והתחלתי לפתח רגשות אליו. שכבנו. היה נפלא והתאהבנו.

"ועכשיו אני שוב בלתי נסבלת. אני מציקה לו, מלחיצה, בוכה הרבה. עושה לו סצינות על כל דבר. התקפי הקנאה שלי חזרו ובגדול, ואני יודעת שאין לכך סיבה אמיתית. הוא אמר לי שהוא אוהב אותי. גם אני אותו. אבל אני יודעת שאני מטרפדת גם את הקשר הזה וברור לי שאני עלולה לפספס גבר לחתונה ואב לילדים. אני מאוד רוצה אבל לא משתלטת על עצמי.

בחירת הגברים שלך אומרת הרבה עלייך

לאורך כל חייך  הבוגרים עשית הכל כדי לא להרגיש את הקנאה והכאב, פחדת ממחויבות, סימנת מיד מה לא מתאים לך אצלו, רק כדי לא להיפגע. לא נתת צ'אנס לאף גבר להתקרב אליך. בחרת את כל "הלא מסוגלים" שיש בעולם ואם חלילה היה נראה לך שאפשר להתקדם עם אחד מהם, מיד חיפשת מה לא טוב ופוצצת את הקשר. גם את הקשר הזה את תחרבי אם לא תעצרי לטפל בעצמך ובחרדות שלך ולהבין את תגובותיך במצבים זוגיים.

בחירת הגברים שלך אומרת הרבה עלייך. כמו מראה. אבל הפעם זה שונה. נשמע לי שהוא גבר רציני שמעוניין וחבל שתגרמי לו ללכת. זה המאני טיים שלך. ההתנהגות הקנאית והאובססיבית - מקורה בדימוי עצמי נמוך. בחוסר היכולת שלך לסמוך על עצמך ובפחד לאבד אדם יקר ולרסק לעצמך את האגו שגם ככה הוא לא מפונק מדי. את מפחדת לייצר קירבה כדי לא לחוות אובדן, ובעיקר כדי לא להיות מחוייבת. אבל מצד שני, את נואשת לזוגיות ואת  גם פריקית של עצמאות. קונפליקט.

גבר שולח הודעה אישה עצובה מאחור (צילום: STEFANOLUNARDI, Istock)
אני יודעת שאני נעשית בלתי נסבלת ולא יכולה לשלוט בזה" | צילום: STEFANOLUNARDI, Istock
לקנאה הרבה סיבות. האחת היא הסיבה העמוקה והאבולוציונית - הפחד הקדום שלנו שיוולדו צאצאים נוספים מאותו אב והמשאב יתחלק בין עוד ילדים. הסיבה השניה היא המחשבה שכל אחת תהיה יותר טובה ממך. עוד סיבה היא הפחד לחוות דחייה ואובדן של אדם קרוב. סיבה נוספת חלה דווקא מצד בן הזוג הגורם לריאקציית קנאה שכדי להרגיש שאת אוהבת אותו - הוא מפעיל מניפולציה שתציף אותך בקנאה. הבעיה שלאורך זמן זה יעיק עליו ויעבור את גבול הנסבל שלו והוא ירצה ללכת.

כמובן שלא אוכל לתת טיפול ב-700 מילים וזהו תהליך של הבנה והפנמה וכמובן יישום. אבל לפעמים אנחנו ממש מזמנים אלינו דווקא את הדבר שהכי מבהיל אותנו. – כמו פרידה למשל. את כל כך מפחדת שהוא יילך עד שאת גורמת לו ללכת. זה הלופ .

אלה פחדים יותר עמוקים ממה שנדמה. הם קשורים למודל הזוגיות בבית ההורים, על מידת הביקורת שספגת כילדה, על תחושת מחנק שהרגשת בתוך המשפחה. כל אלה יצרו את החומה שאיתה את מתמודד עכשיו.

זה לא יהיה קל להתגבר. אבל זו הרגשה משחררת שתוציא ממך את המיטב ותאפשר לך לנשום לאהוב בלי לחשוש ולהקים בית בישראל.

>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il

>> לכל הטורים של יעל ברון