רוית ודודי נשואים 13 שנים. הם בני 40 ולהם תאומים בני 11. "את דודי הכרתי בגרמניה", פותחת רוית. "שם אנחנו גרים עד היום. לבעלי יש עסקים חובקי עולם. והמון המון כסף. אני חיה כמו מלכה, קונה כל מה שבא לי וגרה בארמון בפרנקפורט. עד כאן מהמם.
"דודי לא יודע מה זה חום וקשר נעים.הוא נראה נורמלי ואפילו חנון אבל בתוכו הוא איש גס ואלים. הוא מקלל אותי, מנמיך אותי, זורק חפצים בבית, שובר דלתות. עצבני מאד וגם מכה קטנה פיזית כבר קיבלתי ממנו. גם הבנים שלנו סובלים ממנו מאד. הוא רוצה לחנך אותם ביד קשה. הכי חשוב לו שילמדו. על זה הכל מבוסס.
"אני מתביישת לספר לך מה הוא עושה להם אם הם יורדים בלימודים. אבל אתן לך דוגמית: אחד הילדים לא עשה שיעורים ושיקר לו שכן עשה. העונש היה שש שעות כליאה בשירותים תוך שאני מנסה לגונן ודודי לא נותן לי להיתקרב. הילד בוכה ומקיא ואין לי גישה אליו. וזה רק קמצוץ ממה שאנחנו עוברים איתו.
"הילדים רוצים שאעזוב את אבא. הם ממש רוצים שאתגרש.והאמת שאני מתה לעשות מעשה. הוא נמאס עלי טוטאלית. אני כבר שנים לא אוהבת אותו אבל אני תלויה בו כלכלית. אני לא מאמינה שאוכל להיסתדר כלכלית בלעדיו . הייתי רוצה לחזור לארץ אבל זה בלתי אפשרי. דודי לא יתן לי להרחיק אותם ממנו. אני כלואה. היינו בטיפול זוגי וזה לא עבד. לא רציתי שזה יעבוד.אני לא רוצה אותו. אני רוצה להיתגרש ולבוא לארץ לגור ליד המשפחה שלי אבל זה תרחיש בלתי אפשרי כרגע".
גיהנום לא בא בחשבון
רוית,
זה מילכוד לא קל. יש פיתרון אך הוא לא קל ליישום. ראשית, הילדים אצלי במקום הראשון לפני הכל. הילדים שלך סובלים וחשופים לאלימות ולעונשים קשים ומשפילים. הטראומה שלהם מעונשים כבדים הרבה יותר קשה מטראומה של ירידה ברמת החיים או מגירושי הוריהם. אין לך ברירה אלא ללכת. אולי לרדת ברמת החיים. אבל כלום לא רלוונטי שאת וילדיך סובלים כך. זה מקרה קיצון שפרידה הכרחית בו. זה לא פשוט לחיות כגרושה +2 בארץ זרה אבל אין פשוט בסיפור שלך. זה סיפור מסובך והכל בו קשה.
על הנושא הכלכלי אני מציעה לך להתייעץ עם עורך דין מומחה בתחום. אני לא מומחית בתחום אך אין לי ספק שתצאי מהנישואים עם כסף, רכוש ודמי מזונות לילדים כמובן. זה מגיע לך. היית נשואה לו שנים רבות, הוא עשה הרבה כסף וחלק מזה גם שלך. אולי לא תגורי בארמון ולא תקני יהלומים וזהב אבל תוכלי לגור בבית נחמד ולתת אהבה לילדייך הצמאים כל כך לחום אימהי ולהרגשה בטוחה.. תוכלי לחיות בלי פחד ממכות ובלי רודן שמקטין אותך. זה כבר שווה הון. הרבה יותר מכסף. זה לא סידור לכל החיים. הילדים גודלים ובשלב מסויים מחליטים בעצמם איפה ועם מי מתאים להם. הם כבר בני 11 והשנים רצות מהר.
המצב הנוכחי הוא גיהנום. וזה לא בא בחשבון. צריך לזוז. לעשות מעשה חזק וברור. השיעור העמוק יותר בסיפור שלך מכוון אליך, רק אליך. לבחירות שלך, למוכנות שלך לספיגה, לפחדים המשתקים. ואת זאת לא נוכל לפצח בטור אחד קצר. זה מצריך עומק וזמן.
יש לך הרבה שאלות לשאול את עצמך וחשוב שתגיעי לתשובות. איך זה שהתחתנת עם דודי? איך לא עצרת מזמן? האם היו לך סימנים והתעלמת? הרי לחיות עם גבר מכה צריכה להיות שם גם אישה מוכה. זה לא רק ספיגת השפלות זה סטייט אוף מינד של חולשה וחוסר אונים. האם את הטייפ של האישה המוכה? שחזרי את העבר ותמצאי את עצמך נחלשת. מהם ציוני הדרך שאת זוכרת את עצמך כמונמכת ומוחלשת והאם כסף עומד מול האושר והביטחון של ילדייך ושלך.?האם וויתרת על עצמך? האם באמת יש לך יכולת ובשלות נפשית לצאת מזה בקרוב? איזה מסר את רוצה להעביר לילדיך האהובים?
מהתשובות לשאלות הללו את רק תגדלי, תתחזקי, תתפתחי ותתקדמי.
הרבה אנשים תקועים שנים בסבל רב רק כי הם חונכו על כבוד למוסד הנישואין ועל סגידה למסגרת אפילו אם היא ריקה.הפחד מנהל להם את החיים והתירוץ הנפוץ הוא הילדים. אל תהיי אחת מאלה. זה בדיוק הזמן לפרוץ. ומי יודע, בסוף מעז יצא מתוק.